כתב אישום קצר שמחזיק עמוד אחד בלבד מקפל בתוכו דוגמה מייצגת לתופעה נפוצה של נשים (בעיקר) אשר מגישות תלונות במשטרה כדי להאיץ את משפטי הגירושין שלהם.
לפי כתב האישום הזה, שהוגש לבית משפט השלום בתל אביב בחודש ינואר השנה, בני זוג בשנות הארבעים לחייהם, הורים במשפחה ברוכת ילדים, הגיעו למבוי סתום: מצד אחד שניהם תיעדו אחד את השנייה מפלרטטים באתרי היכרויות, מצד שני הם המשיכו בחייהם המשותפים תוך שהם מעמיקים את החשדנות ההדדית ואת הקרע ביחסיהם הבינאישיים.
הגבר, נטען, הפך לחשדן אובססיבי שהגיע למקום העבודה של אשתו ודרש לצפות במצלמות האבטחה, כדי לוודא את שעות הכניסה והיציאה שלה מהעבודה.
מנגד, האשה הודתה כי ניהלה קשר עם בחור מסויים, אבל בשלב הזה היא רק מבקשת שבעלה יניח לה מאחר והחיים במחיצתו כבר לא היו נעימים לה, מה גם שפעם אחת הוא אפילו איים להפוך אותה לשירה איסקוב – המודל האולטימטיבי החדש להתעללות גברים בנשים, מה שהוביל למעצרו במשטרה ובהמשך למעצר בית באיזוק אלקטרוני כמעט ארבעה חודשים.
כבר בפתח החקירה הראשית בפני השופט שמאי בקר התברר, כי חוקרי המשטרה והפרקליטות לא נחשפו לקלטת בה יש לכאורה מידע על איומים הדדיים, על רקע טענות לפלירטוט לכאורה של האשה עם מחזרים שלה. לדבריה בבית המשפט, היא לא הסתירה את ההקלטות אלא שלחה אותן לתביעה, ואף הציגה לשופט את מועד שליחת ההודעות בדואר האלקטרוני מהטלפון שלה. בכל מקרה, היא טענה, "אנחנו נשואים 19 שנה. אני פועלת לגירושין. יש לנו 6 ילדים… אני לא רוצה שהוא יילך לכלא, אני רק רוצה שיעזוב אותי בשקט".
מכאן החל ללבוש עור וגידים הטיעון של ההגנה, באמצעות עורכי הדין שרון קינן ומורן ממליה, לפיו התלונה במשטרה שהגישה האשה ב-10 לינואר נועדה רק כדי לשרת את תיק הגירושין שהיא פתחה ברבנות למחרת ב-11 ינואר.
"הקשר היה קשר", החלה לתאר האשה, "אבל תמיד הרגשתי ממנו איזה פחד… לא אומרת שהכל היה שחור אבל כן היה יחס רודני כלפיי (בוכה). היום שאני בהתפתחות אישית ורוצה להתקדם הוא כל הזמן מוריד אותי. לא נותן לי להתקדם. רוצה לסגור אותי…
"לפני שנה וחודשיים בערך תפסנו שהיו לו קשרים עם כל מיני נשים… הוא ביקש סליחה… הוא עשה עלי מניפולציה רגשית מאוד חזקה… לא פעם ראשונה… החלטתי לסלוח אבל לא ממקום שבאמת מחלתי לו אלא ממקום של לשמר את המשפחה… קנינו בית ורציתי מאוד להמשיך את החיים.."
עכשיו היא עוברת לספר על החלק שלה במערכת היחסים, החל מ-13 אפריל אשתקד.
"הוא תפש אותי באתר היכרויות, שגם לו היה שם כרטיס… אני התחלתי להתכתב אז עם בחור, ונוצר לי קשר טלפוני עם הבחור. הוא גילה את זה ומאז התחיל לעקוב אחרי בטלפון, שם לי תוכנת ריגול. לפני כן הוא תפס אותי שהייתי בפגישה עם הבחור, פגישה מאוד קצרה, הוא תפס אותי כשחזרתי הביתה ודרש לדעת איפה הייתי ומה עשיתי, הוא לקח לי את הטלפון והיה עימות כזה… אחרי שהילדים שכבו לישון הוא בא בדיבור רגוע ורצה להוציא ממני מידע, לא רציתי לספר… שכבתי על המיטה הזוגית.. הוא בא מולי ואמר לי, 'אם אני אגלה שהיית עם מישהו אני לא אשב בשקט.. הוא ישלם על זה ביוקר'. הוא בא אלי עם אגרוף ואמר את זה בטון תקיף כזה, לא צעקני, אבל כל מילה כאילו חדרה לי לאוזן.
"ואז הוא אמר לי, 'זוכרת מה שהיה עם שירה איסקוב? היה וואו, מספר אחד בעולם? אז זה מה שאני אעשה לך'… לא האמנתי שאני שומעת את השם הזה, שירה איסקוב… לא האמנתי שהוא יעשה לי משהו כי האמת הוא לא הרים עלי ידיים… לכן לא התלוננתי במשטרה. זה לא הזעיק אצלי נורות אזהרה… יום למחרת סיפרתי לחברה… היא נבהלה ואמרה לי 'תלכי למשטרה. אל תשתקי על זה את לא יודעת מה הוא מסוגל. פתאום הוא יכול לבוא אליך עם סכין'".
האשה ממשיכה לתאר איך מאז הידיעה על הבחור שנפגשה איתו הפך בעלה להיות אובססיבי כלפיה. "למרות שהשלמנו הוא היה אומר לי, 'אני פוחד, אני לא סומך עליך'. הוא דאג שאצור שוב קשר עם הבחור… רצה לדעת איפה אהיה.. נתתי לו כתובת והוא היה מגיע (למקום העבודה) בלי להודיע… פעם אחת ראיתי אותו מהחלון ודיברתי עם חברה, אמרתי לה את לא מאמינה הוא הגיע אלי לעבודה… אמרתי לו חברה שלי העירה את תשומת לבי, ואני אלך למשטרה… 'נכון שאתמול אמרת לי על שירה איסקוב? אז תדע שאני אתלונן עליך במשטרה'. הוא אמר שזה היה בצחוק… עשינו סיבוב קטן, דיברנו באוטו וחזרתי לעבודה.
"בעלי אדם לא צפוי, הוא יכול לשדר רוגע ומאחורי הגב לעשות דברים אחרים", אמרה האשה כאשר התובע, עו"ד דניאל אשכנזי, הוביל אותה לאירוע שבעקבותיו היא הגישה את התלונה במשטרה, יום לפני שפתחה תיק גירושין ברבנות.
"באותו יום היתה לנו התכתבות בוואטס אפ, הכי ורודה ומלבלבת.. עם מילות אהבה וחיבה.. אבל מסתבר שהוא גם הלך למקום העבודה לברר עלי פרטים, מתי הגעתי, לראות במצלמות האבטחה מתי הרכב שלי נכנס… אני לא הייתי בעבודה באותו זמן.. המנהלת התקשרה אלי באחת וחצי בצהרים ואמרה לי שהוא הגיע, ולא פעם ראשונה…".
ככל שנמשכה החקירה הראשית, ועוד יותר מכך בחקירה הנגדית, האשה אשר סירבה להסכים עם קו ההגנה על פיו היא סבכה את בעלה רק כדי לכפות עליו גירושין, הלכה והסתבכה בהיבט הזה בדיוק: "אני לא רוצה להרשיע אותו ולא רוצה שישב בכלא ולא רוצה שיהיה לו שם רע. אני רק רוצה שיעזוב אותי לנפשי ושיהיה לי את הבטחון שלי. מאז שהוא לא בבית אני מרגישה אחרת – ביטחון, אין לי פחד ואין לי מישהו שיושב לי על הווריד. אני מאשרת שהוא לא מרים עלי ידיים, אבל הנוכחות שלו מטילה עלי אימה".
בצר לו שאל התובע מדוע הם לא גרושים, והאשה השיבה כי בעלה אינו מסכים להתגרש, מה שסחט ממנו הערה שקרבה את הצדדים גם לסיום המשפט הפלילי: "אני מחליט היום שכן, אני רוצה להתגרש, לצערי הרב זו זכותה להתגרש".
בין הרבני לפלילי
לפני שהשניים יצעדו שוב למדרגות הרבנות, הפעם כדי להיפרד, עורכי הדין קינן וממליה התעקשו לדרוש מהאשה את הסיבה האמיתית לתלונה שהוגשה למשטרה, לטענתם מדובר במקרה קלאסי של תלונת שווא.
עו"ד קינן דרש לקבל ממנה תשובות על הסיפור המקומם שהבעל איים לכאורה להפוך אותה לשירה איסקוב, מדוע המתינה שבעה חודשים עם התלונה למשטרה על האיומים שהבהילו אותה ואת חברתה, שהציעה לה להתלונן במשטרה? יותר מזה, מדוע גם כאשר כבר הגישה תלונה במשטרה על הטרדה ופגיעה בפרטיות, במקום העבודה שלה, מדוע גם אז היא לא הכניסה את האיומים בהשראת שירה איסקוב, אפילו לא כאשר החוקר חזר ושאל אותה אם בעלה היכה אותה בעבר או איים עליה.
האם בעלך פגע בך מינית?
"כן".
וגם את זה לא סיפרת?
"לא. כי 19 שנה אם אתחיל לספר אני לא אצא מזה…".
שלוש חקירות בשלושה ימים רצופים עברת, עשו לכם עימות, נחקרת גם בנובמבר ובאפריל עקב תלונה שלו נגדך, ובחיים לא דיברת על פגיעות מיניות?
"נכון".
למה?
"כי זה דבר אישי, צנעת הפרט. אמנם זה פגע בי אבל בלעתי את הרוק".
עכשיו נחשפו פרטי תלונה שהגישה האשה בחודש נובמבר, על האזנות סתר שלכאורה ביצע בעלה, אלא שגם בעדות שמסרה אז היא לא דווחה על פגיעות מיניות ולא על האיומים בהשראת שירה איסקוב. באותו החודש, התברר בחקירה הנגדית, הגיש גם הבעל תלונה נגדה, על תקיפה שלו.
"היה ביננו עימות כי הוא הקליט אותי ללא הסכמתי ודרשתי שיפסיק", הודתה האשה. "כאילו היה אוסף עלי דברים… הוא גם גרם לי להחליף טלפון ולהחליף מספר, והביא לי מכשיר חדש כביכול עם תוכנת ריגול מותקנת… לקחתי את הטלפון למעבדה פרטית ושלמתי כסף, הוציאו לי מסמך שמאמת את זה".
סטירה נתת לו באותו עימות?
"היתה סטירה קטנה, כן… אני נתתי לו על זה שהוא ירד עלי והטיח בי דברים על הקשר עם הבחור שהיה לי, והשפיל אותי באותו רגע".
עכשיו החל דו שיח בין הסנגור לבין המתלוננת שנסתה להסביר מדוע לא התלוננה על כל הדברים הקשים שהיא מתארת, פגיעות מיניות, איומים, תקיפה, חדירה לפרטיות ועוד. "סלחתי לו כביכול אחרי שדיברתי עם רבנית ואמרתי לה שאני לא יכולה יותר… היא הרגיעה אותי, אמרה תני לו צ'אנס אבל תגידי לו עוד דבר אפילו הכי קטן את לא תשבי בשקט… שמעתי בקולה".
ומדוע לא דווחה על כל אלה גם כשנחקרה במשטרה על תקיפת בעלה? "הייתי מאוד עייפה… היינו שם מהבוקר והחקירה היתה בשעה שתיים… הייתי רעבה ומותשת… שכחתי מהאיום הזה… זה לא היה לי בראש, ושנית, לא רציתי להוסיף… רציתי להשקיט את העניינים".
בחקירתה האחרונה במשטרה היא כבר העלתה את הסצינה עם שירה איסקוב, לטענתה היא הציעה לחוקר להקשיב לקלטת השיחה בה מוזכרת איסקוב אבל הוא נמנע מכך. היא לא ידעה לומר מי החוקר או מה הוא עשה עם הקלטת, שלא נכללה בחומר הראיות.
חוקר במשטרת ישראל, תיק אלמ"ב, אמרת לו שירה איסקוב ויש לך הקלטה, והוא אומר לך עזבי זה לא עכשיו?
"מה אתה רוצה ממני? שלחתי לו למייל. אמרתי לו אני שולחת, תעשה מה שאתה רוצה".
את הפאנץ' ליין שמר הסנגור קינן לשלבי הסיום של החקירה הנגדית, כאשר גם השופט בקר החל לגלות סימנים של אי נוחות.
את זוכרת מתי פתחת את הליך הגירושין?
"נדמה לי ש.. לא זוכרת איזה יום אבל בינואר".
אני אזכיר לך, 11 ינואר, ב-10 ינואר היית בחקירה ראשונה במשטרה עם התלונה שלך… וכך גם ב-12 ו-13 ינואר, אני אומר לך שכל התלונות שלך וכל הסיפורים שאת ממציאה זה בשביל תיק הגירושין.
"אתה לא צודק".
עכשיו הסנגור השמיע למתלוננת הקלטה שלה, שבה היא מאחלת לבעלה מחלה קשה, ומוות ביסורים, ושאל אם היא מאשרת את זה.
"שומעים את זה, לא? בן אדם שאוהב ומרוצה, לא יקלל".
אחרי הדיאלוג הייצרי הזה, שנכנס לנבכי התנהלות המשפחה המתפרקת, נציג התביעה חזר מההפסקה והודיע לשופט שמאי בקר כי התביעה מקבלת את המלצתו לנוכח חולשת הראיות שנחשפה. הצדדים הגיעו להסכמות על תיקון כתב האישום ושחרור הנאשם מכל ההגבלות שהוטלו עליו – ארבעה חודשים במעצר בית עם איזוק אלקטרוני – והטלת מספר חודשי עבודות שירות.
"נוכח הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן הנני מרשיעו במיוחס לו, עבירה של פגיעה בפרטיות, בילוש או הטרדה אחרת", פסק השופט בקר ודחה את גזר הדין לחצי שנה, עד אשר יתקבל תסקיר שירות המבחן.
