שופטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות, ליאת דהן חיון, הפנתה הורים גרושים לטיפול אצל מומחית על מנת לחדש את הקשר בין הבן שנמצא במשמורת האב לבין אמו, ואת הקשר בין הבת שנמצאת במשמורת האם לבין אביה. השופטת קבעה כי ההורים יחויבו בחלקים שווים בעלויות הטיפול והמפגשים אשר אושרו על ידי המחלקה לשירותים חברתיים, כך שכל אחד מההורים ישלם 900 שקל.
האב פנה לבית המשפט המחוזי וערער על קביעת השופטת. לטענתו, השופטת חיון טעתה כאשר סברה כי ביכולתו לשאת בעלויות הטיפול בשיעור מחצית, והדגיש כי הוא מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי, מתקיים מקצבת הבטחת הכנסה (2,850 שקל), מובטל לאחר שפוטר מעבודתו בתחילת חודש יוני, ומתגורר בשותפות עם אחיו בדירה ששכרו יחד תמורת 1,000 שקל. כמו כן ציין האב כי הוא בעל חובות המסתכמים בכשני מיליון שקלים.
בבית המשפט לענייני משפחה, השופטת קבעה כי האב לא המציא אסמכתאות מהן ניתן ללמוד על מצבו הכלכלי ופוטנציאל השתכרותו. השופטת ציינה כי לא ניתן הסבר מניח את הדעת באשר להכנסתו הנמוכה של האב והיעדר פירוט לגבי מאמציו להגדילה, והוסיפה כי גם הכנסתה של האם אינה גבוהה משמעותית מהכנסת האב, ומסתכמת בכ-7,801 שקל. לפיכך פסקה השופטת כי הצדדים ישלמו את עלות הטיפול שווה בשווה.
השופט המחוזי סארי ג'יוסי דחה את טענת האב והותיר את הקביעה כי שני הצדדים יישאו בעלויות חצי חצי (16 אוגוסט). "קשה להלום מצב בו אב מסתפק בהכנסה נמוכה של 2,850 שקל מקצבת הבטחת הכנסה, מבלי שיתאמץ על מנת להגדיל את הכנסתו ולו על דרך פנייה לעבודות מזדמנות", ציין השופט, "על כן סבור אני כי גם אם יתעורר קושי אצל האב בלגייס כעת את הכספים הדרושים לשם מימון מחצית עלויות הטיפול, עדיין יש לראות בקביעת פוטנציאל ההכנסה והעמדתו על סכום גבוה משמעותית מההכנסה בפועל, כמי שמקים בדומה לחיוב במזונות, עילה לחיוב האב בהשתתפות מידית באותן עלויות טיפול".
יחד עם זאת הזכיר השופט ג'יוסי את העיקרון לפיו "בהינתן יכולות כלכליות מצומצמות של ההורים, מן הראוי לשקול פנייה לטיפול שניתן בקהילה, שהרי עלויותיו מסובסדות על ידי המדינה, או נמוכות מאלו הניתנים באופן פרטי". לפיכך הורה השופט לבית המשפט לענייני משפחה לשוב ולבחון קיומן של חלופות נוספות, המאפשרות קבלת אותו טיפול נדרש, מבלי שהדבר יפגע באיכותו, וככל שהאב יציג בפניו פרטים לגבי מסגרת טיפול חלופית.
