נדחתה תביעת גבר שטען כי הפך לאב בעל כורחו עקב גניבת זרע

רווק בן 32 הגיש לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב תביעת נזיקין נגד אישה איתה ניהל קשר רומנטי, בטענה לגניבת זרע. לטענת האיש, הוא "הפך לאב בעל כורחו".

הם הכירו ב"פייסבוק". הגבר טען בתביעה כי הבהיר לאישה באופן חד משמעי כי אינו מעוניין בילדים בשלב זה בחייו, וכי הם קיימו יחסי מין רק לאחר שאמרה לו כי היא נוטלת גלולות למניעת הריון באופן קבוע, וכי גם היא אינה מעוניינת בהבאת ילדים; בנוסף הוא טען כי האישה שיקרה לו שהיא בת גילו, אולם לימים הסתבר כי היא מבוגרת ממנו בשלוש שנים (35).

לגרסת הגבר, לאחר מספר שבועות של קשר, כאשר נודע לו שהאישה בהריון, חרב עליו עולמו והוא הפציר בה פעמים רבות בדרכי נועם לבצע הפלה ואף הציע לשלם על כל התהליך. האישה סירבה וטענה כי נוכח גילה המתבגר היא חפצה בילד, וכי רצונו איננו רלוונטי מבחינתה. וכך, לטענתו, מראשית הריונה היא "נעלמה" ומידרה אותו מכל פרט או החלטה. גם כאשר ילדה בשנת 2016, הוא טוען, היא לא הזמינה אותו לבית החולים ולא לברית המילה. בהמשך, בדיקת רקמות הוכיחה כי הוא האב, ולכן הוא חויב בדמי מזונות בסך 1,300 שקל לחודש, בתוספת 33 אחוז מדמי השכירות של האם בגין מדור הקטין, כמו גם במחצית הוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות, ובסך הכל כ-3,000 שקל בחודש.

התביעה הוגשה באמצעות עו"ד איתי ביטון, שביקש מבית המשפט להשית על האישה תשלום פיצויים בגין נזקיו הממוניים והלא ממוניים, בסך כולל של 250,000 שקל, הכוללים הוצאות גידול ומזונות שנדרש הגבר לשלם לאורך חיי הילד, הוצאות משפט וכן פיצוי בגין הבושה שסבל בשל תרמית האישה, ירידה משמעותית במצבו הנפשי ופגיעה בהשתכרותו.

לדברי עו"ד ביטון, על האישה לפצות את הגבר מאחר ונקטה נגדו שורה של עבירות הכוללות מעשה תרמית והפרת חובת תום הלב, בכך שהציגה בפניו מצג כוזב – הן ביחס לגילה האמיתי והן ביחס לכך שהיא נוטלת אמצעי מניעה, וזאת על מנת להוליך אותו שולל ובמטרה שיקיים עמה יחסי מין במטרה וכוונה מודעת להיכנס להריון מזרעו באופן מתוכנן מראש.

האם, באמצעות עו"ד ליז קרני, הכחישה ששיקרה בקשר לגילה וטענה כי אכן נטלה גלולות בטרם נכנסה להריון. לגרסתה, האב ניתק עמה קשר כשנודע לו על ההריון וטענותיו בדבר בושה וכלימה הינן נוכח בחירותיו. הוא יכול היה להכיר בבנו ולהיות עימו בקשר, כך נטען.

סגנית נשיא בית המשפט לענייני משפחה, השופטת מירה דהן, הזכירה בפסק הדין את "עקרון העל" אשר מנחה את בית המשפט בכל הליך בענייני קטינים: עקרון "טובת הילד". כלומר: "התובע לא יוכל לתבוע 'נזק' לכאורה שנגרם לו עקב תשלום מזונות לילדים שלא רצה שייוולדו; אמנם תביעת התובע דנן היא כלפי הנתבעת (ולא כלפי הקטין) אך בעקיפין, משמעות תביעתו היא 'אשמת' הילד שנולד וזו בוודאי אינה בטובתו".

עם זאת קבעה השופטת, כי עדותה של האם לא היתה קוהרנטית ותשובותיה לעניין הגיל לא היו תואמות ואחידות. משכך, נקבע, יש יסוד סביר להניח כי אכן הציגה לאב מידע לא אמיתי באשר לגילה, אולם העובדה שגם ברשת הפייסבוק שיקרה האם באשר לגילה שכנעה את השופטת דהן כי מצג השווא נעשה בשל רגישות חברתית והניסיון להצטייר כצעירה יותר לשם היכרות זוגית וללא קשר להתעברות.
לעניין נטילת הגלולות קבעה השופטת, כי על אף שהאם הציגה מרשם משנת 2008 (!) וטענה שבאמצעותו רכשה את הגלולות בשנת 2016, בית המשפט קבע כי מאחר שהאב לא הצליח לקעקע את מהימנות המסמך – יש להניח כי אכן נטלה גלולות.

בית המשפט דחה את טענת הגבר כי האישה "הפרה את חובת תום הלב הכרוכה בדיני החוזים". "התובע בעצמו העיד כי ההיכרות היתה קצרה ומזדמנת, קרי יחסי המין לא היו בהמשך ליחסים מתמשכים בין בני זוג אשר התבססו על קשר רגשי, נפשי ואמון הדדי, אלא מדובר היה ביחסים מזדמנים שאין בהם כדי להעיד על יצירת קשר ו'חוזה' ומשכך אין ציפייה כי תתקיים ביניהם חובת גילוי רחבה, פתיחות מלאה ומסירת מידע מורחבת", ציינה השופטת.

לסיכום, טענות האב נדחו, הן לגבי מרמה והן בדבר הפרת חוזה. השופטת דהן התרשמה כי אכן נגרמו לגבר אי נוחות וסבל מעצם העובדה שהפך לאב בעל כורחו, אולם לגישתה נזקים אלו לא נתמכו בראיות המצדיקות פסיקת פיצוי. עוד נקבע כי לגבר אשם תורם: "גם אם סמך הוא כטענתו על דברי הנתבעת לפיהן נוטלת היא גלולות, הרי ידוע כי הגנה מגלולות אינה הגנה אבסולוטית ובהתנהלותו לקח סיכון באפשרות שהנתבעת עשויה להיכנס להריון".

השופטת גם דחתה תביעה של האישה נגד האב, בה ביקשה לחייב אותו בקנס של 1,500 שקל עבור כל יום שבו אינו מקיים זמני שהות עם הילד. השופטת הביעה תקווה שהאב יצליח לשקם את יחסיו עם הילד ואף עם אמו: "עסקינן בנסיבות הולדה לא שגרתיות עת האבהות נכפתה על הנתבע תוך שלילת רצונו המודע, ומשכך האב אינו חפץ בכל קשר עם בנו… נראה כי חיובו בסנקציה כספית בגין אי קיום זמני שהות אך ירחיק את האב מהאפשרות של חידוש הקשר עם בנו".

* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"