זמן מה לפני שהחל בארץ ישראל משפטו של צורר היהודים, אדולף אייכמן, אחד מאדריכלי מפעל ההשמדה הנאצי, פנה מי שהיה אז היועץ המשפטי לממשלה והתובע במשפט, עו"ד גדעון האוזנר, אל עורך דין ירושלמי בכיר בשם מנדל שרף והציע לו לשמש כיועץ משפטי לצוות ההגנה של אייכמן – שני עורכי דין מגרמניה, ד"ר רוברט סרבציוס ודיטר וכטנברוך.
"כאשר אייכמן נתפס והובא לארץ לא היה עורך דין ישראלי אחד שהיה מוכן לייצג אותו, היו צריכים לשנות את החוק הישראלי כדי שעורך דין זר יוכל לייצג אותו", אומר בשיחה עם "פוסטה" עו"ד דן אבי יצחק, אחד מבכירי עורכי הדין בארץ שאת ההתמחות שלו עשה במשרדו של עו"ד שרף, והיה עובד המשרד בתקופת משפט אייכמן. "היתה אז חובה לגייס עורך דין מקומי דובר גרמנית כדי שידריך בהלכות החוק הישראלי את שני המשפטנים הגרמנים שלקחו על עצמם את המשימה".
עו"ד אבי יצחק ביקש להדגיש נקודה רגישה מאז ועד היום, שעו"ד שרף לא שימש כסניגורו של אייכמן אלא רק כעוזר לסניגור המרכזי, ד"ר סרבציוס, ורק הדריך אותו בדיני החוק הישראלי לטובת הליכי המשפט שנפתח ב-11 אפריל 1961, לפני 60 שנה בדיוק.
עו"ד שרף היה אז אחד מבחירי עורכי הדין במדינה החדשה, וחרף ההסכמה המסוייגת שלו בעת קבלת התפקיד, הארץ געשה עקב הסכמתו להצעה – עורך דין יהודי ניצול שואה מייצג את גדול צוררי היהודים בעת החדשה, כאשר ריח הכבשנים עדיין באוויר, והאודים המוצלים בארץ ישראל ובארצות אחרות רק התחילו לתאר את עוצמת הזוועות בתופת.
בעקבות הזעזוע הציבורי ברוח אותה תקופה דלה, אך נרגנת לא פחות מהיום, הסתדרות עורכי הדין קיימה דיון סוער במיוחד בנושא הייצוג של הנאצי.
"מנדל שרף קיבל אז מכתבי נאצה, אנשים מהשורה לא הבינו את הצעד הזה שלו", נזכר עו"ד אבי יצחק. "באותה תקופה היה צריך הרבה אומץ כדי לעשות את מה שהוא עשה, לייצג את האוייב המר? אני חושב שהוא עשה דבר חשוב, שהיה אופייני לו כי הוא היה איש יוצא דופן. המחאות נגדו לא באמת הטרידו אותו, הוא בסך הכל רצה להגן על התדמית של המשפט הישראלי".
שרף עצמו הקפיד להדגיש במספר ראיונות בעיתונות מאותה תקופה, שהוא לא שימש כסנגורו הישיר של אייכמן, אלא סייע בלבד לצוות ההגנה. בראיון לעיתון "מעריב" שהיה אז העיתון המוביל במדינה, אמר מנדל שרף: "לא הייתי מוכן להגן על אייכמן אלא אם בית המשפט היה ממנה אותי וכופה זאת עלי… אבל אני הולך בעיניים פקוחות לתפקיד הזה כי לא ייתכן שהחוק בארץ יהיה ספר חתום בשביל מישהו".
בשיחה עם "פוסטה: אומר בנו של מנדל, עו"ד זאב שרף, כי "גדעון האוזנר פנה לאבי לא כדי שיקבל על עצמו לייצג את אייכמן, אלא רק כדי לייעץ לסרבציוס, להסביר לו את הדין הפלילי בישראל ואת דיני הראיות, כדי שלא תבוא טענה ממנו שהיה מדובר בהליך לא תקין. גדעון האוזנר טען אז כי למדינת ישראל חשוב מאוד להראות שד"ר סרבציוס מקבל יעוץ משפטי מהשורה הראשונה בתחום סדרי הדין ודיני הראיות.. הכל כדי שלא יימצא מישהו בעולם אשר יוכל לטעון שלא נעשה פה משפט צדק".
משפטן בכיר וידוע נוסף שהתמחה אצל עו"ד שרף בירושלים הוא עו"ד אליקים העצני, חבר כנסת לשעבר, חבר במועצת יש"ע ומראשוני המתיישבים בקרית ארבע. "מנדל שרף הבין שחייבים לספק לאייכמן הגנה משפטית הוגנת. אנחנו מדינת חוק, וזה אמפרטיב קטגורי. אני לא הייתי מייצג את אייכמן, ולא הייתי מייצג גם את דמיאניוק, אבל לכל נאשם מגיע שייצג אותו עורך דין, אפילו אלו שבתחתית של התחתית. אין לך תחתית עמוקה יותר מאשר אייכמן, אבל גם לו היה מגיע להישפט בהליך משפטי ראוי".
אדם קשה
מנדל שרף נולד בשנת 1913 בגרמניה, בה הוא גדל והתחנך עד שהנאצים עלו לשלטון בשנת 1932, אז הוא עזב הכל ונסע לארץ ישראל. כאן הוא התיישב בירושלים, למד משפטים והקים משפחה עם שלושה ילדים, שתי בנות ובן. "היינו משפחה דתית מסורתית, מהזרם של יוסף בורג מנהיג המפד"ל, שהיה חבר משפחה".
זאב שרף מספר כי אביו היה עורך דין עוד בתקופת המנדט, בעל תואר LLM מאוניברסיטת לונדון, ודובר השפה הגרמנית כשפת אם. בין האנשים המקורבים לאביו בירושלים היה גם פרופ' ישעיהו ליבוביץ', שעימו הוא התפלל באותו בית הכנסת, "הם לא היו חברים לכוס קפה, אבל היו מחליפים רשמים ורעיונות בנושאים שונים ועל פילוסופיה".
שרף הבן מספר כי הבית היה גדוש בספרי פילוסופיה, שירה של ש"י עגנון ואחרים, וספרות תורנית לרוב. "כילדים היינו הולכים לשיעורי תלמוד אצל השופט פרופ' מנחם אילון. אבא היה מהדור של נשיאי בית משפט העליון, שמעון אגרנט ומשה זמורה, ועבד גם עם השופט שניאור חשין המנוח".
עו"ד זאב שרף מציין כי הוא היה תינוק בזמן משפט אייכמן, ולכן כל מה שהוא יודע הוא שמע או שנודע לו מצד שני או שלישי. "אבי עסק בליטיגציה גם בנושא הפלילי וגם בנושא האזרחי. הוא אדם עם השכלה רחבה, היה דובר שבע שפות על בוריין: גרמנית, יוונית, לטינית, צרפתית, אנגלית, עברית, ערבית. הוא קרא שירה ביוונית. היה לו לאבא מבטא גרמני מאוד כבד, ומהבחינה המשפטית הוא היה מאוד מנומס".
מהצד המקצועי, עו"ד אבי יצחק זוכר את מנדל שרף קצת אחרת: "מנדל שרף היה בן אדם מאוד קשה, בבתי המשפט הוא היה רב עם השופטים ומתנצח איתם, היה מתלונן על כל דבר. אולי הוא היה איש ריב ומדון, אבל הוא גם היה עורך דין מעולה. ירושלמי משכונת טלבייה שהיה אחד מעורכי הדין המובילים בעיר. הוא ייצג וזיכה את שופט בית המשפט המחוזי, אליעזר מלחי, שהואשם בשוחד".
העצני: "מנדל שרף היה עורך דין מבריק ומשפטן מזהיר, מקצוען. הוא היה עורך דין במובן הבריטי, שהחל לעבוד כעורך דין עוד מימי המנדט. הוא התהדר במקצועיות ובמשפטנות נקייה, לא היה ניתן להזיז אותו מהיושרה המשפטנית שלו", מה שמיקם אותו כעורך דין מהשורה הראשונה.
"מנדל שרף הגיע ממשפחה של ניצולי שואה, וזאת הסיבה שבגללה אני מוכן להתראיין", אומר אבי יצחק. "הוא ייצג ולא פחד מזה, רק כדי להדגיש שדווקא אחד כמוהו דואג שאייכמן יקבל משפט הוגן, הגם שהוא לא ייצג אותו ישירות כפי שיורם שפטל ייצג את דמיאניוק. אני זוכר שגם בכירי משרד המשפטים ובראשם גדעון האוזנר העריכו אותו מאוד, שאחד כזה ייצג במשפט שהיה מפוקח ברמה הבין לאומית".
זאב שרף מדגיש כי אביו נאות לפנייה של האוזנר בתנאי שהוא לא ייצג אישית את אייכמן ולא יקבל שכר. בהקשר זה אומר איש משרד שרף, אבי יצחק: "את שכר הטרחה שעו"ד שרף קיבל מסרבציוס, שבעצמו קיבל שכר טרחה ממדינת ישראל, הוא לא שלשל לכיסו אלא תרם אותו לצדקה. הוא לא רצה שילעיזו עליו שהוא מפיק תועלת, ודרש להדגיש שהוא עושה את זה רק מטעמים עקרוניים".
ואכן, מחיפוש של קטעי עיתונות באותה תקופה עולה כי את שכר הטרחה שעו"ד שרף קיבל ממשפט איימן הוא תרם לקטדרה לחקר השואה של אוניברסיטת בר אילן, למכון לקרימינולוגיה של האוניברסיטה העברית ולקרן צדקה לעולי מרכז אירופה.
אחרי כל הסערות הללו עו"ד מנדל שרף נפטר בשנת 1980 בגיל 67 ממחלה קשה.
פודקאסט של עו"ד אורון שורץ: איך מגינים על פושע מלחמה נאצי (בשני חלקים)
הודעת משרד המשפטים על 60 שנה למשפט אייכמן
לפני 60 שנה בדיוק נפתח בבית העם בירושלים משפטו של אדולף אייכמן, פושע המלחמה הנאצי שהיה מהאחראים הראשיים להוצאתה לפועל של תכנית הפתרון הסופי להשמדת היהודים במלחמת העולם השנייה. המשפט נערך בפני הרכב מיוחד של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי בירושלים, בהובלת היועץ המשפטי לממשלה דאז, גדעון האוזנר, שדברי הפתיחה שלו בשמם של "שישה מיליון קטגורים" הפכו לאחד מסמלי המשפט החקוקים ביותר בתודעת הציבור הישראלי.
בית המשפט מצא כי אייכמן אשם בפשעים נגד העם היהודי, בפשעים נגד האנושות ובפשעי מלחמה על בסיס החוק לעשיית הדין בנאצים ובעוזריהם, תש"י-1950, וגזר עליו עונש מוות. בסוף חודש מאי 1962 דחה בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים את ערעורו של אייכמן, וזמן קצר לאחר מכן בוצע גזר הדין.
השפעותיו של המשפט חצו את כתלי בית העם בירושלים והדהדו במדינת ישראל ובעולם כולו. ייחודיותו של משפט אייכמן בהשוואה למשפטים קודמים, לרבות אלו שנערכו בטריבונל הבין-לאומי בנירנברג, היא בכך שבמרכזו עמדה שואת העם היהודי, ובכך שהוא התקיים במדינה שבה נמצאו באותה עת רבים מקורבנות השואה. בישראל גם רוכזו ונשמרו רבים מהמסמכים שהוגשו לבית המשפט במהלך ההליך. ניצולי השואה קיבלו במה פומבית להשמיע את עדויותיהם, באופן ששינה ללא היכר את עיצוב תפיסת הציבור הישראלי את אירוע השואה ואת היחס לשורדי השואה. לאור חשיבות המשפט, ובפרט נוכח התגברות שיח מכחישי השואה בעולם, משרד המשפטים פרסם בשנת 2009 באתר האינטרנט של המשרד את פרוטוקולי הדיונים מהמשפט וכן מסמכים נוספים, לרבות הודעת אייכמן המקורית בעת חקירתו בידי משטרת ישראל.
משפט אייכמן הותיר חותם על השיטה המשפטית הנהוגה בישראל ומחוצה לה, ותרם תרומה חשובה להתפתחות המשפט הפלילי הבין-לאומי. קיום המשפט בישראל נתן ביטוי למחויבות של המדינה הצעירה לשלטון החוק. בנוסף, פסק הדין אישר את העיקרון העומד בבסיס המשפט הפלילי הבין-לאומי המודרני, לפיו ישנם מעשים שהם כה חמורים, שהאיסור עליהם הוא אוניברסלי, ושהאחראים עליהם צריכים לתת את הדין על מעשיהם באופן אישי.
ההחלטה של מדינת ישראל הצעירה להביא את אחד מגדולי צוררי העם היהודי למשפט ולהעמידו לדין של צדק, היא ביטוי נוסף לניצחון הרוח היהודית ולעוצמה המוסרית של מדינתנו כמדינה יהודית ודמוקרטית, ששלטון החוק הוא אבן יסוד בקיומה.
מדינת ישראל השכילה מראשית ימיה לבנות מערכת משפט מקצועית, עצמאית ואיתנה, שאינה נרתעת מיישום חסר פניות של הדין. עם ציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה במדינת ישראל, ובמלאת 60 שנים לפתיחתו ההיסטורית של משפט אייכמן, נזכור ונבטיח: מערכת המשפט ואכיפת החוק במדינת ישראל תמשיך במחויבותה חסרת הפשרות לשלטון החוק, לערכיה היהודיים והדמוקרטיים ולעקרונות היסוד של הדין הבין-לאומי.
לה"ו
לא זכיתי להכיר – אישית – את עו"ד מנדל שרף המנוח. יחד עם זאת את בנו, עו"ד זאב שרף, מכיר אני, גם מכיר.
כל מה שזאב שרף סיפר עליו אביו המנוח, התגלם וה גשם בו.
עו"ד זאב שרף הנו עו"ד מבריק, רחב אופק ועכשיו – בערבות תיאור דמות האב בידי הבן – התחוור לי, מאין באו לו, לעו"ד זאב שרף,תכונותיו הרומיות והדירות הללו, שהפכו אותו לאחד מטובי עורכי הדין, במדינת ישראל