קולה של אמא

ארבע שנים לאחר רצח אביעד בן סימון בן ה-25 בקריית אתא, בית משפט העליון הורה על שחרורו של הנאשם המרכזי ברצח, אותו נטען שהוא ביצע יחד עם שני בניו (25 אוגוסט).
השופט אלכס שטיין דחה בהחלטה שלו את הערר שהגישה המדינה נגד החלטת השחרור של בית משפט המחוזי בחיפה, החלטה שניתנה על בסיס מצב בריאותו הקשה של הנאשם אשר פיתח בין כותלי הכלא מחלה ממאירה קשה המאיימת על חייו.

"אני רוצה להגיד לשופטים במחוזי חיפה ובעליון בירושלים, שאתם אכזבה אחת גדולה", אומרת בתגובה להחלטה אמו של המנוח, טובה בן סימון.
בראיון ראשון ל"פוסטה" היא משליכה מהמקרה שלה גם להחמרה הבלתי נתפשת בפשיעה. "אין פלא שיש המון רציחות במדינה, הנה, נאשם ברצח עם ראיות כבדות נגדו יכול להשתחרר רק בגלל שיש לו מחלה? וזה שהוא לקח חיי אדם, זה היה בסדר? מגיע לו צל"ש? למה לתת לו לשבת בבית? לפי כל הסימנים, הוא לקח חיים של בחור צעיר בן 25, נאשם כזה צריך לשבת בבית הסוהר עד יומו האחרון".

מעמק האלכוהול לבית הסוהר
שלושת הנאשמים בתיק הם האבא ראובן דדון (59) ושני בניו, עוז (28) ורועי (36).
בחמש אוקטובר 2017, סמוך לשעה שלוש לפנות בוקר, התפתח במועדון בשדרות ההסתדרות בחיפה (עמק האלכוהול) עימות בין עוז דדון לבין מספר אנשים, בינהם יוסי בן גרטי, חברו של המנוח. מכתב האישום עולה כי בחלוף כשעה, בעת שעוז הגיע לביתו, חיכו לו ברכב סמוך לבית – בן גרטי והמנוח.
לפי כתב האישום, בן גרטי ירד מהרכב כשהוא אוחז בחפץ חד והחל לרדוף בריצה אחר עוז, תוך שהוא צועק לכיוונו: "אתה מת היום".

עוז הצליח להימלט באותו הלילה, אבל לפי הפרקליטות בכתב האישום, בשעות הצהריים למחרת היום כאשר בני משפחת דדון הסבו לארוחת חג סוכות בבית של אחת מבנות המשפחה, חלף על פני חצר הבית רכב שברולט קרוז ובו המנוח בן סימון וצעיר נוסף.
בכתב האישום נטען, כי בהמשך לאירוע הזה, החליטו האבא ראובן דדון ושני בניו רועי ועוז, לצאת בעקבות חורשי רעתם ואף לגרום למותם. מחקירת המשטרה עלה, כי האב ובניו הצטיידו בשני סכינים ובאקדח טעון, נכנסו לרכב יונדאי אקסנט השייך לרועי ונסעו לכיוון אליו נסע רכב השברולט.

לפי כתב האישום, בן סימון וחבריו הגיעו לרחוב יבניאלי בקרית אתא ושם הם ירדו מהרכב ושוחחו ביניהם. סמוך ל-17:15 הגיעו אל המקום בני משפחת דדון ברכב היונדאי. האבא ראובן, נטען בכתב האישום, יצא מהרכב והחל לירות לכיוון קבוצת האנשים בינהם היה בן סימון. במקביל, נטען, שני בניו רועי ועוז יצאו מהרכב כשכל אחד מהם מצויד בסכין בדרכם לקבוצת הצעירים שהחלו לנוס על נפשם.
לפי כתב האישום, בשלב הזה עוז הצליח להשיג את בן סימון, תפס אותו והחל לדקור אותו בפלג גופו העליון. עוד נטען, כי רועי שהגיע אחריו דקר אף הוא את בן סימון, שבע פעמים. האבא ראובן, מסכם כתב האישום, ירה לכיוונו של בן סימון שלוש פעמים, ולאחר מכן נמלטו השלושה מהמקום.
בן סימון שנותר מאחור הצליח לצעוד מספר מטרים אולם התמוטט והובהל לבית החולים במצב אנוש, שם הוא מת בחלוף זמן קצר.

זהותם של התוקפים לכאורה היתה ידועה למשטרה מהרגע הראשון, אולם חרף כל נסיונות המשטרה לאתר אותם הם לא הצליחו בכך.
רק בחלוף שמונה חודשים, ב-28 יולי 2018, התייצב האח רועי במשטרה והסגיר את עצמו, אולם אחיו ואביו לא אותרו במשך תקופה ארוכה. חלפו כמעט שנתיים עד שב-1 ינואר 2019 הם נעצרו בקלנסווה על גבול הקו הירוק באזור השרון.

תוך שבועיים הוגש כתב אישום גם נגד השניים שנעצרו, לכל השלושה יוחסו עבירות שבוצעו בצוותא: רצח, ניסיון רצח ועבירות נשק. מעצרם של הבנים הוארך עד תום ההליכים, ואילו מעצרו של האב הוארך מעת לעת. במסגרת הבקשה השביעית להארכת מעצרו בחודש אפריל השנה, נעתר בית משפט העליון לבקשת סנגוריו, אורי ברעוז ונדיר ברנסי, והורה לבית משפט המחוזי לאפשר הגשת תסקיר שירות מבחן בעניינו.
הרקע להחלטה היה מחלה קשה שהתגלתה אצל אבי הבנים הנאשם ברצח, אולם חרף המחלה המוגדרת חשוכת מרפא, תסקיר שירות המבחן לא המליץ על שחרורו.

לקראת הדיון המכריע, פרקליטות מחוז חיפה הציגה לשופט המעצרים בבית משפט המחוזי את הראיות הרבות, בינהם סרטון המתעד את האירוע, ציינה את מסוכנות הנאשם, את החשש הממשי להימלטות של נאשם ברצח אשר היה מבוקש לחקירה ושהה שנתיים בשטחי הרשות הפלסטינית, ואת סירוב שירות המבחן להמליץ על שחרורו למרות המחלה הקשה.

בניגוד לכל התחזיות, בחודש יולי הורה השופט ניצן סילמן על שחרורו של האב ראובן למעצר בית באיזוק אלקטרוני ביישוב בעמק הירדן, על בסיס הפקדה של 700 אלף שקל במזומן ועוד התחייבויות על שני מיליון שקל משלושת מפקחיו, והתחייבות עצמית של שני מיליון שקלים נוספים. עוד דרש השופט סילמן שלושה ערבים נוספים, שיתחייבו על מיליון שקלים כל אחד.
המדינה הגישה ערר על השחרור לבית משפט העליון, וחזרה על טיעוניה תוך שהיא מגייסת חוות דעת של שב"ס על הטיפול שהוא מקבל ויכול להמשיך לקבל במרכז הרפואי של שב"ס ובמרפאות החוץ. לשווא.

מרותה של המחלה
השופט אלכס שטיין, שגוייס על ידי שרת המשפטים לשעבר איילת שקד על תקן השופט השמרני בבית משפט העליון, קיבל בתוך 24 שעות שתי החלטת שחרור מהדהדות.
תחילה הוא הורה על השחרור של ראובן דדון על בסיס ההחלטה של השופט המחוזי סילמן מחיפה, ולמחרת הוא הורה על השחרור של רומן זדורוב על בסיס ההחלטה של השופט המחוזי טאהא ערפאת מנצרת.
בשתי ההחלטות השופט שטיין אכן שמר על האג'נדה השמרנית שלו – למעט ככל הניתן בהתערבות של בית משפט העליון בהחלטות של מוסדות המדינה, לא כל שכן של הערכאות הנמוכות יותר. אבל בעוד הוא משמר החלטות של בתי משפט מחוזיים הצליח השופט שטיין לטלטל את הפרקליטות תחת המנהל החדש שלה, פרקליט המדינה עמית אייסמן.

"הפרשה אינה רק חמורה, אלא גם מורכבת", ציין השופט שטיין בהחלטת הקצרה על השחרור של ראובן דדון. "שאלת הזיהוי של מבצעי הרצח והניסיון לרצח אינה פשוטה", הוא כתב ורמז לכך שהתיק אינו מוחלט כפי שהתביעה טענה בפניו. "מספרם הכולל של עדים שמסרו ושעתידים למסור את עדותם בנוגע לעובדות הפרשה, מטעם המדינה ומטעם הנאשמים, עשוי להגיע ל-300; פרשת ההוכחות אשר נפתחה בעקבות כפירת המשיב ובניו במיוחס להם, כבר הצריכה עשרות ישיבות, ועדיין אין זה ברור אימתי המשפט יסתיים".

השופט שטיין, שלא נכנס בהחלטה לראיות במשפט, הקפיד להדגיש כי למדינה יש טענות כבדות משקל ומוצדקות נגד השחרור, וציין כי גם הימשכות המשפט לא היתה הסיבה הבלעדית שלו להחלטת השחרור. "בית משפט המחוזי החליט כפי שהחליט בהתבססו בעיקר על מצבו הבריאותי הקשה של הנאשם: אדם כבן 60 הסובל מ… אשר נדרש לניתוח וטיפולים … הנמשכים גם בימים אלה… לאחר שידעתי כי הנאשם נתון במצב בריאותי קשה עד מאוד, כי עליו להישמר מפני זיהומים על מנת לשמור על חייו… הגעתי למסקנה כי ההחלטה להעביר את הנאשם למעצר בית באזוק אלקטרוני תחת פיקוח הדוק ובכפוף להפקדת ביטחונות כספיים כבדים… איננה מצדיקה התערבות.
"גם אם ניתן להטיל ספק כזה או אחר ביכולתם של המפקחים להטיל עליו מרות – מרותה של המחלה הקשה ממנה סובל המשיב והבטחונות הכספיים הכבדים שהמשיב, מפקחיו וערביו הפקידו מהווים משקל נגד מספק".

החלטה לשחרר רוצח
"הגענו לבית משפט העליון ומיד הבנו שהשופט נותן לו להשתחרר למעצר בית עקב המחלה", משחזרת האמא טובה בן סימון. "הפרקליטה (עו"ד עילית מידן מפרקליטות המדינה, "פוסטה") נלחמה בכל כוחה. היא ציינה את המסוכנות שלו, את הבריחה במשך שנתיים, את הרצח שבוצע לאור יום, את קצינת המבחן שלא מאשרת את השחרור, את התקריות שהיו לו בכלא, ואת זה שעד לסיום פרשת התביעה נשארו רק שני עדים להעיד. הפרקליטה לא ויתרה, אבל זה נראה שבתוך תוכו השופט בא עם החלטה לשחרר את הרוצח, רק עקב המחלה שלו, לא מעבר לזה".

טובה, עובדת ותיקה בגוף ציבורי ידוע, לא התראיינה מעולם ולא הביעה לידיעת הציבור את סיפור הרצח של בנה. לדבריה היה לה אמון מלא במערכת אכיפת החוק, וגם הסנגור הציבורי שמלווה אותה כנפגעת עבירה המליץ לה לא לצאת לתקשורת – בדיעבד מתברר כי זו היתה החלטה שגויה.

"אני מאוד מאוכזבת ממערכת בית המשפט. מאוכזבת ובגדול. אני גם אגיד למה, כי אחרי סיום פרשת התביעה, אחרי ששמענו את רוב העדים, שראו את המצלמות, שיש את נושא הבריחה של הנאשמים לקלנסוואה, יש הכל. אז איך שופטים קובעים דבר כזה. מה, כל אחד יכול לרצוח, לקום וללכת בגלל שהוא חולה? אז מה, מגיע לו צל"ש? מה עשיתם בתור שופטים, איזו דוגמה הבאתם?".

למה את בטוחה שהאבא הנאשם יורשע ברצח?
"כי רואים אותו בסרטונים כשהוא יורה, ואת שני הבנים שלו רצים אחרי אביעד ודוקרים אותו. אני לא הסכמתי לראות את הסרטונים, עד היום כשמראים את הסרטנים בדיונים אני יוצאת. התובע במשפט אמר לי, שרואים בהם את האבא מבקש מרועי (בנו הנאשם) לזוז הצידה, כי הוא יורה את הירייה האחרונה. יש סרטון שרואים שלוש דמויות, שלושה אנשים לבושים בשחור – אחד עם כובע. איך שהם רודפים, איך שהם יורים…
"שלושה עדי ראייה העידו במשטרה ובבית המשפט ותיארו את אותו הדבר… הקליע הראשון פגע לאביעד בגב. אביעד קלט שחברים שלו רצים והוא ניסה לרוץ גם, אבל הוא נפל, ואז שני הבנים תפסו אותו והתחילו לדקור אותו, והאבא שלהם בא וירה בו שוב ושוב.
"יש גם שכן שגר למעלה והעיד שראה שלושה בחורים יורדים מרכב יונדאי, יורים, אביעד צועק הצילו והם רצים לרכב ובורחים. מה עוד צריך כדי להבין שהם הרוצחים?".

וידוא הריגה וטעות בזיהוי
טובה מספרת כי הרקע לכל האירוע הטראגי לא היה קשור כלל לבן שלה, שנקלע במקרה לסכסוך של יוסי בן גרטי, החבר של בנה, עם עוז דדון. לדבריה, בן גרטי יצא עם עוז דדון לבילוי, "כי הם חברים מהקריה", אבל אז הם הסתכסכו במועדון, ככל הנראה בגלל בחורה.
"ביום הרצח קיבלתי שיחת טלפון וחשבתי שהבן שלי נפצע בתאונה", היא משחזרת. "לא חשדתי ולא חשבתי לרגע על ירי או רצח… ואז התחלתי לנסוע לבית חולים וכאשר הגענו השמועות המתפרצות היו, שדדון רצחו את אביעד. חבר שלנו, חוקר פרטי, היה איתי ואני לא קלטתי כלום. הגיעה משטרה לבית חולים ואני עדיין לא הבנתי. בן גרטי הסתכסך עם הרוצח, לא אביעד. זה הכל היה בטעות כאילו… אבל בואנ'ה, גם אם טעית, ירית, ראית שאתה לא לוקח את זה שרצית, למה עשית לו וידוא הריגה? ירית לו בגב, הפלת אותו, למה המשכת איתו עד המוות – זאת השאלה".

לאביעד היה רקע פלילי?
"לא! לבן שלי לא היה עבר פלילי".

החבר, בן גרטי, שלכאורה היה היעד, הוא העיד?
"לא. הוא גם לא הסכים לדבר במשטרה".

לאבא ראובן מייחסים, שהוא בא לסגור חשבון עם הילדים שלו.
"אנחנו בתור הורים מה אנחנו צריכים לעשות במקרה כזה? הוא בתור הורה שמע שהיה סכסוך, מה הוא היה צריך לעשות? לקחת אקדח ולתת לילד לרצוח, או לרצוח בעצמו? אולי כאבא הוא היה צריך לנסות לראות מה הבעיה? האם הוא ניסה בדרך כלשהי לפתור את הבעיה? לפנות למשטרה? לפנות לבורר? לרב? כלום הוא לא עשה".

משפחת בן סימון מלווה את המשפט בכל הישיבות. לטענת בנות המשפחה, בצוות ההגנה עוקצים אותן במילים ומתנהגים אליהן בזלזול וחוסר כבוד, ואילו בתי המשפט גורמים להן להרגיש שאין להן חלק או צד בעניין.
טובה: "העורך דין שלהם טוען שהם בכלל לא הרוצחים. אז למה הם ברחו לקלנסווה והיו שם שנה וחצי? למה הבן רועי הסגיר את עצמו רק אחרי שנה? אם אתה לא רצחת, למה יש באוטו שרידי ירי? למה הדי.אן.איי של הנאשם רועי נמצא בזירת הרצח? למה האבא ברח, הוא אבא לילדים, סבא, אם אתה לא רוצח למה שתברח?
"אם יש להם מליוני שקלים להפקיד כדי לשחרר אותו, אז מה הסיכוי שיהיו להם עוד כמה מאות אלפים כדי לברוח שוב?".