יש הרשעה ויש הרשעה

בטור הזה אני מבקש להפנות את הזרקור לפסק דין חשוב, שנראה כי לא קיבל את תשומת הלב המגיעה לו, ואשר מתייחס להכרעת דין בתחום קיזוז החשבוניות הפיקטיביות.

בת"פ 1113-05, מדינת ישראל נגד חב' הנעים ואח' הואשמו הנאשמים בשלוש עבירות:

• עבירה הנובעת מסירוב למסור ידיעות ומסמכים בעקבות אי העברת ספרי הנהלת חשבונות של החברה למע"מ.
• עבירה הנובעת מהגשת 44 דוחות מע"מ בהם קוזזו תשומות בגובה 814,480 שקל ללא מסמך.
• עבירה נוספת בגין אותם 44 דוחות, מסירת דוחות כוזבים במטרה להתחמק ממס.

בית המשפט השלום בבאר שבע הרשיע את הנאשמים בשתי העבירות הראשונות, אי מסירת מסמכים וניכוי תשומות ללא מסמך, אולם זיכה אותם מהעבירה השלישית של מסירת ידיעה כוזבת.

בהיעדר ראיה פוזיטיבית על ניפוח מכוון של התשומות או קיזוז חשבוניות פיקטיביות שהוסתרו ממע"מ, הרי שההרשעה בניכוי מס תשומות ללא מסמך באותו תיק התבססה על דוקטרינת "היפוך הנטל", לפיה הנטל להוכחת תקינות החשבוניות עובר לנאשמים כאשר המדינה הוכיחה את ניכוי מס התשומות.

הזיכוי בעבירה של מסירת דו"חות כוזבים (בגינו הגישה התביעה ערעור למחוזי באר שבע אשר נדחה) נשען על כך שהיסוד העובדתי בסעיף זה לא היה זהה עם העבירה השניה של קיזוז תשומות ללא מסמך.

הסעיף של עבירת דיווח דוחות כוזבים דורש יסוד עובדתי נוסף שלא קיים בסעיף של דיווח ללא מסמך, שמדובר בניכוי תשומות מתוך ידיעה שהמסמך האמור לתמוך בכך הינו כוזב, וזאת ביחס לכל אחד מ-44 הדו"חות שהוגשו.

הזיכוי נבע מכך שהמדינה עמדה אמנם בנטל הנדרש להוכיח קיזוז תשומות ללא מסמך, אולם היא לא הוכיחה את המרכיבים של "הידיעה הכוזבת" באותם דו"חות. זהו מרכיב נפרד שאותו המדינה צריכה להוכיח הן בפן העובדתי (קיומה של ידיעה כוזבת) והן בפן של המחשבה הפלילית (במטרה להתחמק ממס).

סוגייה זו של אבחנה בין שתי העבירות, שלעיתים רואים בהם מקשה אחת, היא סוגייה חשובה אשר יש לה השפעה ישירה, על עצם ההרשעה ועל העונש.

סוגייה חשובה נוספת שבאה לידי ביטוי באותו פסק דין היא השימוש הבעייתי שהפסיקה עושה בדוקטרינת "היפוך הנטל" באישומים הנוגעים לקיזוז חשבוניות פיקטיביות. מדובר בהליך פלילי. העברת הנטל שמקומה ברגיל במישור האזרחי יוצרת סיטואציה קשה של שחיקת נטל ההוכחה הנדרש במשפט הפלילי של מעל לספק סביר, והטלת נטל ההוכחה על הנאשם!!

הנקודה שאולי ניתן להתנחם בה היא שבית המשפט התחשב בעובדה שההרשעה נבעה מ"היפוך הנטל" והקל עם הנאשמים בעונש, הוא שלח אותם לבצע שישה חודשים בעבודות שירות למרות שהמחדלים לא סולקו!
מקרה זה מהווה דוגמא לכך ש "יש הרשעה ויש הרשעה", ולא כל ההרשעות זהות. ניתן לשער שגם בעיני השופט נראה קצת מוזר להרשיע ולהכניס לכלא נאשמים למרות שהמדינה לא הצליחה להוכיח פוזיטיבית את אשמתם, והם הורשעו רק משום שלא עמדו בנטל להוכיח שהם זכאים (?!).