בני זוג מנתניה שחיו שמונה שנים ביחד עם שני ילדיהם, נקלעו לסכסוך מתמשך וטענות לאלימות הדדיות – והכל בעקבות קשיים כלכליים שהתדפקו על דלתם. הסיפור הגיע לפתחו של בית המשפט השלום בעיר, לאחר כתב אישום שהוגש נגד הבעל בעוון תקיפת סתם את אשתו.
בכתב האישום, שהוגש נגד הבעל בן ה-37, נטען כי ב-24 באוקטובר 2020 סמוך לשעה 16:30 הוא שהה עם האישה ושני ילדיהם בביתם. סמוך לכך נתגלע וויכוח בין בני הזוג ובעקבות כך תקף הגבר את האישה, הצמיד אותה לקיר, תפס בפניה וקילל אותה – "זונה, שרמוטה", וכל זאת לעיני הילדים שהחלו לבכות. מיד לאחר מכן יצאה המתלוננת מהבית והנאשם זרק לעברם קערת אוכל של הכלבה, אך זו לא פגעה בהם.
לטענת המתלוננת, מערכת היחסים ביניהם הייתה הרסנית ולא בריאה. עוד טענה כי רצתה במשך תקופה לסיים את מערכת היחסים ותמיד היה שיח על גירושין.
הנאשם, באמצעות סניגורו עו"ד אברהם ג'אן, טען במענה לכתב האישום כי הוא לא תקף את המתלוננת וטען כי למיטב זיכרונו הוא לא קילל אותה. "לא יכול להגיד במאה אחוז, הוא יודע להגיד שלא הייתה אלימות, הילדים היו שם".
לטענת הנאשם, השניים ניהלו אורח חיים נורמטיבי. הנאשם מספר כי הוא היה המפרנס היחידי, ובהמשך, נקלעו בני הזוג לקשיים כלכליים מה שאילץ את המתלוננת לצאת ולעבוד. מאותו הרגע שינתה המתלוננת את יחסה אליו ואמרה כי הוא "לא שווה כלום". הנאשם טוען כי המתלוננת החלה לקלל אותו ולזרוק לעברו חפצים בהזדמנויות שונות. לטענתו, הוא והמתלוננת חיו בתקופה האחרונה כמו זרים ותקשרו באמצעות הילדים.
לאחר ששמעה את כל הצדדים ועיינה בחומרי כתב האישום, החליטה השופטת ליאורה פרנקל (שיפמן) לזכות את הנאשם. "מצפיה בתקליטור (שבה המתלוננת מחייגת למוקד 100) ניתן ללמוד שהמתלוננת שוחחה עם מוקד 100 וקולה רעד. עוד ניתן ללמוד שהמתלוננת מסרה למוקד 100 אודות האירוע באופן כרונולוגי ולא על פי חומרת המעשים. היא מסרה ראשית כי הייתה לה סיטואציה עם האבא של הילדים שהיו קללות, שהיה ויכוח, רק בהמשך מסרה שהנאשם הצמיד אותה לקיר ותפס אותה והכל לעיני הילדים".
עוד הוסיפה השופטת כי "בעת שהגיעו השוטרים למקום לפגוש במתלוננת, נצפית המתלוננת יושבת בגינה ציבורית, אחיה וילדיה לא נצפים, ולא ניכר על פניה שהיא נמצאת בסערת רגשות. לא ניתן לשמוע בבירור את האמרות הראשונות שהמתלוננת אמרה לשוטרים… התנהלות המתלוננת לפיה היא בכתה וצעקה בעת שהתקשרה לתחנה כפי שעולה מהמזכר אינה עולה בקנה אחד עם גרסתה שהיא שמרה על קור רוח ליד הילדים".
עוד אמרה השופטת כי תמוה בעיניה מדוע המתלוננת ציינה בפני אחיה, שהגיע אליה לאחר האירוע, שנאשם קילל אותה, "משמע שיתפה אותו במקצת ממה שארע אבל לא סיפרה לו שהוא פועל נגדה באלימות…בנוסף לסתירות בין עדות המתלוננת לעדות אחיה, מצאתי כי העובדות שמסרה המתלוננת בבית המשפט אינן זהות לחלוטין לגבי פרטי לעובדות במשטרה".
השופטת קבעה כי גם במהלך עדותו של הנאשם נתגלעו מספר סתירות. "יחד עם זאת הנאשם היה עקבי בגרסתו לפיה על מנת לשמור על מקום עבודתו הוא לא הרים יד על המתלוננת".
הנאשם אף פחד כי המתלוננת תעליל עליו עלילה. "לאחר ששקלתי את כל הנדרש אני סבורה שהתביעה לא הוכיחה מעל לכל ספק סביר את אשמתו של הנאשם באמצעות הראיות שהובאו". על כן השופטת זיכתה את הנאשם מחמת הספק.
