המציאות, כהרגלה בקודש, תמיד הדביקה את הדמיון האנושי. "רשת תעתועים: מוות שקרים והאינטרנט" (Web of Make Believe: Death, Lies and the Internet), סדרת דוקו חדשה בת שישה פרקים שעלתה לא מכבר בנטפליקס, חוצה אפילו את גבולות הדמיון החולני ביותר ומתנקזת היישר למחוזות אפלים-מפחידים-מסויטים במיוחד, שהתסריטאי הכי סוטה, מעוות, אפל ושפל בעולם, לא היה יכול להעלות בחיים בדמיונו הפרוע.
"רשת תעתועים וגו'", סדרה מוזרה ורלוונטית למדי, חוקרת לעומק את ההשלכות של פשע הסאווטינג; יוצאת לטיול מצמרר במאורת הארנב של העליונות האמריקאית לבנה; מצטרפת למצוד פדרלי אחרי חשוד בשוד חצוף של מס הכנסה; וחוקרת רצח על רקע ההתערבות הרוסית בבחירות 2016.
קצרה היריעה להיכנס לעומקם של כל ששת הפרקים – שכל אחד מהם ראוי לכתבה נפרדת. אתמקד בפרק הראשון, המוקדש לפשע הסוואטינג: פשע סייבר שהצטרף ב-20 השנים האחרונות לרפרטואר הבלתי נגמר של אינספור פשעים פליליים חמורים ביותר – שדינם מגיע עד מאסר עולם.
פשע הסוואטינג התחיל במקור כדי לשבש תחרויות גיימינג, או אם מפסידים בתחרות חשובה. אנשים שמשחקים משחקי וידאו, מתקשרים למשטרה ומחקים את האדם שהפסידו לו, מספרים שהוא רצח בני משפחה ונהנים לחזות לכמה אנשים הם גרמו להגיע לשם. כל תקרית סוואטינג עולה למשטרה כ-10 אלפים דולר בממוצע. המטרה: לזרוע פחד, לקבל הכרה, לגרום לעולם להכיר בקיומך. לרוב האנשים המסכנים, הבודדים והמנוכרים האלה, כל תשומת לב היא תשומת לב טובה. למישהו היה אכפת מהם עד כדי כך, שהוא הזמין ימ"מ לביתם? וואו.
הפחד הכי גדול של ה-FBI היה שיום אחד יהפוך אחד הדיווחים הכוזבים האלה לקטלני. זה קרה לטיילר בריס, חבר של כבוד בקהילת הגיימינג, שהתקשר למשטרה והודיע: "החבאתי פצצה בלוקר", הצליח לפנות בית ספר שלם, ראה את זה בחדשות, אף אחד לא עלה עליו, ראה כי טוב והחליט להמשיך. "היה לי בולמוס של פינוי בתי ספר", כתב בריס בטוויטר תחת זהות בדויה. "הייתי בלתי ניתן לעצירה. כתבתי באופן מפורש בטוויטר שאני מפנה בתי ספר רבים ברחבי המדינה, ויש לי את היכולת לכך. אמרתי שיש פצצה שעומדת להתפוצץ בבית הספר, ידעתי שאני עובר על החוק ואוכל לחמוק ללא עונש. אין משהו שאפשר לעשות כדי לעצור אותי ואוכל להמשיך לעשות את זה. אני יכול לדבר עם המשטרה בטלפון, לשקר, לעשות משהו בלתי חוקי, לשלוח אותם למקום כלשהו ולפנות אותו, זה מגיע לחדשות והם לא יכולים לעשות דבר. אי אפשר למצוא אותי ולעצור אותי. כך שאוכל לעשות את זה כמה שבא לי".
רשת תעתועים: מוות שקרים והאינטרנט – הטריילר
בריס היה נער בודד שננטש על ידי הוריו וגר אצל סבתו בצ'אתרסוורת', עיירה נידחת בדרום קליפורניה. הוא לא גמר תיכון. מעולם לא הייתה לו משרה ולא היו לו כישורי עבודה. אחרי שנדלק על הסיקור הטלוויזיוני של פשעיו, החליט לפנות גם את KABC: תחנת הטלוויזיה ששידרה את מעלליו. זה הצליח לו והתחנה נאלצה לשדר את חדשות 16:00 ממדשאה במורד הרחוב. בשלב מסוים סבתו קלטה אותו והוא קלט שהיא קלטה. הוא איים על חייה אם תפתח ת'פה, אבל לסבתו היה חבר ותיק, שוטר במכללה והיא סיפרה לו שנכדה דיווח על פצצה. אחרי מצוד קצר נעצר בריס, נגזרו עליו שנתיים בכלא "מגדלי התאומים" בלוס אנג'לס, וסבתו, שחששה לחייה, הוציאה צו הרחקה נגדו.
16 חודשים אחרי, השתחרר בריס, הפר את צו ההרחקה ונעצר מיד לעוד חצי שנה. כשהשתחרר, גר במעון להומלסים ליד אקספוזישן פארק בלוס אנג'לס. משם הגיע לספרייה הציבורית של לוס אנג'לס, הממוקמת לא רחוק מהמעון, חיבר את הנייד שלו לרשת הציבורית, וסיפק שירותי סוואטינג לכל דורש, תמורת סכום שנע בין 20 ל-50 דולר.
השוטר שירה ללא סיבה
ב-28 בדצמבר 2017, שיין גסקיל, שגר בוויצ'יטה, קנזס, שיחק את משחק הווידאו "קול אוף דיוטי" (Call Of Duty) עם הגיימר קייסי ויינר, שגר ליד סינסינטי. הם שיחקו באתר שבו אפשר לזכות בסכומים קטנים של כסף על זכייה במשחקים. בתוך כל הכאוס האלים של המשחק, גסקיל ירה למוות בטעות בדמות של ויינר, שהפסיד במשחק ולא זכה בדולר וחצי – עליו הימר. ויינר ידע בדיוק למי לפנות ויצר קשר עם "סוואטיסטיק": הכינוי של בריס ברשת. גסקיל קלט ש"סוואטיסטיק" התחיל לעקוב אחריו כדי לאסוף מידע, ושלח הודעה פרטית לבריס: "נראה אותך מנסה, חתיכת חרא. אני מחכה לך ברחוב וסט מקורמיק 1033, וויצ'יטה, קנזס. ואז הגיע טלפון למוקד חירום: "אימא ואבא שלי התווכחו. יריתי לאבא בראש, והוא כבר לא נושם יותר". "יש עליך נשק"? שאלו מהמוקד. "כן. אקדח", השיב בריס. "מה הכתובת שלך?" שאלו מהמוקד. "רחוב וסט מקורמיק 1033", השיב בריס, והדהיר סוללת ניידות, חמושות בסירנות צרחניות וצ'קלקות אדומות-כחולות.
כשהמשטרה הקיפה את הבית הלא נכון, אנדרו פינץ' (28), אבי המשפחה, יצא לראות מה קורה, פתח את הדלת ונלכד באורות המשטרה המסנוורים. מרחוק צעקו לו השוטרים: "ידים למעלה!!!! תתקדם לכאן!!!". שבע שניות אחרי שפינץ' פתח את דלת ביתו, אחד השוטרים לחץ על ההדק של רובה 15-AR וירה בפינץ' יריה אחת מ-61 מטרים. פינץ' התמוטט מיד. רגע אחרי צעקו השוטרים במגאפון: "צאו בידיים מורמות מהצד המזרחי". 16 דקות אחרי הירייה, המשיך בריס לדבר עם המוקדנית, ובזמן שהמשטרה דברה עם הפושע, בני משפחת פינץ' יצאו יחפים מביתם ונאזקו, והמשטרה התייחסה אליהם כאל פושעים לכל דבר.
שעה וחצי אחרי שפינץ' נורה למוות, גסקיל שלח הודעה בטוויטר לבריס: "החרא הזה הרג אותי. הם הגיעו לבית הישן שלי. מפגר". מבחינתו זה היה נורא מצחיק שהצליח לרמות את בריס המניאק, שעשה סוואטינג לבית הלא נכון. כשבריס גילה שטעה בכתובת, הגן על עצמו ואמר: "נתת כתובת שאתה לא גר בה, אבל שיחקת אותה קשוח. מצחיק מאד. אז אתה בן זונה". וגסקיל ענה לו: "אבל נכשלת במשימה, כי עשיתי לכם הטרלה מטורפת".
אחרי שעתיים, הטלוויזיה המקומית בוויצ'יטה דיווחה על הרצח, וגסקיל כתב לויינר ובריס שהם חייבים למחוק הכול ומיד, כי מדובר בתיק רצח לכל דבר ועניין. רצח מדרגה שניה. לא חלף הרבה זמן עד שבריס נעצר על ידי משטרת לוס אנג'לס. אבל זה לא הספיק לליסה, אמו של פינץ', שהחליטה לחשוף את זהותו של השוטר שירה בבנה ולהאשים אותו ברצח בדם קר. משטרת קנזס עשתה הכול כדי שזה לא יקרה, וג'סטין ראפ, השוטר שירה ללא כל סיבה בפינץ' – חרף העובדה שהיו תלויות נגדו 12 תלונות על שימוש בכוח מופרז – חמק מעונש. העיתונאי דיון לפלר, שחקר את הפרשה, גילה שהממוצע הארצי לירי ללא כל סיבה, היה אחד ל-1,300 שוטרים. בוויצ'יטה הממוצע היה ירי קטלני אחד על כל 120 שוטרים: פי 11 מהממוצע הארצי. שנה אחרי, אדלינה, בתו המאומצת של פינץ', התאבדה. כמה חודשים אחרי, התאבד גם החבר שלה. כלומר, פשע הסוואטינג הביא למותם של שלושה בני אדם חפים מפשע, שאמנם שלח את בריס לעשרים שנה בכלא, אבל לא שם קץ לעוד ועוד פשעים אפלים, שצופן בחובו עולם הדארקנט של האינטרנט, שסופם מי ישורנו.
