בית המשפט לתעבורה בבת ים זיכה (4 אפריל) את משה קורן (75) מרמת השרון, לאחר כתב אישום שייחס לו אחריות לגרם תאונת דרכים בנסיבות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, ובגין נהיגה בקלות ראש.
על פי העובדות המתוארות בכתב האישום, ב-19 בינואר 2020 סמוך לשעה 7:10, יצא הנאשם מביתו והחל בנהיגה ברכבו כשהוא סובל מסחרחורת ומכאב ראש חריף, והתקשה בהליכה ללא תמיכה.
לאחר שהחל לנהוג, הנאשם נהג בקלות ראש וסטה מנתיב נסיעתו באופן שהפריע ליתר הנוסעים ועלול היה לסכן אותם. משהגיע הנאשם לאזור מחלף רוקח בכביש 20 בנתיבי איילון ,סטה הנאשם מהנתיב הימני בכביש, המיועד לירידה מנתיבי איילון ועשה כך תוך כדי נסיעה על אי תנועה המסומן בבירור על הנתיב תוך הפרעה למשתמשים האחרים בדרך אשר נאלצו להשתמש בצופרי האזהרה ברכב.
עוד נטען בכתב האישום כי הנאשם המשיך בנסיעה בנתיבי איילון עד שהגיע למנהרת וולפסון סמוך לשעה 7:30. באותה העת, רכב על קטנוע שמעון שי סיסו ז"ל, ועצר את הקטנוע בשטח השול הימני, בכניסה למנהרה, כשהוא נותר ישוב על הקטנוע ואורות האזהרה בקטנוע מהבהבים.
בעת שהנאשם התקרב עם רכבו למנהרה כמתואר, נשמעה ברכבו התראה קולית של יישומון הניווט ווייז שדיווחה "מפגע דווח בהמשך הדרך". למרות ההתרעה הנאשם הגיע סמוך לפני המנהרה, סטה עם רכבו ימינה לשטח השול, מסיבה לא ידועה, והתנגש בעוצמה עם חזית רכבו באחורי הקטנוע עליו ישב המנוח. כתוצאה מכך, הוטח המנוח אל שמשת הרכב הפוגע, ניפץ אותה, והוטח לכביש. מותו של המנוח נקבע במקום התאונה על ידי פרמדיק מד"א.
הנאשם באמצעות סניגוריו עו"ד יגאל טמיר ועו"ד אסנת מטלון, טען כי התאונה אירעה בשל אירוע פתאומי ובלתי צפוי של התקף אפילפטי מוקדי, המלווה בערפול הכרה, אירוע שגרם לליקוי בשליטה של הנאשם בגופו, שעקבותיו התרחשה התאונה. הסניגורים העלו את הטענה של "העדר שליטה", כאשר ראוי לציין כי הנאשם היה בעברו טייס קרב ונפצע בשירותו הצבאי בעת מילוי תפקידו (כטייס קרב) ומכאן לכאורה ההתקפים.
אחת הראיות המרכזיות במשפט הייתה סרט שהופק ממצלמת הדרך המותקנת ברכבו של הנאשם עצמו, שתיעד בתמונה ובקול את מסלול נסיעתו של הנאשם. נתון מרכזי מהותי וחשוב, ממנו עולה האפשרות לקיומו הלכאורי של "אירוע רפואי" כלשהו אצל הנאשם, לטענת ההגנה, הוא אירועים בהם הנאשם נשמע בסרט בקולו "צועק" ומשמיע קולות חריגים, בצורה רציפה מונוטונית וחריגה. נתון מרכזי נוסף אליו התייחסו המומחים הוא העובדה כי הנאשם מדווח כבר במקום התאונה ובהמשך בחקירותיו במשטרה ובבית המשפט על אובדן זיכרון.
מנגד, התביעה, באמצעות עו"ד רותם וסרמן ניומן מפרקליטות מחוז מרכז, טענה כי הוכח מעבר לכל ספק סביר שהנאשם עבר את העבירות המיוחסות לו, על בסיס הראיות שנאספו בידי עדי התביעה, ובמיוחד בוחנת תאונות דרכים שחקרה את התאונה. עוד טענה התביעה כי הנאשם החל בנהיגה כאשר הוא סובל מכאבי ראש, סחרחורת וכאבי גב.
השופט אהרן האוזרמן הסכים עם העדויות שהצביעו על התקף שבו לקה הנהג. "ניתוח הראיות כפי שיובא מיד וחוות דעת המומחים, מוביל אותי למסקנה כי התרחיש לפיו קדם לתאונה אירוע של התקף אפילפטי מוקדי, מלווה בערפול הכרה אצל הנאשם, הינו תרחיש סביר.. האזנתי ל'קולות' שמשמיע הנאשם.. משמיעת הקולות התרשמתי על פניו כי מדובר כנראה במצב רפואי חריג, שדורש הסבר", אמר.
עוד קבע השופט כי "הנאשם לא יכול היה להיות מודע לסיכון קונקרטי של כניסה למצב רפואי העלול למנוע ממנו את השליטה ברכב בכלל ובפרט לא יכול היה לצפות כניסה למצב של התקף אפילפטי שאינו שכיח. הנאשם לא נהג מראש במצב השולל ממנו שליטה ברכב, לא 'תרם' להתפרצות ההתקף, ולא יכול היה להימנע ממנו… הנאשם טופל בעברו מספר שנים, בתרופה המשמשת לטיפול אנטי-אפילפטי, ובהחלט יתכן שבתקופות בהן טופל בתרופה זו, נוצר מיסוך למחלה, ונמנעה בכך התפרצות גלויה של המחלה בשלב מוקדם יותר".
לאחר שבחנתי את ה"תרחיש" שהעלה הנאשם, מצאתי כי סבירותו עומדת במבחן המציאות, בהיגיון ובשכל הישר, וההסתברות לחפות העולה ממנו היא ממשית… אני קובע כי די בקבלתי את גרסת ההגנה כגרסה אפשרית, המעוגנת בחומר הראיות, כדי לקבוע כי הנאשם עמד בנטל המוטל עליו להעלות ספק בגרסת המאשימה, ספק שלא הוסר על ידה". על כן זיכה השופט את הנאשם מחמת הספק.
