מסע לדארקנט של החיים

שתף כתבה עם חברים

דלית קהן, יוצרת-שחקנית-במאית הסדרה "ילדים ביער" בראיון לאתר "פוסטה" על כל מה שלמדה אודות גבולותיו המזעזעים של הרוע האנושי, על סדרת משטרה שרובה נוצרה מהדמיון, ועל עולם מוגן יותר כשאת זו אשר כותבת עליו

"זה ממש יקום חלופי". קהן ב"ילדים ביער" (צילום: ורד אדיר, באדיבות Shutterstock. עיבוד תמונה: פיני סילוק)

"הייתי מול הטלוויזיה עם הבת השלישית שלי, כשהיא היתה בת חודש. ראיתי ריקי לייק בארבע בבוקר, והיתה שם אימא גוססת ששלחה קטעי וידאו לבת הקטנה שלה. היא רצתה שבתה תפתח אותם בגיל ההתבגרות. אמרתי לעצמי: וואו, איזה רעיון מטריף זה לסדרה. מי הבן אדם הכי קיצוני שיכול לקבל קטע וידאו וזה יהיה קונטרסטי? מישהי הומלסית. עם כל הציפיות של האימא, בסוף זה שני קצוות שונים".
כך מתארת דלית קהן, יוצרת-שחקנית ובמאית (בשיתוף אילן עבודי), איך בקע מתוכה הרעיון לדרמת המתח המרתקת "ילדים ביער", שעלתה לאחרונה ב-yes וב-STINGTV.

במרכז הסדרה: חיה הוברמן (דלית קהן), הומלסית בהריון מתקדם, אנטי סוציאלית שחיה בין חורבותיו של מלון נטוש. עמי שלוש (יפתח קליין) הוא חוקר משטרה שלידיו מגיע תיק אפל ומסואב, במרכזו עומד סחר בתינוקות דרך הדארקנט על ידי ארגון פשע בינלאומי, שעוסק בחטיפה וסחר בתינוקות בני יומם. עמי עושה הכול כדי לגייס את חיה כסוכנת סמויה לנסיעה גורלית  הרחק מישראל, במטרה שתוביל אותם לראשי הארגון.

"ואז נתקלתי במאמר באינטרנט על חוות ילדים באפריקה שמגדלים אותם עד גיל חמש ואחרי זה מוכרים אותם לעבדות במפעלים, או למי שרוצה ילדים. מוכרים שם ילדים", ממשיכה קהן לגולל איך קרמה "ילדים ביער" שכבה אחרי שכבה. "והזדעזעתי עד עמקי נשמתי. לא האמנתי שאני קוראת ידיעה קטנה באתר חדשות, שלא ממש פתחה דיון גדול. אמרתי לעצמי: וואו!!! מה זה הדבר הזה??? ואז אמרתי לעצמי: ההומלסית תהיה בהריון וזאת תהיה סדרת משטרה, והתחלתי לגלגל את הדבר. הייתי צריכה לתת לגלגלים במוח שלי לעבוד אחרי שלוש לידות רצופות. זה היה הדבר הכי מעניין בשבילי. וגם, להתעסק עם כל הדבר הזה, כשיש לך תינוקות, זה קצת לשלוט על הרוע בעולם באיזושהי צורה. מה קורה לרעים, מה קורה לילדים, מתי הם משתחררים, איך הם משתחררים – הכול בשליטתך. יש תחושה של מוגנות. אחרי כמה שנים כבר נהיו יותר ויותר כתבות. כשהתחלתי לכתוב לפני תשע שנים, לא היו הרבה כתבות על הדברים האלה. כשחיפשתי בדארקנט, ראיתי דברים על חוות ילדים שלא מדברים עליהם, ואולי עדיף לא לדבר עליהם, כי זה כל כך מזעזע. לא חייבים לדעת מה קורה שם".

מה גילית בדארקנט?
"אני לא יכולה להגיד. אני לא מספרת את זה אפילו לחברים שלי. יש בדארקנט דברים איומים. אחרי שקראתי כמה דברים שקשורים לדבר הזה, הרגשתי שאני חייבת לנתק את עצמי. עשיתי עבודה בלילות לפני השינה, שאני מורידה את השלטר ולא חושבת על זה. אני לא יכולה אפילו לחשוב על זה. וגם אם אנשים מסתקרנים, אני לא אומרת להם, כדי לא לבאס להם את הצורה. כי הידע הכל-כך מזעזע הזה – לאן האנושות יכולה ללכת – נשאר איתך אחרי זה לכל החיים. את אומרת לעצמך: אני יודעת דברים, היתה שואה, שמעת דברים, אבל אלה גבולות גבוליים ביותר. אפילו בסרטי אימה אין דברים כאלה". 

הסדרה מתמקדת ברובה במשטרה. האם עשית תחקיר מקדים כדי ללמוד על עבודה המשטרה מבפנים?
"הרוב נוצר מהדמיון. אפרופו כל מיני תרגילים משטרתיים, ישבתי עם שוטרים, ביניהם עם ניצב בדימוס משה מזרחי (ראש האגף לחקירות ומודיעין וראש יאחב"ל במשטרת ישראל לשעבר, א.ש), שמאוד עזר לי ונתן לי כמה תרגילים לא רעים. הוא סיפר לי על הדירות מסתור, על הבתי מלון. כל העולם הזה התחיל להיפתח בפניי. זה כמו דומינו. נפתח לך ונפתח לך, ואתה אומר לעצמך: אלוהים ישמור. זה ממש יקום חלופי. משה מזרחי גם נתן לי כל מיני תרגילים שעושים לעצורים, שהכנסתי בטוויסט כזה או אחר. כל מה שיכולתי, חקרתי". 

נפגשת עם שוטרים שמתעסקים בסחר בתינוקות?
"לא. אין בכלל התעסקות עם הדבר הזה שנקרא סחר בתינוקות. בארץ בכלל לא".

"שום דבר בסדרה לא מנותק מהמציאות". נבחרת "ילדים ביער" צילום: ורד אדיר, באדיבות Shutterstock. עיבוד תמונה: פיני סילוק)

כלומר, יצרת דרמה משטרתית שבנויה על הדמיון והבדיון בלבד?
"בוודאי. זאת יצירה. הסדרה אמנם לא ריאליסטית, אבל עושים דברים כאלה. הסוכנים הסמויים שהמשטרה מגייסת הם לא שוטרים. אלה אנשים מהרחוב, ביניהם אסירים ואסירים משוחררים. רק ככה אתה יכול באמת לגייס סוכנים. זה גם משהו שלא ידעתי. הכול בדיון, אבל הבדיון מבוסס על מקרה שהיה יכול להיות. שום דבר בסדרה לא ממש מנותק מהמציאות". 

יש בסדרה גורו מיערות הכרמל מוקף נשים בהריון. מזכיר קצת את הכת של גואל רצון.
"זה היה עוד לפני שתפסו את גואל רצון, אבל בוא, כל הגורואים זה קופי פייסט". 

כתבת את דמותה של חיה הוברמן בשבילך, למרות שכלפי חוץ היא נדמית כנגטיב האולטימטיבי שלך.
"עולם פנימי של בן אדם, זה עולם פנימי של בן אדם. אני גם וגם וגם וגם. אני, כדלית, מעולם לא אזדהה עם אנשים מאוד מוצלחים ומוחצנים, שהכול הולך להם בחיים. תמיד אזדהה עם מישהו שהוא יותר מוסווה מהעין. זה גם יותר מעניין וגם יותר מעניין אותי. וגם, אני חייבת להודות, יש בי חלק שהוא כזה. אני גם אוהבת לתת קול לאנשים שלא רואים אותם. לאנדרדוגז. זה קסום בעיניי שיש לי את היכולת לעשות את זה". 

יש לך חולשה לאנדרדוגז?
"בוודאי. אני חושבת שלרוב האנשים יש, בסתר לבם, חולשה לאנדרדוגז. הם כמו ילדים".

השארת תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *