זיכוי לאישה שהואשמה בתקיפת בעלה לשעבר בלשכת הרווחה

זה סיפור מהחיים. עירית ויוסי (השמות בדויים) הם בני זוג גרושים. נגד עירית (50), אישה ללא עבר פלילי, הוגש כתב אישום על תקיפת הגרוש שלה בלשכת הרווחה בכרמיאל.
במרכז הסכסוך המתמשך בין בני הזוג נמצא בנם המשותף, בן שש. ביום האירוע נדרש האב להעביר את הקטין לאמו. על פי המוסכם, היה על האב להביא את הקטין לגן הילדים בבוקרו של יום, כך שאמו תאספו אליה בסיום יום הלימודים. בפועל הובא הילד לגן על ידי אביו לקראת הצהרים, אך הקטין סירב ללכת עם אמו, ושני ההורים הגיעו ללשכת הרווחה. "הוא החל לקלל אותי ליד הילד כשיצאנו מהגן, 'את אמא פסיכית, את משוגעת, הילד לא רוצה לראות אותך'. אמרתי לו תגיע לרווחה", סיפרה האם.

בלשכת הרווחה, העובד הסוציאלי דרש מהאב למסור את הקטין לאמו ולעזוב את המקום, אבל הילד השתולל. העובד הסוציאלי הנחה את האם לחבק את הילד הצורח ולהרגיעו. האם התיישבה על הרצפה בחצר לשכת הרווחה ועטפה את הילד. האב התרחק לדקה, ואז פתאום חזר, בטענה שהוא לא יכול היה לשאת את צעקות הילד כשהתרחק.

בשלב זה התקרב הגרוש אל האם היושבת על הרצפה וחובקת את בנה. האב שלח ידיו אל הגרושה והילד וקרא כי "אינו מוכן להשאיר את הילד עם חולת הנפש הזאת".

תנועת היד של האב במטרה לחלץ את בנו מזרועות גרושתו לא תועדה בכתב האישום שהוגש נגד האם. מה שכן תועד הוא התגובה האינסטינקטיבית שלה אל הגרוש העוין שביקש לרופף את אחיזתה בילד. בשנייה זו, ממצב ישיבה זינקה הנאשמת אל הגרוש בתנועת הדיפה, ולפי הנטען בכתב האישום, "תפסה את צווארו והפילה אותו לאחור (ממצב כריעה) על גבו". הגרוש טען כי הוא והילד נחבלו מתגובת האם "האגרסיבית". לתביעה המשטרתית זה הספיק כדי להגיש נגד הנאשמת כתב אישום פלילי על תקיפה-סתם נגד הגרוש.

שלב העדויות
הנאשמת, באמצעות עו"ד לירון מלכה, כפרה באשמה ואמרה כי דחפה את הגרוש בתגובה מתגוננת כדי להרחיקו מעליה, לאחר שקיבלה את הילד בפיקוח הרווחה, והוא (הגרוש) התקרב בתנועה מאיימת.
"איציק (העובד הסוציאלי) קרא ואמר לי בואי תיגשי לילד. הילד היה נסער, התיישבתי על הרחבה, חיבקתי אותו, הרגעתי אותו. ראיתי את יוסי מצלם מרחוק. פתאום יוסי חזר אלינו, רץ באמוק, 'היא חונקת את הילד', ופחדתי שהוא יבוא וייקח אותו ועוד פעם לא אראה את הילד, אחרי שלא ראיתי אותו חודשיים".

העובד הסוציאלי העיד: "הקטין בכה וצרח… האבא ניסה להתווכח, אמרתי לו תעזוב את המקום. אמרתי לאמא עכשיו תחבקי אותו, תרגיעי אותו. הקטין המשיך לצרוח וניסה להתנגד לה. זו היתה סיטואציה מאוד לא נעימה. האמא התיישבה על הרצפה… התיישבתי לידה. לאט לאט הבכי של הילד הלך ודעך… ואז, פתאום בזווית העין אני רואה שהאבא מגיע בחזרה… האמא עם הקטין, יושבת חצי שוכבת, מחבקת, מצמידה אותו לגופה. אני אומר לאבא: מה אתה עושה פה? האבא אמר: אני לא מוכן להשאיר את הילד הזה עם חולת נפש כזאת. ואז ככה באופן פתאומי, האמא עזבה את הקטין וזינקה על האבא מחמת זעם… עכשיו האבא נפל אחורה".

עירית לא הכחישה כי דחפה את הגרוש. "הוא התכופף אליי כשאני עם הילד, ואמר אני לא אתן לאמא המשוגעת את הילד, והוא בא לקחת אותו ממני. הוא משך את היד של הילד… פחדתי גם שהוא בא לתקוף אותי… הדפתי אותו. הזזתי אותו ממני".

הגרוש הגדיל ועשה כאשר הזמין למקום אמבולנס, וטען כי בנו (וגם הוא) נפגעו פיזית מן האם, והילד זקוק לטיפול. בעדותו טען: "ראיתי שהיא שוכבת על הילד… לא יכולתי… חזרתי ולקחתי אותו על היד, פתאום היא תפסה אותי כאן (מדגים בצוואר)". הגרוש טען כי נפל לאחור, "התחיל לרדת לי דם…שריטות… והילד סבל מכאב בטן". בתחילה טען כי הילד אפילו איבד את הכרתו.

במהלך ניהול המשפט וחקירת העדים על ידי עו"ד מלכה, התברר כי מדובר בבדיות. בדוח הרפואי לאחר הפינוי באמבולנס נכתב כי הילד היה "במצב פיזיולוגי מצוין", וכי גם האב שהתלונן על כאבים, ללא סימני חבלה. אף העובד הסוציאלי, שהיה עד לאירוע, שלל בעדותו את טענת האב כי האם פגעה בקטין. על פי עדותו, האב הזמין האמבולנס כ"פרובוקציה".
עו"ד מלכה אמרה כי ההגנה "חידדה במהלך שמיעת התיק את שקרי המתלונן – ואת רצונו ליצור מהומה על לא מאומה, בטענה כי הגרושה תקפה אותו ואת הבן, כאשר מי שניסה לקחת את הילד בכוח הוא המתלונן עצמו".

סכנה ברורה ומיידית
השופטת שושנה פיינסוד-כהן מבית משפט השלום בעכו קבעה בהכרעת הדין, לאחר שמיעת הראיות, כי "הנאשמת הדפה את המתלונן בצווארו, בלא שנגרמו לו סימנים או פציעה".
השופטת קיבלה את הטענה כי הנאשמת הגנה על עצמה מפני הגרוש, כאשר דחפה אותו. סייג "הגנה עצמית" שבחוק קובע: "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית". השופטת קבעה: "הוכח כי הנאשמת הדפה את המתלונן אשר רץ לעברה באופן פתאומי בעודה ישובה והקטין בידיה, מתיישב מולה ומטיח בה 'חולת נפש' ואף נוגע בקטין… המתלוננת העידה כחלק בלתי נפרד מתיאור האירוע, בדבר חששה בזמן אמת מפני המתלונן. לעדותה של הנאשמת בדבר פחדה מהנאשם חיזוק בראיות. במועדים שקדמו לאירוע, היא כתבה לעובד הסוציאלי על פחדה מהמתלונן".
גם העו"ס העיד כי התנהגות הגרוש "היתה חוצת גבולות" וכי הוא נהג לאיים עליה.

"יש לקבוע כי התנהגותו של המתלונן מגבשת את יסוד קיומה של סכנה מוחשית מבחינת הנאשמת לחירותה או לשלום גופה או שלומו של הקטין", כתבה השופטת, "זאת בעת שרץ לעברה באופן פתאומי ובניגוד להוראות העובד הסוציאלי… יש לקבוע, כי תרחיש זה כפי שמתפרש בעיניו של האדם הסביר, מן המקום בו הייתה הנאשמת ישובה עם הקטין על הארץ בניסיון להרגיעו, תוך שהאב שועט לעברה, נוגע בקטין בניגוד להוראות פקיד הסעד ומטיח בה "חולת נפש", עולה לכדי סכנה מוחשית, בבחינת קיומה של אפשרות ממשית לפגיעה בנאשמת או בבנה. עוד יש לקבוע המעשה נועד להדוף תקיפה שלא כדין במובן זה שהנו מעשה התגוננות ואינו בעל אופי התקפי… במצב דברים זה יש להורות על זיכויה של הנאשמת".

עו"ד מלכה אומרת בתגובה כי לאחר ניהול ההוכחות עולה תחושה קשה שהתביעה המשטרתית לא בחנה לעומק את התיק לפני שהגישה כתב אישום. "האמא הודתה במשטרה ש'קפצה' עליו אבל אף אחד לא בדק מה היו הנסיבות. אם היו מעיינים היטב בראיות, היו רואים שיש סכסוך קודם, שיש התעמרות של הגבר באשה, עדות העובד הסוציאלי תומכת בעדותה. האשה מאוימת על ידי הגרוש שנים וסובלת מניכור הורי עקב התנהגות האב. במהלך ניהול התיק, קיבלנו הצעות רבות להביא לסיומו בענישה מקלה. אבל מדוע מלכתחילה הואשמה בתיק פלילי? ביקשנו את יומנו בבית המשפט, וקיבלנו אותו. בית המשפט, במקצועיות רבה, בחן את הראיות שהונחו בפניו, הטה אוזן לנאשמת, לגרסתה ולתחושותיה, ולשמחתנו זיכה אותה מכל אשמה. אנו מברכים על החלטה זו".