ב-22 אפריל 2022 ימלאו לג'ק ניקולסון 85 אביבים, הזדמנות מצוינת להעלות לראש שמחתו של אתר "פוסטה" את אחד משחקני הקולנוע הגדולים והדגולים בכל הזמנים.
בחרנו בעשרת הסרטים הבולטים ביותר שלו, המאפיינים את הספקטרום הרחב של טווח כישרונותיו הברוכים, שמתחו את המשחק הקולנועי אל גבולות חדשים, הציבו רף גבוה במיוחד, ומיקמו אותו בפסגת שחקני הקולנוע שהטביעו חותם אישי, חד-פעמי, הצרוב עמוק בתודעה.
ניקולסון, שמאז ומתמיד התאפיין בגילום דמויות ציניות, נוירוטיות, אובססיביות, מרדניות, אנטי-סמכותיות, מופרעות ומוטרפות על כל הראש, הפך מהר מאוד לאחד מגיבורי התרבות הבולטים ביותר בעולם, שהשתלב בתזמון מושלם עם רוח התקופה ההיפית הסוערת והמהפכנית, שהשפיעה קשות על תרבות המערב בסיקסטיז, בסבנטיז ובחלק מהאייטיז. גם כשרוחות התקופה והאופנות המתחלפות פשטו ולבשו צורה, ניקולסון שזכה בשלושה אוסקרים ("קן הקוקייה", "תנאים של חיבה" ו"הכי טוב שיש") ו-12 מועמדויות לאוסקר – השכיל להשתלב בכל הגלים, הרוחות והאופנות המתחלפות, ולשמור לאורך כל הדרך על מעמדו כמגה סטאר.
"אדם בעקבות גורלו" (1969)
הקריירה הרשמית של ג'ק ניקולסון כשחקן-תסריטאי-במאי-מפיק התחילה רשמית ב-1956. הפריצה הגדולה שלו הגיעה רק 13 שנים אחרי, בסרט אדם בעקבות גורלו (EASY RIDER) – סרט פולחן קלאסי שהצלחתו הכבירה סימלה את תחילת "הגל החדש האמריקאי", או "הוליווד החדשה", והצליח לתפוס ולסמן את רוח התקופה ומאפייניה כמו עלייתה ונפילתה של תנועת ההיפים, שימוש בסמים, קלים וכבדים, והחיים בקומונות.
ניקולסון, שהיה ידוע כ"משתמש" כבד בסמי הזיה כגון LSD, הודה באחד מראיונותיו כי החליט להתמקד אך ורק במשחק, במהלך טריפ שלקח. ואכן, "אדם בעקבות גורלו" נוצר כשכל משתתפיו היו על LSD במהלך כל צילומי הסרט.
ניקולסון, שהיה אז שחקן פרינג' אנונימי לחלוטין, גנב את ההצגה בגדול כעורך דין אלכוהוליסט שיושב בכלא ומתנסה לראשונה במריחואנה. ולמרות שניקולסון קיבל זמן מסך שהסתכם ברבע שעה גג, הוא הצליח לגנוב את ההצגה בגדול, לחשוף את קצה הקרחון של הפוטנציאל הענק האצור בו, ולזכות במועמדות ראשונה לאוסקר. כל השאר, כנהוג לומר, היסטוריה והיסטריה.
"ציינהטאון" (1974)
שלוש שנים לפני שהבמאי רומן פולנסקי ברח מארה"ב עם הזנב בין הרגליים, אחרי שהסתבך באונס קטינה בדירתו של חברו הטוב…. ג'ק ניקולסון, השניים שיתפו פעולה בסט צ'יינהטאון שבין ליל הפך את ניקולסון לכוכב קולנוע בינלאומי שכל עתידו לפניו.
ניקולסון מגלם בלש פרטי בלוס אנג'לס של שנות ה-30, הנשכר לפענח פרשיות בגידה, גילוי עריות ורציחות מסתוריות. ניקולסון היטיב להשתחל לדמות המורכבת, האובססיבית, שדוחפת את אפה למקומות אסורים – עד לסכין חדה במיוחד שפוצעת קשות את נחירו השמאלי – ולקבע בתודעה את הדמות הצינית, חדת הלשון, המרדנית, האקס טריטוריאלית והטרבל מייקרית, אליה חזר פעמים רבות אחרי.
"קן הקוקייה" (1975)
הסרט שהביא לג'ק ניקולסון את האוסקר הראשון וחשף לראשונה את טווח כשרונו החריג והנדיר, כשניצוצות הטירוף שהתפרצו ממנו כמו פצצת מצרר, ריססו את הסרט בשיאי משחק מפוצצי מוח.
הסרט מתרחש כולו בבית חולים פסיכיאטרי, במרכזו – ניקולסון בתפקיד אסיר המרצה עונש מאסר על אונס קטינה, שאושפז במוסד פסיכיאטרי לאבחון והסתכלות. במהלך אשפוזו הוא פוקח את עיני המאושפזים האחרים לעוולות המתבצעות בשם הפסיכיאטריה, ומציג אותן ככלי ציני לדיכוי וענישה.
"קן הקוקיה" עורר דיונים ותשומת לב בינלאומית רחבה וגרם לשינוי מהותי ביחס הציבור כלפי נושאים הקשורים בפסיכיאטריה, כמו אשפוז כפוי, לובוטומיה (ניתוח שבו חותכים ומנתקים את הקשר בין האונות הקדמיות במוח) וטיפול בנזעי חשמל.
יותר מכל צרובה בזיכרון סצנה שבה מנסה ניקולסון לעקור ממקומה את ברזיית המוסד הפסיכיאטרי. אחרי שהוא נכשל, הוא פולט: "לפחות ניסיתי".
"הניצוץ" (1980)
אם ב"קן הקוקייה" הצליח ניקולסון לחשוף כמה מהמאפיינים שיהפכו במהלך הזמן לסמליו המסחריים (דמות אנטי-סמכותית שנמשכת לדמויות שסובלות מחוסר יציבות נפשית, שיער לא מאולף, חיוך של כריש, משקפי שמש גם בלילה, צחוק מטורף, גבות משולשות ועוד), הרי שבסרט הניצוץ הוא הצליח לשכלל ולשדרג את כל זה בענק.
הפעם, בעזרתו האדיבה של הבמאי המוטרף לא פחות סטנלי קובריק ("התפוז המיכני"), הרי לכם מפגש פסגה חד-פעמי, חד-זעמי, של כל רפרטואר הטירוף האנושי בסרט אחד.
ניקולסון נכנס לדמותו של סופר שנשלח עם אשתו ובנו לשמש משגיח במלון בתקופת אי פעילותו בחורף. במלון נודע לו שאחד המשגיחים הקודמים איבד את שפיותו, רצח את אשתו ושתי בנותיו והתאבד.
ואכן, תסריט האימה המצמרר מתגלגל לנשמתו המיוסרת של ניקולסון, שמאבד לחלוטין את שאריות שפיותו, מתעלל קשות באשתו ובנו ומתחרפן לגמרי.
"הדוור מצלצל פעמיים" (1981)
שנה אחרי "הניצוץ", שביסס את מעמדו של ג'ק ניקולסון לא רק כמגה-סטאר אלא גם כשחקן אופי מוכשר עם נשמה מגומי, הוא המשיך ברצף תפקידיו האקסצנטריים, ונכנס לדמותו של נווד חסר-כל, שנוחת לפתע ביום לא בהיר במסעדה נידחת בקליפורניה.
אין לו כסף לשלם בעד הארוחה, אבל בעל המקום מוותר לו ומציע לו בתמורה להישאר במקום ולסייע לו בתפעול המקום ותחנת הדלק הצמודה אליו.
ניקולסון מסרב, אבל כשהוא חוזה באשתו הצעירה והיפהפייה (ג'סיקה לנג) של בעל המסעדה, מגיע הטוויסט הגדול. תוך זמן קצר מתפתח רומן סוער במיוחד בין ניקולסון ללנג, כולל יחסי מין סוערים ופראיים למדי, הגורמים לשניים לביים תאונת דרכים ולחסל את בעל המסעדה באלימות איומה ונוראה, המסבכת אותם קשות, עד שהמשטרה עולה עליהם וכולאת את שניהם מאחורי סורג ובריח.
"הכבוד של פריצי" (1985)
ב-1985 ג'ק ניקולסון כבר נחשב לאחד הכוכבים הגדולים, הנוצצים והיקרים של הוליווד, מה שאפשר לו לברור את התסריטים שנשלחו אליו בקפידה ולעבוד עם הגדולים מכולם. והפעם, עם הבמאי הדגול ג'ון יוסטון שרקח קומדיית מאפיה שחורה ומצחיקה עד דמעות.
ניקולסון, שחקן ורסטילי שיכול לשחק כל תפקיד, נכנס הפעם לתפקיד מאפיונר אכזרי ושכיר חרב של משפחת פריצי, הממוקמת במקום גבוה במיוחד בסולם המאפיה ושומרת על חוקי המשחק, חוץ מאלה שהיא מכופפת מדי פעם כדי להתאים לצרכיה.
התנהגות בלתי נאותה של שכיר החרב שלה, מביא את המשפחה לשכור רוצחת (קתלין טרנר) שתיפטר ממנו. אלא שהשניים מתאהבים קשות וגם הוא נשכר לביצוע עבודה דומה. זה הרגע שבו מתברר שהם נשכרו לרצוח זה את זו ולהפך.
"המכשפות מאיסטוויק" (1987)
כעשרים שנה מאז פרץ ניקולסון בסרט דרך ריאליסטי ותקופתי נוסח "אדם בעקבות גורלו", הוא כבר אפשר לעצמו להשתולל חופשי בכל סרט חדש שנפל לידיו, ולהתענג כמה שיותר מדמויות כמה שיותר אפלות ושטניות.
הפעם נכנס ניקולסון לתפקיד מאהב מסתורי ושטני, המשתלט על נפשותיהן העדינות של שלוש נשים (סוזן סרנדון, שר ומישל פייפר) הכמהות למצוא את הגבר של חייהן, שנוחת אאוט-אוף-דה-בלו בעיירה אמריקנית שמרנית למדי, ומחולל שם מהומות וכשפים מהאגדות.
כמו בכל סרטיו, גם הפעם חורג ניקולסון מכל התנהגות אנושית נורמטיבית ונחשף במלוא הדרו כגבר מכשף, ראוותן, גס רוח, שטני ומקסים בעת ובעונה אחת, שמצליח לכשף ולפתות עד כלות החושים את שלושת הנשים הפרובינציאליות.
"באטמן" (1989)
בסוף שנות ה-80 הוליווד התמסדה, נטשה את המהפכה האמנותית שאפיינה אותה במהלך שני עשורים, והתמכרה לפס יצור של סרטי קומיקס המבוססים על דמויות מצוירות.
ג'ק ניקולסון, שמאז ומתמיד היה בשר מבשרה של המהפכה ששינתה את הוליווד, לא היה יכול להרשות לעצמו להישאר מחוץ לחוקי המשחק החדשים, הממוסחרים לעייפה, שפנו בעיקר לקהל של ילדים ובני נוער. אלא שניקולסון, כמו ניקולסון, כבר היה אז מגה סטאר ענקי, שכל סרט שלו הפך, כמעט אוטומטית, לשובר קופות היסטרי. ולמרות שהפעם הוא נכנס לדמותו של הג'וקר, דמות קומיקסית במהותה, גם הפעם הוא הצליח לזקק את כל הטירוף שכבר הפך חלק בלתי נפרד מחלון הראווה שלו. "באטמן" גם הפך את ניקולסון לשחקן שהרוויח הכי הרבה עד אז לסרט אחד: 6 מיליון דולר עבור תפקידו, פלוס תמלוגים על ההכנסות ממכירות מוצרים נלווים לסרט (מרצ'נדייז), ששלשלו לכיסו 60 מיליון דולר (!!!).
"הכי טוב שיש" (1997)
קרוב לעשור חלף על ניקולסון בהוליווד הממוסחרת, עד שנפל לידיו הסרט הכי טוב שיש, שאפשר לו לחזור בכיף אל כל מאפייניו הישנים והטובים, פלוס זכייה באוסקר שלישי.
ניקולסון חוזר לתפקיד אנושי מורכב, בתפקיד סופר אנטיפת וגזען, שכתב 60 רומנים וסובל מנוירוזה קיצונית, התמכרות חולנית לעבודה ומהפרעה אובססיבית-טורדנית-כפייתית (OCD). במהלך הסרט הוא לא מתחרפן כמו ב"הניצוץ", אלא נקשר עמוקות למלצרית חד-הורית וקשת יום (הלן האנט), עובר שינוי מהותי ביחסו אל סובביו ואף משתכנע לקחת תרופות המקלות עד מאוד על ההפרעה הכפייתית-טורדנית שלו.
זה לא הסרט הכי טוב של ניקולסון, אך גם הפעם הוא הצליח להחצין ולהקצין את כל הפרעות האישיות מהן סובלת דמותו, ולשמור על מעמדו כאחד יחיד ומיוחד.
"השתולים" (2006)
ארבע שנים לפני שפרש סופית, ג'ק ניקולסון נכנס לדמותו של בוס אימתני, רצחני ומטורף על כל הראש, במאפיה האירית ששולטת על בוסטון.
גם בהשתולים – סרט גנגסטרים גדוש אלימות ושטוף דם – הצליח ניקולסון להביא לידי ביטוי את כל מאפייניו הישנים והטובים, להישאר מגנט קופה, ולברור היטב את כל שותפיו לסרט: מהבמאי מרטין סקורסזי ("החברה הטובים", "קזינו") ועד לליהוק המושלם לשחקנים לצדו: ליאונרדו דיקפריו, מאט דיימון, אלק בולדווין, מרק וולברג, מרטין שין ועוד.
"השתולים", שזכה בארבעה אוסקרים (כולל אוסקר הבימוי), לא רק היה אחד הסרטים האחרונים של ניקולסון. הוא גם אפשר לו לתמצת ולסכם בדמות אחת, כמעט את כל קשת כישרונותיו ומאפייניו הקלאסיים.
ב-2010 שיחק ניקולסון ב"מה אתם יודעים", שהיה סרטו האחרון. "לא פרשתי", אמר באחד מראיונותיו, "אבל בגילי המתקדם, אני כבר יכול להרשות לעצמי להיות בררן".
yes חוגגים 85 לג'ק ניקולסון עם מבחר סרטיו בשישי, 22 אפריל, yes VOD, ובערוץ yes MOVIES DRAMA.
"הניצוץ" ו"השתולים" זמינים גם בספריית ה-VOD של yes.
