בימים האחרונים נתפרסמה בעיתונות היומית מודעת אבל שהודיעו על פטירתו של עו"ד דרור מקרין.
דרור היה "עורך דין של פעם" – מי שתמיד הגיע מוכן היטב לדיון בתיק לקוחו. שהעברית המתנסחת אצלו הייתה עברית תקינה, שהמילה הייתה מילה וההתייחסות לחבריו למקצוע הייתה ההתייחסות הראויה.
משך שנים לא מעטות הופיעו הוא ואנשי משרדו בערכאות שיפוט שונות ברחבי המדינה. מקרין נחשב לא רק כעורך דין טוב ומן השורה הראשונה אלא כְמְאַנְש – כבן אדם. גם כשהייתה ביקורת או טרוניה כנגד חבר למקצוע או כנגד מי מהשופטים, הוא העלה אותה על דל שפתיו בלא כל היסוס אך בכבוד.
את התמחותו הוא עשה במשרדו האגדי של עו"ד חיים קאזיס ע"ה. בשיפוט לא רצה לעסוק. חיפש ומצא גם זמן פנוי לו ולבני משפחתו.
עם התבגרותם, נעלמים אט אט עורכי הדין הפליליים מזירות הדיונים בבתי המשפט. הם פשוט נמוגים, בתחום כה תחרותי שבו עורכי הדין נאבקים על פרנסתם וחירותם של לקוחותיהם, ואצים מבוקר עד ערב, לא רבים מהם שמים לב כי עורכי דין פליליים ותיקים נעלמים. יתכן שהעיסוק היה להם לזרה, יתכן ונשתנו פניו והווית עולמים ויתכן שפשוט החליטו ליהנות מהחלק האחרון של נתח החיים שהוקצב להם.
אני מתגעגע לדור עליו נמנה דרור מקרין. זה דור שלצערי הרב הולך ונעלם הוא, תרבותו והתנהלותו. קודם שנחזור ונשוב לעיסוקינו הקדחתניים מן הראוי להקדיש לו פוזה של הערכה וכבוד.
