תשעה באב – עכשיו בקולנוע

זו היתה אחת התקופות החשוכות בתולדות עם ישראל. 500 שנה אחרי חורבן בית המקדש הראשון על ידי נבוכדנצר מלך בבל שהגלה את מרבית תושבי יהודה לארצו, הציוויליזציה היהודית הקימה בית מקדש שני, סמל לשובה של הריבונות לירושלים, אבל שנאת חינם ותאוות בצע הובילה מהר מאוד גם לחורבן הבית השני על ידי אספסייאנוס ובנו טיטוס קיסרי רומא.
זהו נושא סרטו החדש של הבמאי גידי דר, שיצא להקרנות בבתי הקולנוע ולא בטלוויזיה, בעיתוי מדוייק עם שבוע תשעה באב, שבוע האבל על חורבן בית המקדש השני. שבוע בו פוליטיקאית בכירה נשלחה ל-10 שנות מאסר, עונש המסמל את הסיאוב והשחיתות עליה היא נצחה בעידן השפע של ממלכת יהודה השלישית. בדיוק הכותרת הראשונה שיוצרי הסרט "אגדת חורבן" הטביעו בענק על המסך באחת מתמונות הפתיחה שלהם – "שחיתות".

הבמאי דר, שחתום על יצירת המופת "אושפיזין" עם שולי רנד, עבד כמעט עשר שנים על הרעיון והביצוע של יצירת המופת הבאה שלו.
זה התחיל בדירה ישנה ברחוב ביאליק בתל אביב. תוך כדי נסיונות לכתוב ולפתח סדרת פשע דווקא, שהוא קיווה כי היא תהיה יצירת המופת הבאה שלו, התגלגלו ברחבי הדירה ספרים על תקופת התנ"ך. בהפוגות שבין גלגול רעיונות וכתיבת טיוטות על גיבורים של ארגוני פשע ישראלים ונוכלים יהודים צרפתים, הוא זרק משהו על איזה יהודים עשירים מאמריקה שהזמינו דרכו ציורים של דמויות ואתרים מתקופות התנ"ך – "פרנסה לא רעה", אמר אז והסתיר את הסוד על הסרט הנרקם שהפך השבוע לעובדה מוגמרת.

המפיק אמיר הראל הופיע לא פעם בדירה ונטל חלק בגיבוש רעיונות לסדרות הפשע, אבל בדיעבד מתברר שהוא היה שותף של דר להפקה וליצירה של "אגדת חורבן". לאט לאט הם צלחו יחד את נפתולי הבירוקטיה הבלתי נסבלים של תעשיית הקולנוע והטלוויזיה בארץ – סלקטורים ובעיקר סלקטוריות בערוצי התוכן ובקרנות – וככל שהתקדמו בקבלת האישורים והתקציבים גייסו גם את היוצרים בפועל.
בראשם, צמד המאיירים דוד פולונסקי ומיכאל פאוסט, שאיירו לפני כן את הסרט הבלתי נשכח "ואלס עם בשיר". במקביל אליהם לוהקו המדובבים שהקול שלהם מוכר לכל צרכן תרבות ישראלי. שולי רנד בתפקיד המספר הראשי, זאב רווח בתפקיד הכהן הגדול מבית המקדש אשר עושק את עניי ירושלים, שהמנהיג הצעיר שלהם עמוס תמם מתסיס את הרחוב ומחולל את המרד בעשירים היהודים ובפקידים הרומאים. מוני מושונוב בתפקיד זקן היהודים שמזהיר מפני השתלטות האימפריה הרומאית לפני שהוא עוזב לטובת הקמת הסנהדרין ביבנה, ויעל אבקסיס בתפקיד המלכה ברנקי שאוהבת את עמה אבל בוגדת בו עם טיטוס בנו של הקיסר מעיר הנמל קיסריה – ההיסטוריה רומזת לנו על מישהו?

הסרט מציג באמצעות אלפי ציורים מרהיבים את המציאות המסוכסכת והמסואבת של ירושלים בשנת 70 לספירה, פוליטיקאים עשירים ומושחתים שמתעמרים בעמם, ומנגד, בעצת יועציהם החלקלקים הם מתחנפים לשליטים המאיימים מהאימפריה הרומית אשר קולטים את הפילוג ושנאת החינם ומחליטים לעלות על ירושלים – מה שהוליד בהמשך את הנצרות, וכל השאר באמת היסטוריה.
הצופה המודע אינו יכול להישאר אדיש למראות, לקולות, לפס הקול העוצמתי (אסף תלמודי ויונתן אלבלק) ולסיפורים שכמובן מתחברים למציאות של ימינו.

אחרי החווייה המטלטלת, ביציאה מהקרנת הבכורה בסינמטק עם כל השחקנים והסלבריטאים, עדיין נותרה מהדהדת השאלה מדוע זה בעצם קרה לנו כבר אז, ועוד יותר מכך מדוע זה קורה לנו גם היום – כל השאלות והתשובות מובילות לכך שאיננו מוכנים לבנייה של בית המקדש השלישי.