ועדת השחרורים קיצרה בשליש את עונשו של א', אסיר בן 41 אשר הורשע בביצוע עבירות של הריגה ונהיגה בשכרות ונשפט לארבע וחצי שנות מאסר.
ב-22 בינואר 2016, סמוך לשעה 6:45, נהג א' מחיפה לכיוון טבריה ברכב מסוג טויוטה, כאשר בדמו ריכוז של 210 מ"ל אלכוהול. בהגיעו לצומת שדרות ההסתדרות עם כביש 75, הוא פנה ימינה לכיוון יגור, ונסע בנתיב התנועה הנגדי שמיועד לכלי רכב הנוסעים לכיוון חיפה.
באותה עת נסעו בכביש כלי רכב רבים מכיוון יגור לחיפה. לא עבר זמן רב עד שא' פגע עם חזית רכבו ברכב סקודה שנסע בכיוון התנועה הנכון. כתוצאה מהתאונה נפצע נהג הסקודה באורח אנוש ומותו נקבע במקום. א' נפצע אף הוא ונגרמו נזקים לשני כלי הרכב.
במשפט שהתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה נקבע כי אין לתת אמון בגרסתו של א', שהכחיש כי נהג בהשפעת אלכוהול וטען שאינו זוכר את האירוע. באפריל 2019, מלבד המאסר בפועל, בית המשפט גזר על א' פסילת רישיון ל-20 שנה.
א' ערער לבית המשפט העליון אך הערעור נדחה, והוא ישב במאסר במשך שנתיים וחצי. לאחרונה הובא בפני ועדת השחרורים ובאמצעות עו"ד אלינה כרסנטי ועו"ד ליאור כרסנטי טען כי לקח אחריות על מעשיו, הביע חרטה כנה ושילם את הפיצוי שנקבע לו בגזר דינו. כמו כן טענו סנגוריו כי א' הקים אנדרטה לזכרו של המנוח במקום התאונה, וכי לאחר שחרורו הוא מתכוון להרצות במסגרת המלחמה בתאונות הדרכים.
בנוסף נטען כי א' אינו מגדיר עצמו עבריין תנועה או כבעל בעיית התמכרות לאלכוהול. לדבריו, הוא שתה בלחץ חברתי ולא חשב שהאלכוהול ישפיע עליו בצורה כה חמורה.
עוד טענו הסנגורים כי התנהגות האסיר בכלא היתה תקינה, הוא סיים טיפול בכלא חרמון והשתתף בכל הקבוצות והטיפולים שהוצעו לו, כולל קבוצת "נהגים הורגים".
גם חוות דעת של גורמי הטיפול בעניינו של א' היו חיוביות, והמשטרה לא התנגדה לשחרורו. לעומת זאת, משפחת הקורבן התנגדה לשחרור המוקדם.
ועדת השחרורים בראשות השופטת בדימוס אריקה פריאל החליטה על שחרור מוקדם: "האסיר מרצה מאסר ראשון, אין לחובתו הרשעות קודמות, גילה מוטיבציה טיפולית ואף משתלב בטיפול ייעודי… האסיר סיים את כל האפשרויות המוצעות בכלא כך שהמשך המאסר לא יועיל לשיקומו של האסיר. שחרורו המוקדם בהתאם לתוכנית הרשות לשיקום האסיר (רש"א) יאפשר לאסיר להשתלב בטיפול המשך תוך שמירה על הרצף הטיפולי ויסייע לו בשילובו בחברה תחת פיקוח ובליווי מקצועי… ניתן לראות שהמאסר מהווה גורם מרתיע בעבורו. הגם שאנו מבינים לליבם של בני משפחת המנוח הגענו למסקנה שאין לתת משקל מכריע לעמדתם".
