בית המשפט העליון הותיר על כנו עונש של תשע שנות מאסר בפועל אשר נגזר על אמיר אבו לבן, אשר הודה והורשע בהמתה בקלות דעת של הילד איתי מרגי ז"ל. "בתאונה לה גרם המערער קיפח את חייו ילד רך בשנים, שלא חטא בדבר. עקרון קדושת החיים מחייב במקרה כזה ענישה מחמירה", נכתב בהחלטת בית המשפט.
אבו לבן הודה בכך שבצהרי יום כיפור ה-9 באוקטובר 2019, לאחר מספר עסקאות סמים שביצע ובדרך לעסקה חמישית, נהג בדרך נמיר בתל אביב במהירות מופרזת ופגע במרגי בן השמונה שרכב על אופניו בכביש. מיד לאחר התאונה, ובשעה שהילד מוטל מדמם על הכביש, אבו לבן יצא מהרכב ומיהר להסתיר בשיחים בצד הכביש את הסמים שהחזיק.
בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע את אבו לבן בהמתה בקלות דעת וגזר עליו מלבד המאסר גם מאסרים מותנים, פסילת רישיון ל-10 שנים החל מיום שחרורו ממאסר, קנס בסך 10,000 שקל ופיצוי של 250 אלף שקל למשפחת המנוח. לעניין הפיצוי קבע בית המשפט המחוזי, כי הנאשם ישלם אותו לאחר שחרורו מהמאסר בתום ריצוי העונש.
הנאשם הגיש ערעור על חומרת העונש וגובה הפיצוי, בעוד שהמדינה ערערה על מועד תשלום הפיצוי וביקשה להקדימו, כך שיתחיל לשלם תוך 60 ימים. בית המשפט העליון דחה את ערעור הנאשם וקיבל את ערעורו לעניין סכום הפיצוי, כך שהפחית את גובה הפיצוי ל-120 אלף שקל. עם זאת הוא קיבל את ערעור המדינה והקדים את מועד תשלום הפיצוי ל01 ביולי 2021.
"מידת האשם אשר דבקה במעשיו של המערער הינה גבוהה ביותר", צוין בהחלטת בית המשפט העליון, "במקרה זה, מדובר בקלות דעת ברף גבוה ביותר, חריגה וייחודית בחומרתה, וזאת בשל העובדה כי המערער נסע במהירות המצויה הרבה מעל למהירות המותרת, בטבורה של עיר, בשיאו של יום הכיפורים, בהיותו מודע למוסכמה החברתית באשר לשימוש בדרכים ביום זה. לזאת יש לצרף את העובדה כי המערער ביצע את הנסיעה כשברשותו סמים מסוכנים, לאחר שביצע מספר עסקאות סמים וכשהוא בדרכו לבצע עסקה נוספת…".
"נסיעה כגון זו שביצע המערער, שאין לתארה אלא כפרועה ואשר מטרתה לבצע עבירה פלילית נוספת עם ההגעה ליעד, בתנאי הדרך להם היה מודע המערער, ביום הכיפורים, הינה בגדר קלות דעת ברף גבוה ביותר", נכתב בהחלטה, "רף זה של קלות דעת, איננו מאפשר גזירה שווה מפסיקה מקלה יותר בעניינים אחרים לענייננו. לכך יש להוסיף, כי כזכור, תשע שנות המאסר שנגזרו על המערער משקפות לא רק את חומרת עבירת ההמתה בה הורשע, כי אם גם את חומרת עבירות הסמים שביצע".
בנוגע להקדמת מועד הפיצוי קבע בית המשפט, כי "תכליות מתן סעד מידי לנפגע, כמו גם ההכרה בסבלו, וכל זאת בפרט לאור קיומו של צורך כלכלי מידי, מחייבות לטעמי כי הפיצויים יחלו להשתלם מוקדם ככל האפשר. זאת ועוד, אף תכלית קידום שיקומו והיטהרותו של המערער מצדיקה שלא לדחות את התשלום בשנים רבות עד לאחר תום ריצוי עונש המאסר".
את המדינה ייצגה בהליך הערעור עו"ד קרן רוט מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה. בבית המשפט המחוזי נוהל התיק על ידי עו"ד רביד שיפמן מפרקליטות מחוז תל אביב.
ראיס אבו סייף ועו"ד אמיר קמחי שמייצגים את הנאשם: "המשרד שלנו קיבל את הייצוג לאחר שהושג הסדר טיעון וגזר דין בבית המשפט המחוזי. זאת לאחר שבית המשפט גזר עליו תשע שנות מאסר ופיצוי של 250,000 שקל. אנחנו הגשנו ערעור על חומרת העונש וגם על גובה הפיצוי. בית המשפט קיבל את הערעור לעניין הפיצוי והוריד את הפיצוי לסכום של 120,000 שקל. לעניין המאסר בית המשפט קבע שלא נפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי כי הענישה אינדיבידואלית. למרות שהבאנו פסיקה של תיקים שהסתיימו בתקופות מאסר קצרות יותר בתיקים יותר חמורים מאשר של מרשי. בית המשפט לא קיבל את טענתנו, נוכל להתייחס לגילו של מרשי, אבל להסתכל על הנסיבות שהאירוע המצער היה ביום כיפור ובנסיבות הייחודיות הוא קבע שלא ניתן להתערב בתקופת המאסר.
אנו מכבדים את החלטת בית המשפט, יחד עם זאת בנסיבות של התיק הזה ובנסיבות גילו הצעיר של מרשי ולאור המלצת שירות המבחן שהצביע על אפיק שיקומי, היה מקום להקל בעונשו".
