"אני לא פה כדי להגיד לכם לא ללכת מכות!!! יגיע הרגע שבו כל אחד מכם יצטרך ללכת מכות כדי לשלוט על העמדה שלכם!!!".
כך פותח-נובח סמל ויין ג'נקינס (ג'ון ברנת'ל), הדמות המרכזית במיני-סדרה האמריקאית העיר הזו שלנו (We Own This City). המיני-סדרה מבוססת על ספרו התיעודי של ג'סטין פנטון, כתב הבולטימור סאן, הפורט עד אחרון הפרטים את סיפור עלייתו ונפילתו של כוח המשימה למעקב אחר נשק של משטרת בולטימור (BPD).
מאחורי דאווין הכסחנים פעלה יחידתו של ג'נקינס כארגון פשע לכל דבר: הם הסתובבו עם תיקים מוכנים לביצוע שוד שבתוכם מסכות סקי שחורות, גנבו כסף וסמים מזירות פשע, שתלו במשך שנים ראיות שזויפו, הכניסו חפים מפשע לבתי הכלא והיו אחראים למקרי מוות לא מוסברים – אחד מהם של שוטר שאמור היה למסור עדות בעניינם.
המיני-סדרה נכתבה על ידי דיוויד סיימון ("הסמויה", "רצח מאדום לשחור") ושותפו ג'ורג' פלקאנוס, שיצרו ביחד את "הצמד".
ג'ניקינס, טיפוס קשוח, מופרע, אלים, פה מלוכלך, מרביץ בצוערי המשטרה הרצאת מוטיבציה פנימית, שכולה עידוד לשימוש באלימות. "הקטע הוא שכשתצטרכו ללכת מכות, אתם חייבים לנצח. אז אם אתם נקלעים לקרבות, לעזאזל הדיבורים על אלימות המשטרה. אם נפסיד בקרבות, נאבד את הרחוב. הידיים שלכם לא כבולות. לא משנה מה תעשו ברחובות. עד שתגיעו לכל אולם בית משפט בעיר, המילה שלכם תנצח ואסור לכם להפסיד. עכשיו צאו לשם ותתחילו למרר להם את החיים".
מחיאות כפים סוערות.
המיני-סדרה המפתיעה באיכותה, שפרצה בסערה למסך הקטן הישראלי, בנויה כפאזל רב-משבצות, הנע על כמה צירים עלילתיים מקבילים, המצטלבים בהדרגה ויוצרים פסיפס עלילתי מתוחכם וחידתי.
הציר הראשון, המתרחש ב-2017, שייך לג'ניקינס וחבורתו, שפושטים באקדחים ורובים שלופים על בתי סוחרי נשק פוטנציאליים, מכסחים חשודים, בעיקר שחורים, עד זב דם, ומנסים להשליט בעיר אימה ופחד, כדי לשנות מהיסוד את תדמיתה של בולטימור כ"נער הפוסטרים לכישלון הבסיסי במלחמה בפשע".
הציר השני שייך לניקול סטיל (וונמי מוסקו), עורכת דין שחורה, נאה, נחושה ונעולת מטרה, שהופקדה על ידי משרד המשפטים לפיקוח על המחלקה לזכויות האזרח בבולטימור. מהר מאוד מגלה ניקול שבבולטימור, עיר של 620 אלף תושבים, השוטרים דיווחו על יותר מ-300 אלף אנשים שהם עיכבו בחמש השנים האחרונות. מבין כל המקרים, פחות מארבעה אחוז הסתיימו במעצר או בדו"ח. בנוסף, יש שבעה גברים שחורים שהשוטרים עיכבו יותר מ-30 פעמים. ובמילים אחרות: משהו רקוב ביותר בממלכת בולטימור.
הציר השלישי חוזר שנתיים לאחור, ל-2015, אז בולטימור – אחת הערים המסוכנות והמושחתות בארה"ב – רשמה שיא פלילי-שלילי, אפילו ביחס לעצמה. זה קרה אחרי מהומות שפרצו בעיר בעקבות רצח גבר צעיר שחור בשם פרדי גריי על ידי המשטרה. רצח זה חולל מהומת אלוהים והוציא אלפי מפגינים שחורים לרחובות. חלקם פגעו ברכוש ובזזו חנויות. שנה אחר כך נרצחו בעיר 342 בני אדם. אז נקרא אל הדגל השוטר הכסחן וויין ג'נקינס, ואיתו יחידת עילית של המשטרה, שנדרשה לאתר ולאסוף מהרחובות נשק וסמים.
הציר הרביעי שייך לצוות מח"ש, שבשיתוף פעולה מלא עם ה-FBI, חוקר פרשיות שחיתות טריות במשטרת בולטימור, ועולה על פרשת השחיתות הגדולה בפיקודו של ג'ניקינס, שנחשפה ב-10 בינואר 2017.
בסוף הפרק הפותח מתבקש ג'נקינס, כבדרך אגב, להיחקר במח"ש על "מכה בפינה של הניידת, שלא דיווח עליה כמו שצריך". כשג'ניקינס מגיע למשרדי מח"ש, הוא עוד בטוח שמדובר בחקירה על מכה קטנה בכנף. בולשיט. "אסור להתעסק עם סופרמן", הוא פולט לקולגה שמעשן בחוץ. אחרי שהפקיד את אקדחו בכניסה והוא עדיין בטוח שאין עליו, מסתער עליו צוות מטורזן של סוכני FBI במדים ואפודים, שמכים אותו בלי הכרה. ג'נקינס לא קולט מאיפה זה בא לו. "אבל אני אחד מכם!!!!", הוא זועק בשארית כוחותיו.
שוטרים, טובים או מושחתים, ומאבקי כוח ביניהם בבולטימור, הם החומרים המזוהים יותר מכל עם דיוויד סיימון, יוצר "הסמויה", הנחשבת עד היום לאחת מסדרות הדרמה הטובות ביותר בתולדות הטלוויזיה. כצפוי, גם הצפייה ב"העיר הזו שלנו" מצריכה את סוג הקשב האופייני לסדרות של סיימון, שהוא איטי ולא מחניף לצופים. אבל הסבלנות משתלמת, ולאט לאט מצליחה טבעת החנק המוצפנת לסגור עליך מכל הכיוונים, עד שאתה נופל שבי אחריה.
"העיר הזו שלנו", yes VOD, הוט VOD, סלקום tv
