אב ובתו תושבי בית"ר עלית שניהלו חברה בתחום תוספי תזונה, הורשעו בביצוע שורה ארוכה של עבירות מס במשך שמונה שנים, בהן המחזור הכספי של החברה הגיע ל-26 מיליון שקלים.
בין השנים 2014-2015 הגישו הנאשמים, אב ובתו, אליהו ועטרה בקשי למע"מ 13 דוחות תקופתיים של החברה, בהם ציינו סכומי מס לתשלום לא נכונים, ושילמו סכום מס בסך 46 אלף שקל במקום סכום המס האמיתי שנובע מאותם דוחות בסך של 496 אלף שקלים.
בנוסף בשנים 2011-2017 הנאשמים לא הגישו במועד 36 דוחות תקופתיים למע"מ, ודוחות אחרים הגישו ללא תשלום. כמו כן, לאורך שש שנים 2012-2018, הנאשמים לא הגישו דוחות שנתיים למס הכנסה, ובכך יצרו מחדל – חוב מס כולל בסך 800 אלף שקל.
במהלך ניהול התיק, כתב האישום תוקן ונוספו לו עבירות חדשות, מפני שהנאשמים הוסיפו לא להגיש ולשלם דוחות מס במועד. בסופו של דבר, הנאשמים הסירו את המחדלים באיחור של שנים רבות.
בית משפט השלום ברמלה הרשיע אותם בעבירות של מסירת דוחות לא נכונים בלא הסבר סביר, אי הגשת דו"חות במועד, הפרת חובה לתשלום ואחריות מנהלים. האב הורשע ב-60 עבירות מס, והבת ב-49 עבירות.
השופט מנחם מזרחי קיבל את טענת סנגורם, עו"ד אברהם שהבזי, אשר הסביר כי מנהלי העסק נקלעו לכדור שלג כלכלי ולחובות, והעבירות לא בוצעו מתוך תאוות בצע או רצון לצבירת נכסים על חשבון הקופה הציבורית. בעיקר קיבל השופט את הטענה כי הנאשמים הגיעו להסדרים עם רשויות המס ועמדו בסופו של דבר בהתחייבויותיהם, וכי להסרת המחדלים יש משמעות רבה בעניין הענישה.
"אין ספק כי סקירת התנהלותם של הנאשמים, מלמדת כי הם התנערו מחובותיהם כלפי רשויות המס שנה אחר שנה" כתב השופט. "במהלך השנים, יצרו הנאשמים מחדל מס כולל של כ-800 אלף שקל ופגעו בקופה הציבורית, ואין להעביר מסר ענישתי מקל ביחס למחדל בהיקף שכזה". ואולם, הוסיף השופט כי להסרת המחדל (תשלום חוב המס) ישנה השפעה ישירה ומשמעותית לענישה לקולה, משום שיש בה השבת הגזל והוכחה בדבר חרטה. בנוסף, "יש עניין ענישתי רב לעודד נאשמים להשיב את הגזלה, וזאת גם במחיר הידיעה כי מהלך שכזה יוביל להמתקת עונשם".
השופט מזרחי גזר על האב חודשיים מאסר בצירוף הפעלת תנאי של ארבעה חודשים מתיק מס קודם – ובסך הכל דן אותו לשישה חודשי עבודות שירות וקנס של 5,000 שקל. על הבת הוטל מאסר על תנאי וקנס של 3,000 שקל. גם על החברה הוטל קנס של 3,000 שקל.
פרקליטות מחוז ת"א מיסוי וכלכלה באמצעות עו"ד נעם עוזיאל ומחלקת התביעות של מע"מ באמצעות עו"ד מרב יולי, הגישו ערעור על העונש לבית המשפט המחוזי. הפרקליטות דרשה לגזור על הנאשמים עשרה חודשי מאסר בפועל, בנוסף להפעלת ארבעה חודשי התנאי של האב. עוד דרשה המדינה, להטיל על הנאשמים קנסות "ברף גבוה ומרתיע" של עשרות אלפי שקלים.
אמנם העבירות שבהם הורשעו לא ייחסו להם כוונת מרמה, אך לטענת הפרקליטות לא ניתן להתעלם מהיקף כה גבוה של עבירות לאורך תקופה כל כך ארוכה של שמונה שנים, בהן הנאשמים לא הגישו דוחות רציפים ולא שילמו את המסים.
מנגד, הסנגור עו"ד שהבזי טען כי בית המשפט נתן בצדק משקל גדול ומשמעותי להסרת המחדלים והגשת כל הדוחות בסופו של יום. עו"ד שהבזי טען כי כתב האישום נופח: הנאשמים הגיעו להסדר תשלומים ושילמו חובות עבר על חשבון התשלום השוטף, לכן כל פעם נוצרו לכאורה מחדלים חדשים והתיק תפח למספר עבירות גדול יותר.
שופטי בית המשפט המחוזי מיכל ברנט, שמואל בורנשטין וגיא שני, קבעו לאחר דיון בערעור המדינה, כי אכן בית משפט השלום נתן לנאשמים "הקלת יתר" בהתחשב בכך ש"מדובר בהתנהלות עבריינית שיטתית אשר נמשכה על פני תקופה ארוכה". עם זאת בית המשפט המחוזי לא קיבל את בקשת המדינה לגזור על הנאשמים עונש מאסר בפועל וקנסות של עשרות אלפי שקלים.
השופטים החמירו את עונשו של האב לתשעה חודשי עבודות שירות (כולל הפעלת המאסר המותנה) במקום שישה חודשים והגדילו את הקנס שישלם ל-15 אלף שקל. על הבת שהיתה שותפה בניהול החברה, גזרו חודשיים של עבודות שירות והקנס בעניינה הוגדל ל-6000 שקל.
