בדיקה פסיכיאטרית שנערכה לתושב באר יעקב אשר היכה קשות את בת זוגו מצאה כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין. לאחר זמן מה נבדק הנאשם שוב ונמצא כי הוא כן מסוגל לעמוד לדין. הוא נשפט והורשע, אולם כעת עמדה בפני סגן נשיאת בית משפט השלום ברמלה, השופט מנחם מזרחי, שאלה מהותית: האם יש לנכות מעונש המאסר שייגזר על הנאשם את התקופה בה שהה באשפוז פסיכיאטרי?
מדובר באחד מאירועי האלימות הקשים בהם נתקל השופט, כפי שכתב בגזר הדין. לפי כתב האישום נגד האיש, באירוע אחד הוא חבט בזוגתו באגרופים. שלושה שבועות לאחר מכן הוא תקף אותה ברצף של מעשי אלימות – אירוע אשר נמשך, לסירוגין, החל מהשעה שבע בבוקר ובמשך תשע שעות ברציפות. הוא היכה אותה במכות אגרוף בפניה, מכות ברגלה, תקיפה באמצעות מקל מטאטא בכל חלקי הגוף "עד אשר המקל נשבר", השליך בבית חפצים ושבר אותם. אחר כך נרדם, וכשהתעורר המשיכו מעשי האלימות, עם סטירה, תקיפה חוזרת באמצעות המקל השבור, ואיומים שישרוף את ביתה של בת הזוג. לאחר שעזב את הבית היא נעלה את עצמה בתוכו.
הנאשם שיוצג על ידי עו"ד איתי בן נון הודה והורשע בעבירות איומים, היזק לרכוש ושתי עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לבת זוג. הוא הסביר את מעשיו בכך שבת זוגו לא ניקתה וסידרה את הבית בהתאם לציפיותיו.
למרות כל זאת, במכתב שהעבירה לבית המשפט כתבה שהיא סולחת לו וביקשה לסגור את התיק נגדו. היא סיפרה כי היא מבקרת אותו בבית המעצר, מפקידה לו כספים לחשבון הקנטינה, משוחחת עמו ומעוניינת לשוב עמו לחיים משותפים.
"למקרא כתב-האישום מתקבלת המסקנה, כי הנאשם הפך את המתלוננת לשק חבטות – פשוטו כמשמעו – ובאותו יום הוא גרר אותה למסע מעורר חלחלה שכל כולו אלימות צרופה", ציין השופט מזרחי, "בעבירות של אלימות במשפחה כלפי בן זוג יש לנקוט ביד קשה המשיבה לנאשם כגמולו, המרתיעה אותו מלשוב על מעשיו ואת הרבים. למרבה הצער, זוהי תופעה עבריינית חמורה, נפוצה ביותר, ובמחוז השיפוט בו אני מכהן, אין לך יום 'מוקד פלילי' שבמסגרתו איני נדרש לגזור את עונשו של נאשם, אשר נקט באלימות בתוך התא המשפחתי ברמת חומרה כזו או אחרת, ויש לומר כי המקרה העומד בפניי נמנה על החמורים שבהם".
השופט הוסיף כי אין להסתפק במלל מחמיר בלבד, אלא גם ל"ענישה מכאיבה". זהו "נאשם אלים, שמערכת היחסים שלו עם בנות הזוג היא מערכת יחסים של אלימות עקבית", ציין השופט והזכיר כי מדובר בנאשם בעל עבר פלילי הכולל 16 הרשעות קודמות, מאסרים בפועל ושני רישומים נוספים שבגינם הוצאו צווי אשפוז פסיכיאטרים. "זהו נאשם שאם יביע חרטה או יבקש סליחה אלו הן חרטת וסליחת התנין", אמר השופט.
השופט התייחס לתסקיר שירות המבחן שהתרשם כי עקב פגיעות פיזיות ונפשיות שעבר בילדותו, הנאשם "הפנים דפוסי אלימות במסגרת המשפחתי ומחוצה לה".
השופט החליט שלא לתת משקל לבקשת בת הזוג. "על מערכת אכיפת החוק מוטלת אחריות כבדה לגונן על קורבנות אלימות ולבוא לעזרתם גם מקום שהם עצמם מתקשים לקבל את גזירת מעצרו של בן משפחה אלים", ציין, "מצער היה לראות את המתלוננת על דוכן העדים, נושאת דברים, עין אחת אל בית-המשפט עין שנייה אל הנאשם לאות אישור – קורבן מעשה אלימות, אשר מבקש לשוב אל הזרועות שהכו אותו, שרק משום מצוקת החיים ורצונה של המתלוננת שלא לחיות לבד, היא עדיין מבקשת לקיים חיים משותפים עם הנאשם, אשר נקט כלפיה באלימות, וזאת במקום להתנתק מעבותות החנק אשר כרך סביבה. אם המתלוננת מוכנה למחול לנאשם על מעשיו הרעים ולהבליג עליהם – זהו עניינה, אך האינטרס הציבורי העונשי אינו מוכן לעשות כן".
באשר לשאלה העקרונית לגבי קיזוז תקופת האשפוז, השופט ציין כי בעת ביצוע המעשים הנאשם היה כשיר לעמוד לדין, אולם בהמשך חלה הידרדרות במצבו ולכן הומלץ שיאושפז בבית חולים פסיכיאטרי. לכן הופסקו ההליכים תוך הוצאת צו אשפוז. חודשיים לאחר מכן שוחרר מהאשפוז, והתביעה חידשה את ההליכים.
התביעה עתרה שלא לקזז את תקופת האשפוז מהעונש שייגזר על הנאשם, אך השופט מזרחי קבע: "יש להחיל את הנוהג, שלפיו מנכים את תקופת המעצר גם על התקופה בה היה הנאשם נתון באשפוז פסיכיאטרי מכוח צו אשפוז, במסגרת התיק הפלילי, שבו הוא נדון וזאת בין אם ניכוי באופן פורמאלי ובין אם ניכוי בדרך של התחשבות בתקופה זו כחלק משיקולי הענישה לזכותו. אכן, התכלית העיקרית של צו האשפוז הפלילי, הפסיכיאטרי הכפוי היא טיפולית, בריאותית ולא עונשית כתכלית המאסר, או מניעתית כתכלית המעצר, הגם שיש גם תכלית של הגנה על הציבור ועל המאושפז מן הסיכון הניבט מפניו. יחד עם זאת, אין להתעלם מן התוצאה המעשית של הצו, שהינה הרחקת הנאשם מן החברה ושלילת חירותו".
"במקרה זה, נוכח העובדה שנשללה חירותו של הנאשם, שלילת חירות של ממש, מכוח צו אשפוז בעל זיקה להליך פלילי, הרי שיש לנכות את תקופת האשפוז הפסיכיאטרית מתקופת מאסרו וזאת בין אם בדרך של ניכוי מתמטי ובין אם בדרך של התחשבות מרבית כאחד משיקולי הענישה".
סיכומו של דבר, השופט גזר על הנאשם שלוש וחצי שנות מאסר, בניכוי תקופת מעצרו ואשפוזו (כארבעה וחצי חודשים). מלבד זאת גזר עליו מאסרים על תנאי.
