בפני ועדת השחרורים במקום מושבה בכלא צלמון הונחה דילמה: אסיר בן 25 שנשפט ל-55 חודשי מאסר ביקש שחרור מוקדם.
מצד אחד, מדובר בעבריין שביצע עבירות נשק, ביניהן שוד בנסיבות מחמירות, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והחזקת סמים. מלבד זאת, המאסר השני שהוא מרצה.
מצד שני, בפני הוועדה הונחו נסיבות חייו הקשות במיוחד של האסיר. כשהיה בן שש בלבד אביו נרצח לנגד עיניו. אימו אשר היתה עדת תביעה בתיק הרצח נאלצה לעזוב לא רק את בית המשפחה אלא אף את הארץ. היא עברה להתגורר בחו"ל מחשש לחייה.
הילד המבוהל שאיבד את הוריו בבת אחת, גדל עם אחיותיו הגדולות ועד מהרה הפך לנער צעיר שהחל "לטעום" את טעם הרחוב, ודרכו לעבריינות רחוב ושימוש בסמים התקצרה.
פרקליטתו של האסיר, עו"ד רויטל סבג שקד, הציגה לוועדת השחרורים דוחות של גורמי השיקום בכלא, מהם עולה כי הוא "ניצל כל רגע בתקופת מאסרו לטיפול ושיקום". בין היתר, הוא שולב במחלקת התמכרויות, שהה במחלקה שמונה וחצי חודשים, אחר כך סיים 12 שנות לימוד, נכח בקבוצות טיפוליות, והשתתף גם במספר תוכניות: "ניצחון הרוח" להנחלת זיכרון השואה; תוכנית התמודדות עם הפרעות קשב; ואפילו קבוצת תיאטרון.
"עינינו הרואות כי מדובר באסיר בעל מוטיבציה רבה לטיפול אשר אינה מן הפה אל החוץ אלא הלכה למעשה", טענה עו"ד סבג שקד בבקשה, "האסיר תרם ונתרם רבות והיווה דמות משמעותית עד כדי כך שגורמי הטיפול מציינים כי תרם מהידע שלו ועודד אסירים להשתתף בטיפול".
כמו כן צוין בבקשה כי הרשות לשיקום האסיר (רש"א) התרשמה מהאסיר ובנתה עבורו תוכנית רצינית ומקיפה לתקופה שלאחר שחרורו, שבמסגרתה יעבוד במפעל.
ועדת השחרורים בראשות השופטת בדימוס ברכה סמסון ציינה בהחלטתה את סיפור חייו המורכב של האסיר, ולמרות התנגדות המשטרה (התנגדות שנבעה מידיעות מודיעיניות ישנות ולא רלוונטיות), היא החליטה לשחררו בכפוף לתוכנית של רש"א ובתנאים מגבילים הכוללים איזוק אלקטרוני ומעצר בית לילי. בהתאם לתוכנית השיקום שהוכנה עבורו, האסיר יעבוד לאחר שחרורו במפעל.
בפרקליטות זעמו על ההחלטה ודרשו עיכוב ביצוע לצורך הגשת ערעור, אולם בסופו של דבר נמלכו בדעתם והודיעו על ביטול הערעור המתוכנן.
