
תושבת אזור פתח תקווה הגישה תביעת מזונות נגד בן זוגה לשעבר ואבי בנותיה. האב טען בתגובה, כי בעת שניהל יחסים עם האם, היא הערימה עלי והרתה לו בניגוד לרצונו, ולפיכך אין הוא צריך לשלם מזונות.
לאחר תוצאות בדיקות אבהות פסק בית המשפט כי על האב לשלם 1,350 שקל כדמי מזונות זמניים לכל ילדה. לאחר מכן הונחה הסוגיה על שולחנה של השופטת אפרת ונקרט מבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה.
האם, נוכרייה שהתגיירה, טענה בתביעתה כי לאחר לידת הקטינות התנער האב מאחריותו וסירב לכל קשר עם הבנות. עוד היא טענה, כי מאחר שהבנות יהודיות חובתו של האב במזונות היא אבסולוטית, ללא קשר למצבם הכלכלי של ההורים. זאת ועוד, לטענתה מאחר שלא מתקיימים זמני שהות בין האב לילדות, עליו לשאת במלוא תשלום המזונות.
האם הוסיפה וטענה כי למרות כי למרות שלא התגוררו תחת קורת גג אחת, הקשר בינה לבין אבי בנותיה היווה זוגיות לכל דבר ועניין. הבאת הבנות לעולם נעשתה מתוך רצון והסכמה מדעת של האב, טענה האם.
מנגד טען האב, כי הצדדים ניהלו קשר אינטימי במסגרתו נפגשו מעת לעת, אולם לא היה מדובר בזוגיות של ממש, וכל אחד חי את חייו בנפרד. הבאת הקטינות לעולם נעשתה על דעתה של התובעת לבדה – כך לטענתו. הוא הוסיף וטען כי האישה הפכה אותו לאב בעל כורחו, תוך ניצול מצבו הנפשי לרעה (פוסט טראומה, מאגרופוביה וחרדות), התנגדה לקשר שלו עם הילדות וראתה בו מקור כספי בלבד. לדבריו, מאחר שהאישה לא היתה יהודייה בעת שנולדו הבנות, הוא אינו חייב במזונות.
השופטת ונקרט קבעה כי לטיב הקשר בין הצדדים ולנסיבות שהביאו להולדת הילדות אין כלל השפעה על המזונות. היא הוסיפה וקבעה כי הן על פי הדין האישי והן על פי חוק המזונות, יש להחיל על שני ההורים חובה לשאת בצרכי הילדות, תוך מתן משקל להכנסותיהם ומצבם הכלכלי ולחלוקת זמני השהות.
האם תבעה 2,330 שקל לאחת הבנות ו-2,230 לשנייה, כמו גם הוצאות מדור בסך 832 שקל לחודש ודמי טיפול בסך 700 שקל בגין כל ילדה. בנוסף היא תבעה השתתפות ברכישת ציוד ראשוני בסך 3000 שקל. האב לא חלק על הסכומים.
מסמכים וחקירות יכולת של הצדדים הונחו בפני השופטת, ולפיהם לאם הכנסות הכנסות של לפחות 40 אלף שקל לחודש (משכורת ונכסים), ובנוסף ברשותה רכוש רב. לעומת זאת, הכנסת האב 12,500 שקל לחודש (משכורת ופוטנציאל השתכרות).
באשר לזמני השהות, מאחר שלא מתקיימים זמני שהות בין האב לבנותיו כלל, השופטת דחתה את טענותיו לפיהן הנתק באשמת האם, שכן הוא כלל לא הגיש בקשה לחידוש הקשר או לזמני שהות – ולו גם מינימליים.

"מצאתי כי חרף פערי ההשתכרות והרכוש המשמעותיים לטובת התובעת, בשים לב לעובדה שהתובעת היא המטפלת היחידה והבלעדית בקטינות, הרכות בשנים, כאשר אחת מהן בעלת צרכים מיוחדים ולנתבע אין כל קשר עם הקטינות, יש מקום להגדיל את שיעור השתתפותו של הנתבע במזונות הקטינות ולא לקבוע את שיעור המזונות לפי חישוב אריתמטי של יחסי ההכנסות בלבד", קבעה השופטת.
מאחר שאחת הבנות תהיה בת שש בעוד מספר חודשים, השופטת קבעה כי האב ישלם עבור ילדה אחת (בעלת צרכים מיוחדים) 1,000 שקל בחודש, ועבור השנייה 800 שקל בחודש כולל מדור. לכך הוסיפה השופטת תשלום של 25 אחוז עבור הוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות, ו-350 שקל דמי טיפול עבור כל ילדה עד גיל 12.








שופטות תמיד פוסקות לטובת האישה