ההלכה הפסוקה קובעת כי עֵד עוֹיֵן הינו עד שקיים שוני מהותי בין עדותו בבית המשפט לבין העדות שהוא מסר במשטרה.
כדי שבית משפט יכריז על עד עוין במשפט פלילי, צריך גם שהעדות השונה שמסר העד בבית המשפט תגרום נזק לבעל הדין שהביא אותו להעיד מטעמו (בדרך כלל התביעה).
לצורך הכרזת עד כעוין, מתרשם בית המשפט מעדותו של עד זה, מתוכן תשובותיו ומהדרך בה מסר הוא את עדותו.
שעה שבית משפט הכריז עליו כעד עוין, ניתן להטיל דופי במהימנותו ולגרום לכך שבית המשפט יקבע כי עדותו במשטרה היא הנכונה.
עם הכרזתו כעד כעוין, בית המשפט רשאי לאפשר לבעל הדין שזימן אותו לבצע את חקירתו הראשית של העד בדרך של חקירה נגדית – בדיוק מה שקרה ביום השני לעדות בבית המשפט של שלמה פילבר, עד המדינה נגד ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו.
סעיף 179 לחוק סדר הדין הפלילי, הדן בעד עוין, קובע דברים אלה: "קבע בית המשפט כי עד שקרא לו בעל דין הוא עד עוין לאותו בעל דין – בין מפני שמסר בבית המשפט עדות הסותרת את עדותו בחקירת המשטרה ובין מטעם אחר – רשאי הוא להרשות לבעל הדין לחקור את העד בחקירה הראשית כאילו היתה חקירה שכנגד ולקבוע את סדר חקירתו בידי בעלי הדין האחרים".
קיימת זהות של ההלכה הפסוקה הנוהגת במשפט הפלילי, לזו הנוהגת במשפט אזרחי, למעשה, המשפט האזרחי אימץ את ההלכה שנקבעה במשפט הפלילי לעניין הכרזת עד כעד עוין.
הכותב עו"ד ד"ר חיים שטנגר הוא מנוי באינדקס עורכי הדין של אתר פוסטה
