קורס פיקוד ומטה (פו"מ) היוקרתי של משטרת ישראל לקצינים המיועדים לקידום לדרג הבכיר, עמד לקראת סיום. חניכי הקורס, קצינים בדרגת רפ"ק, יצאו ברכבים משטרתיים לחגוג את סיום הקורס ב"ערב יחידה", במסיבת קריוקי בנמל תל אביב. בסיום הערב במועדון עשו המשתתפים את דרכם בחזרה למכללה הלאומית לשוטרים בבית שמש.
באחד הרכבים שעשה את דרכו בחזרה למכללה ישבו שני קצינים ושתי קצינות בדרגת רב-פקד. אחת הקצינות נהגה ברכב. במושב האחורי ישבה הקצינה השנייה, ראש מחלק ביחידת חקירות מובחרת. לידה ישב רפ"ק דוד הרוש, שלפני היציאה לקורס (2018) היה העוזר האישי של קובי שבתאי, אז מפקד מג"ב וכיום מפכ"ל המשטרה.
על שאירע באותה נסיעה הוגש כתב אישום נגד הרוש, שהואשם במעשה מגונה בקצינה שישבה לידו, בעת שהקצין והקצינה הנוספים יושבים באותו רכב, מלפנים. לפי כתב האישום שהתבסס על גרסת המתלוננת, עם תחילת הנסיעה בחצות, נטל רפ"ק הרוש בשתי ידיו את ידה של הקצינה ובניגוד לרצונה החל ללטפה. בשלב מסוים, בעודם בנסיעה, הרפה מידה והחל ללטף את ירכה השמאלית. בהמשך, נטען, נטל שוב את ידה, הכניס את האצבע המורה שלה לפיו והחל ללקק את האצבע. בתגובה, כך נטען, הקצינה משכה את ידה לאחור. הקצין חזר על פעולת ליקוק האצבע של הקצינה ותחיבתה לפיו כמה פעמים.
הכל, לכאורה, בתוך רכב "עולץ", בזמן שחבריהם לקורס יושבים מלפנים ומחליפים בדיחות לאחר המסיבה. הקצינה, לגרסתה, השמיעה קריאת "די" חלושה ולאחר מספר דקות חשה ברע וביקשה לעצור את הרכב כדי להקיא. בכתב האישום נטען כי לאחר שהתלוננה על בחילה, ולפני עצירת הרכב, המשיך הרוש ללטף את שערה, גבה וכתפה כאשר ראשה מורכן לפנים.
המתלוננת, בעדותה, אישרה ששתתה כוס וחצי של עראק מעורבב באותו ערב, אך טענה כי מבחינתה לא היה מדובר בעניין חריג, היא הרגישה מצוין והיתה "צלולה" בסיום המסיבה כאשר עלו לרכב, והסיבה שהקיאה בדרך חזרה בתחנת דלק – היתה המגע של הקצין, הנאשם, שנכפה עליה לגרסתה. לטענתה, היא נתקפה בהלה והתחילה להרגיש רע: "התחילו לי בחילות ממש קשות. היה לי סוג של קוצר נשימה". למחרת סיפרה לשני החברים שהיו ברכב – הקצינה שנהגה והקצין – כי הרוש נגע בה במהלך הנסיעה. הם מסרו דיווח.
יום או שניים אחרי האירוע התקשר הרוש אל הקצינה. לדבריה "היה לי ברור למה הוא פנה אליי… הוא אמר שראה שלא הרגשתי טוב ורצה לשאול לשלומי. אמרתי לו שבגללו אני מרגישה ככה. הוא אמר לי: 'אוי באמת". המתלוננת הקליטה את ארבע הדקות האחרונות של השיחה. בקטע שהוקלט נשמע הנאשם אומר: "אני כזה מטבעי, אני מחבק…". הוא אמר שאם גרם לה להרגיש לא בנוח "אני מתנצל מעמקי נשמתי, זו לא היתה הכוונה, אני מת עליך, את יותר חשובה לי מכל דבר אחר… היינו כאילו נורא חברים".
בעדותה טענה הקצינה המתלוננת כי נתקפה בחילה ברכב כתוצאה מהתקף חרדה, ובגלל התנהגותו של הרוש כלפיה נכנסה למתח ולא ידעה איך להגיב. המתלוננת – קצינת חקירות מזה שנים – תיארה כי גם בעבר סבלה מבחילות בנסיעות, ואבחון העלה כי התופעה המתרחשת אצלה מידי פעם קשורה ב"סטרס", לחץ נפשי.
גרסת הנאשם
לסנגורו של הנאשם, עו"ד ליאור אפשטיין, היה הסבר אחר להשתלשלות האירועים.
לדבריו, הקצינה שתתה במסיבה במהלך הערב, לאחר מכן חשה ברע, וזו הבחילה אשר תקפה אותה. בחקירה הנגדית של הסנגור התברר שהקצינה לא דיווחה למפקדיה כי היא סובלת מעת לעת גם מבחילות הנובעות מלחץ נפשי, והעלה את האפשרות כי התקף החרדה גרם לה לדלוזיה (מחשבות שווא) במהלך הנסיעה. המתלוננת שללה את הטענה כי היתה במצב של שכרות: "כוס וחצי של עראק לבן אדם בריא לא גורמת לזה".
רפ"ק הרוש תיאר בעדותו כי "היה הווי של כיף ברכב, צחקנו. היתה אווירה טובה". הוא לא שלל כי היה מגע אגבי-ידידותי ברכב, לא מכוונה מינית, כש"כולם מבושמים" – אבל לטענתו מהקצינה "נדף ריח של אלכוהול חזק", ובתוך כמה דקות לדבריו היא התחילה להתנשף, והתלוננה על כאב ראש חזק, סחרחורת ואובדן תחושה ביד שמאל. הנאשם טען כי כשראה את מצבה, ניסה לסייע לה: "התחלתי ללחוץ על היד שלה כי היא התלוננה על תחושת נימול (שיתוק) בצד. יד ימין שלי על גב יד שמאל שלה. אני רואה שראשה מונח על אדן החלון, היא מתנשפת ונושפת".
לדבריו, היא סבלה ממצוקה, דרשה לעצור את הרכב באמצע הכביש המהיר, ואף ניסתה לקפוץ. עו"ד אפשטיין הסביר כי "הנאשם לא ליטף אותה, הוא ניסה לסייע לה בדרכו".
יתכן שהשלב המכריע בעדות היה כאשר הנאשם נחקר על גרסת המתלוננת כי הוא לקח את אצבעה והכניסה לפיו. תגובתו היתה מעט מתפתלת. לדבריו לאחר שהקצינה התלוננה על אובדן תחושה ביד – הוא רצה לנשוך את האצבע שלה כדי "לראות אם יש לה תחושה והיא שולטת ביד".
בעוד עו"ד אפשטיין היפנה לכך שהמשטרה לא השעתה את רפ"ק הרוש במהלך המשפט וטען כי הראיות קלושות – תובעת מח"ש עו"ד ליאת יונניאן חקרה את הנאשם על קשריו הקרובים למפכ"ל קובי שבתאי, ורמזה לכך שהדבר סייע לו להתחמק מהשעיה.
עו"ד אפשטיין גם טען למחדלי חקירה רבים: חוקרי מח"ש לא תפסו את מצלמות המועדון בו התקיימה מסיבת השוטרים, ולא חקרו את משתתפיה, אבל מיהרו להגיש כתב אישום שלושה שבועות בלבד אחרי האירוע.
הכרעה
שופט בית משפט השלום בתל אביב, שאול אבינור, הקריא היום את הכרעת הדין והרשיע את רפ"ק הרוש בעבירת המעשה המגונה המיוחסת לו (10 מאי).
"לאחר ששמעתי את העדים, אני מעדיף באופן חד משמעי את גרסת המתלוננת על פני גרסת הנאשם", כתב השופט, "המתלוננת מסרה התפתחות הגיונית וסדורה של התנהגות הנאשם במהלך האירוע ונגיעותיו בה בלא הסכמתה, ההתחלה ביציאה מהמועדון תוך חיבוק חברי-תמים, ההמשך ברכב בכך שהנאשם אחז ומישש את ידה השמאלית, בצורה שעדיין אינה 'חשודה', המשך בליטופים בירכה באופן שגרם לה להרגיש שלא בנוח, ולבסוף בהסלמה מובהקת לכיוון המיני – בנטילת אצבעה של המתלוננת לפיו של הנאשם וליקוקה, שלוש פעמים; כאשר גם בהמשך ליטף הנאשם את המתלוננת בגבה ובשערה.
"בנוסף תיארה המתלוננת, באופן סדור והגיוני, את התפתחות תחושותיה במהלך האירוע: תחילה באי-הבנה של מהות מעשי הנאשם, לאחר מכן בחוסר נוחות הולך וגובר, קפיאה וחוסר יכולת להגיב, ולבסוף באמירת 'די'. עוד תיארה המתלוננת את תגובותיה הגופניות, על רקע מצבה הרפואי, אשר התעוררו בשל הלחץ והמתח שהתפתחו בגופה בעקבות התנהלותה הפאסיבית אל מול הנאשם; התנהלות שאינה מתיישבת עם תפיסת המתלוננת את עצמה כאישה חזקה וכקצינה".
השופט הוסיף וכתב: "כמעט אין צריך לומר כי נשיכת אצבע אינה הדרך בה היה נוקט אדם תמים לצורך טיפול בתלונות לגבי מצב רפואי. מצב דברים שבו אצבעה של אישה – שהיא קולגה של הנאשם, להבדיל מבת זוג – מצויה בתוך פיו של הנאשם הוא, ללא ספק, מצב דברים חריג ביותר".
השופט ציין גם כי גרסת הנאשם שהקצינה היתה שיכורה אינה נתמכת בעדויות הקצין והקצינה האחרים שהיו ברכב. אמנם, הקצינה השנייה צמצמה בעדותה בבית המשפט את גרסתה בהיבטים המפלילים את הנאשם. בעדותה במח"ש העדה טענה כי ראתה במראה שהנאשם "שלח ידיים", אך בבית המשפט חזרה בה.
השופט מתח ביקורת על העדה, אף היא קצינת חקירות, וכתב כי "מצב דברים שבו קצינת חקירות בכירה מסתייגת מאמרות חוץ שלה, תוך טענה כי הודעתה, שעליה חתמה, אינה משקפת כהלכה את דבריה, הוא מביך למדי". עם זאת השופט סבור כי העדה והעד – הקצין הנוסף שישב מלפנים ולא ראה מה קרה, אך היה עד למצבה הנפשי של המתלוננת אחרי האירוע, בכל זאת סיפקו תמיכה בגרסתה.
השופט אבינור התייחס גם לטענת הסנגור על מחדלי חקירה: "מקובל עליי, שבהיעדר אילוצים מיוחדים – אין זה ראוי להיחפז בביצוע החקירה ובמיוחד בקבלת ההחלטה אודות הגשת כתב אישום". עם זאת הוא הוסיף כי "במקרה זה מהירות החקירה לא הביאה לפגיעה משמעותית באיכותה… פעולותיו של הנאשם גיבשו רצף עשייה, שהמכלול העולה ממנו הוא מיני במובהק".
גזר הדין יינתן במועד אחר לאחר שמיעת טיעונים לעונש.
עו"ד אפשטיין מסר בתגובה: "משטרת ישראל בחרה שלא להשעות את מרשי לאחר עיון בחומרי החקירה שעד היום סברנו שמדברים בעד עצמם. היתה זו דווקא מח"ש שבחרה להטיל חשד במשטרה, ולהצהיר כי יד נעלמה התערבה בשיקולי מחלקת המשמעת. בית המשפט פוסק לפי מצפונו והבנתו, וחשוב לזכור שטעות משפטית היא לעולם אנושית ולא אישית. למרשי עדיין עומדות מלוא זכויותיו שבדין בטרם תהפוך הפסיקה לחלוטה".
