תביעות אבהות מחייבות איזון בין זכות היסוד של הקטין לדעת מי אביו לבין ההגנה על טובתו. לפי חוק מידע גנטי, בדיקה גנטית לגילוי קשרי משפחה תיערך רק בכפוף לצו בית משפט לענייני משפחה. הוראות החוק מסייגות ביצוע בדיקה כזו כאשר תוצאותיה עלולות להוביל למסקנה כי הילד הוא ממזר (בנה של אישה נשואה מגבר שאינו בעלה).
יש להבין: לקביעת מעמדו של הילד כממזר השלכות מרחיקות לכת. שכן, בהתאם להלכה היהודית, ממזר רשאי להינשא רק לממזרים אחרים, ומעמדו כממזר עובר גם לדורות הבאים. לכן, כאשר מתעורר ספק באשר לזהותו של האב לילד של אישה נשואה, בית-המשפט, בשם טובת הילד, מאמץ את החזקה ההלכתית לפיה "רוב הבעילות אחר הבעל", ובמרבית המקרים – לא מאשר ביצוע בדיקה ודוחה את תביעת האבהות.
במקרה שלפנינו, הסיפור מתחיל לפני כעשור ומחצה. בני זוג להם שני ילדים משותפים החליטו להתגרש. הם אישרו את הסכם הגירושין בבית המשפט לענייני משפחה, נפרדו, והאישה החלה בזוגיות חדשה, כאשר סידור הגט בבית הדין הרבני נראה מבחינתה כעניין טכני שיכול לחכות.
אלא ש-10 חודשים לאחר סידור הגט נולדה לאישה בת. בן זוגה החדש של האם (ולא הגרוש) נרשם כאביה, שהרי לא היה לאם כל ספק שהוא האב. ואולם, בשלב זה הגרוש הגיש תביעה בה ביקש מבית המשפט להצהיר כי הוא האבא. הסיבה: חוק מרשם האוכלוסין מחייב פסק דין כדי לרשום אדם כאביו של ילד שנולד לאישה שהיתה נשואה ב-300 הימים שלפני מועד הלידה.
משרד הפנים הודה שטעה, ומיהר למחוק את רישום בן הזוג כאב. אלא שבשנת 2007 נדחתה גם תביעת הגרוש, בנימוק שבירור סוגיית האבהות עלול לפגוע קשות בטובת הקטינה, בכבודה, בגיבוש הזהות העצמית שלה ובמעמדה האישי. זאת על אף קביעות בית המשפט, לפיהן הגרוש לא גילה כל עניין בילדה מאז לידתה, וכי הילדה מכירה אב אחד – בן זוגה של האם. הגרוש ערער לבית המשפט מחוזי, אולם גם ערעורו נדחה.
כתוצאה מההחלטה הזו, הילדה נותרה ללא אב רשום.
13 שנים לאחר ההחלטה הזו הגישה האם, בשם הילדה ובאמצעות עו"ד אריאל יום טוב, תביעה בה ביקשה להורות למשרד הפנים לרשום את בן זוגה כ"אביה הפסיכולוגי" של הילדה, ולהוסיף לשם משפחתה של הילדה את שם משפחתו.
עו"ד יום טוב הפנה לפסיקה בה נקבע כי האב המגדל הוא "אב רעיוני או אב פסיכולוגי", תוך הימנעות מדיון בשאלות אבהות ביולוגית העלולות לפגוע בטובת הקטינה.
עמדת הגרוש נדרשה ובאמצעות עו"ד יעל באר הוא מסר כי אינו מתנגד.
לעומת זאת, עו"ד שירי אלוני זרחיה ממשרד היועמ"ש התנגדה בטענה כי הסעד המבוקש הוא חזרה על שאלה עובדתית שבית המשפט המחוזי קבע בפסק דין חלוט שאין מקום לבררה כל עוד הקטינה טרם הגיעה לגיל 18.
מרכז צדק לנשים – שצורף להליך כידיד בית המשפט – טען באמצעות עו"ד ניצן כספי שילוני כי יש לקבל את התביעה מאחר שהכרה באב המגדל כאביה הפסיכולוגי של הילדה לא צפויה לגרום כל נזק למעמדה האישי וכשרותה להינשא, ודאי כשבית הדין הרבני יוכל לראות בתיק משרד הפנים שהילדה היתה רשומה בעבר כבתו של בן זוגה של האם.
עוד נטען, כי כל עוד לא מבוקש לבצע בדיקה גנטית, בית המשפט לא מוגבל בסוגיות הלכתיות או בירור ראייתי. זאת ועוד, צוין כי האמנה בדבר זכויות הילד מחייבת להגן על זכותה של הקטינה לאב רשום ושם משפחה הכולל את שמו של האב הרשום.
לאחר שנשמע גם קולה של הילדה החליט השופט ניר זיתוני מבית המשפט לענייני משפחה בקריות לקבל את התביעה. "לא מבוקש לבצע בדיקת רקמות. לא מבוקש להביא ראיות נסיבתיות ולכן אין צורך בתסקיר או בחוות דעת מומחה. כל מה שמבוקש הוא ליצור התאמה בין מציאות החיים של הקטינה מיום לידתה לפיה היא מכירה אב אחד, לבין הרישום במשרד הפנים", ציין השופט ועל כן הורה למשרד הפנים לרשום את בן זוגה של האם כאביה הפסיכולוגי של הקטינה (16 יולי). כמו כן הורה למחוק את שם המשפחה של הגרוש ולהוסיף במקומו את שם המשפחה של האב הפסיכולוגי.
עו"ד יום טוב מסר בתגובה: "מדובר בפסק דין תקדימי. בית המשפט בדרך יצירתית סלל את הדרך לזכויות ילדים שנולדו במערכות יחסים מורכבות לאב רשום באופן התואם את מציאות חייהם".
