העליון קיצר בעונשו של אמיל רפאלוב בתיק הסוכן הסמוי

כשנתיים וחצי לאחר שבית המשפט המחוזי מרכז גזר חמש וחצי שנות מאסר על אמיל רפאלוב בתיק הסוכן הסמוי שמעון ביטון, בית המשפט העליון הפחית שנה וחצי מהעונש. יחד עם זאת, בית המשפט דחה את יתר טענותיו של רפאלוב, ובכלל זה את הערעור על עצם הרשעתו וההחלטה לחלט ממנו נכסים וכסף עקב הכרזתו כסוחר סמים.

רפאלוב, מבכירי העבריינים בקריות, הורשע בזמנו בתום משפט הוכחות במגוון עבירות, ובין היתר בעבירות סמים, אמל"ח ואיומים. למרות שלא היה בין יעדי המשטרה במבצע, הוא הופלל על ידי שני סוכנים סמויים: אחד מהם היה שמעון ביטון, עבריין רב מעללים שריצה כ-32 שנות מאסר במצטבר ולצורך הפעלתו זכה לשחרור מוקדם מהכלא. השני היה "יוסי", שוטר סמוי שהוצמד לביטון במהלך הפעלתו.
בסיום עדותו, במסגרת התוכנית להגנת עדים, העתיק ביטון את מקום מגוריו לתאילנד, שם הורשע בהמשך ברצח ישראלי ונידון לעונש מוות. מלבד רפאלוב, שני הסוכנים הפלילו עבריינים נוספים בעבירות אמל"ח וסמים.
במסגרת גזר הדין הוכרז רפאלוב כסוחר סמים, ובית המשפט אישר חילוט של כספים מחשבון בנק ובו 71,058 שקל, וכן 2,870 שקל במזומן, 2,950 דולר ו-6,840 אירו. עוד חולטו ממנו שלושה נכסי נדל"ן השייכים לו ולמשפחתו, שתי דירות בקריות ומגרש של קרקע חקלאית ליד הים בארסוף.

סנגוריו של רפאלוב, עורכי הדין אמיר נבון ואיתן פינקלשטיין, ערערו לבית המשפט העליון על עצם הרשעתו, על חומרת העונש, על הכרזתו של רפאלוב כסוחר סמים וכתוצאה מכך ההחלטה לחלט ממנו רכוש.
ב-8 בספטמבר 2019 הורה השופט יצחק עמית על עיכוב ביצוע גזר הדין עד להכרעה בערעור, מאחר שבניכוי תקופת מעצרו – לרפאלוב נותרו כ-18 חודשי מאסר בלבד לריצוי בפועל.

טענתו העיקרית של רפאלוב היא שביטון, עבריין מסוכן ורוצח, הדיח אותו לבצע את העבירות תוך שהוא מטריד את בני משפחתו. לטענת הסנגורים, העבירות בהן הורשע לא היו באות לעולם אלמלא היה מודח לבצע אותן.

הסנגורים הזכירו כי ביטון עצמו חזר בו מעדותו כעד תביעה לאחר שסיים להעיד, ובשיחה עם אתר "פוסטה" מאי שםובשיחה עם אתר "פוסטה" מאי שם הוא ביקש לומר כי הוא העליל על  רפאלוב בהנחיית שולחיו מהמשטרה. לפיכך, טענו הסנגורים, יש להורות על ביטול כתב האישום ועל זיכויו של רפאלוב, אולם בית המשפט דחה את הבקשה והרשיע אותו ברוב העבירות שיוחסו לו, והעמיד את עונשו על 66 חודשי מאסר, אחרי שכבר ריצה 48 חודשים בתנאי מעצר.

בערעור נטען עוד, כי כי בית משפט המחוזי שגה גם בקביעת העונש, הן בשל מחדלי החקירה והן בהשוואה לעונשים אחרים שנגזרו בתיק, מה גם שבמקרה שלו רק תוכנן לייבא חומר מחו"ל מה שלא יצא לפועל. עוד נטען בנוגע לעונש, כי לא הובאה בחשבון תקופת מעצרו הממושכת של רפאלוב באיזוק אלקטרוני (שנתיים), לאחר שכבר היה עצור ארבע שנים מאחורי סורג ובריח.

באשר לחילוט טענו סנגוריו של רפאלוב, כי לא היה מקום להכריז עליו סוחר סמים, מאחר שהודח כאמור לבצע עסקה שלא בוצעה, למעט שתי עסקאות תיווך בכמויות קטנות שבוצעו על רקע התמכרותו לסמים. בנסיבות אלה, כך נטען, אין מקום להניח שישנן עסקאות רבות אחרות בהן היה מעורב, ולכן לכאורה  אין הצדקה להטיל עליו את הנטל להוכיח שרכושו הושג ממקורות בלתי כשרים.

בנוסף העלה רפאלוב טענות עובדתיות פרטניות הנוגעות לדרך רכישת הבעלות בנכסים השונים שבית המשפט המחוזי הורה לחלט – בינהם מגרש גדול על שפת הים בישוב היוקרתי ארסוף, מגרש חקלאי שבג"צ קבע בעבר בעתירה של הגופים הירוקים כי אסור לבנות עליו עקב קרבתו לים.

הפרקליטות טענה מנגד, כי לא בוצעה כל פעולת הדחה אסורה, ואף אם היתה מבוצעת פעולה כזו, הרי שהיא מותרת לנוכח קיומו של מידע אמין, ואף חשד סביר, בכל הנוגע למעורבותו של רפאלוב בפשעים חמורים. עוד טענה הפרקליטות, כי קיומה של הדחה אינה מצדיקה זיכוי נאשם מתוקף הגנה מן הצדק. ביחס לטענות רפאלוב הנוגעות לחילוט, נטען כי לנוכח ההרשעות נגדו אין יסוד לטענותיו.

במהלך הדיון בערעור ציין השופט עמית, כי שמו של רפאלוב זכור לו מימיו כשופט שלום בבית המשפט בעכו, ותהה בקול רם, האם מדובר במי שזכור לו מהמידעים המודיעיניים הרבים שקרא אז כשופט מעצרים, על מלחמות שהיו לו עם האחים איסקוב מקרית ים. עו"ד נבון השיב כי לא זכור לו אירוע כזה.

השופטים יצחק עמית, דפנה ברק ארז וג'ורג' קרא קבעו ביחס לערעור על הכרעת הדין, כי לא הוצגה כל עילה להתערבות בהרשעות של בית המשפט המחוזי ש"מצא להעדיף את עדותו של שמעון כעד תביעה על פני עדות המערער, בשל התרשמותו ממידת מהימנותה והשתלבותה עם מכלול הראיות, בעוד שעדות המערער נמצאה כבלתי מהימנה, בלתי סבירה ובחלקה אף כבושה".
בנוסף הסכימו השופטים עם כך שבית המשפט המחוזי "דחה את גרסתו החדשה של שמעון בעת שהעיד מטעם ההגנה, ולפיה פעל להדיח את המערער לביצוע העבירות בהתאם להנחיית מפעיליו, בהיותה גרסה כבושה שאינה נתמכת בראיות".

השופטים סברו עוד, כי "המסקנה המתחייבת מן הקביעות העובדתיות שבהכרעת הדין ביחס לכל אחד מן האישומים שבהם הופעלו הסוכנים, היא כי פעולתם כלפי המערער לא היתה נגועה בהדחה".
סיכומם של דברים, השופטים קבעו כי " לא ניתן לומר כי הסוכן הופעל בהיעדר מידע אמין אשר החשיד את יעד ההפעלה במעורבות בעבירות מהסוג שהיווה נושא לחקירה ואף אין אפשרות לראות במסכת העובדתית המתוארת בהכרעת הדין, ככזו שהדיחה אדם תמים וישר דרך לביצוע עבירות שאלמלא ההדחה לא היו מבוצעות". לפיכך, נדחה ערעורו של רפאלוב על הכרעת הדין.

גם ביחס לטענות על החלטות החילוט והכרזתו כסוחר סמים, שופטי העליון לא מצאו עילה להתערבות. "רפאלוב כשל מלהוכיח במאזן ההסתברויות שרכש כדין את הבעלות על הנכסים שבית המשפט הורה על חילוטם", קבעו השופטים.

למרות שנדחו כל הטענות, השופטים סברו כי יש להיעתר לערעור בכל הנוגע לעונש בגזר הדין, כך שהמאסר בפועל יקוצר ולמעשה רפאלוב לא ישוב לבית הסוהר: "בפועל, שהה רפאלוב במעצר מאחורי סורג ובריח לאורך כ-48 חודשים. כל זאת, כמובן, בתנאי מעצר הקשים מתנאי מאסר", ציינו השופטים, "בשל מעצרו הממושך עד תום ההליכים, רפאלוב ריצה למעלה משני שלישים ממאסרו", מה גם שלאחר שחרורו ממעצר הוא שהה במעצר בית באיזוק אלקטרוני במשך כשנתיים.
לפיכך הגיעו השופטים למסקנה כי "בנסיבות אלה, יש להימנע מהחזרתו של רפאלוב לבית הסוהר לשם השלמת ריצוי עונשו. יודגש, כי אין בקביעה זו, כדי ללמד שעונש של 66 חודשי מאסר בפועל שנגזר על המערער אינו עונש ראוי והולם בגין המעשים בהם הורשע. אלא שבפועל, לאור תקופת המעצר הממושכת, המערער כבר ריצה למעשה למעלה משני שליש מהמאסר שנגזר עליו, ובנוסף לכך חירותו הוגבלה למשך תקופה ממושכת מעבר לכך בשהותו במעצר בפיקוח".
לפיכך, רפאלוב לא יחזור למאסר אך הערעור על החילוט והכרזתו כסוחר סמים – נדחו.