ב-5 במרס אחר הצהריים התקשר חייל בשירות חובה למוקד 100 ודיווח כי היה קורבן ל"לינץ'" בכפר ג'סר א-זרקא. לטענתו, הוא הותקף על ידי שני אחים תושבי הכפר, איתם יש לו היכרות קודמת, כאשר הרקע לכך לפי החשד הוא שירותו בצה"ל. החייל הוסיף וסיפר כי הצליח לחלץ את עצמו מהמקום וניגש לקבלת טיפול רפואי בבית החולים הלל יפה.
אל הכפר הוזעקו שוטרים מתחנת משטרת זכרון יעקב, שעצרו את שני האחים סנד (19) וסייד (29) מרעי. לטענת המשטרה, האחים הזמינו את החייל לכפר, וכאשר זה הגיע יחד עם חברו למקום – הם דקרו אותו ולאחר מכן זרקו אבנים על רכבו.
בחקירותיהם הכחישו האחים את המיוחס להם וטענו כי יום קודם לכן נפגש המתלונן עם אחד מהם וקילל אותו בהיותו שיכור. לטענתם, יום למחרת המתלונן היה זה שיצר איתם קשר וביקש להיפגש איתם. הם הכחישו כי תקפו אותו, וטענו כי הוא היה זה שהגיע לכפר ותקף את אחד מהם. גרסאותיהם לא שכנעו את החוקרים, שהביאו אותם לבית משפט השלום בחדרה ושם ביקשו בשני דיונים נפרדים להאריך את מעצרם (6 מרס).
בדיון בבית המשפט טען נציג המשטרה כי מדובר באירוע חמור על רקע לאומני, המחייב את הארכת מעצרם של החשודים.
מנגד טען סנגורם של החשודים, עו"ד ליאור דוידי, כי החשודים מכחישים בתוקף את המיוחס להם. הסנגור גם מחה נגד טענת המשטרה כי מדובר באירוע על רקע לאומני, ובהקשר הזה הצביע על מחדלי חקירה רבים של משטרת זכרון יעקב.
בין היתר טען הסנגור, כי למרות שלטענת המשטרה מדובר באירוע חמור וחריג, החשודים עדיין לובשים את הבגדים שלבשו ביום מעצרם, ובביתם אפילו לא בוצע חיפוש שיכול והיה מוביל למציאת ממצאים התומכים או שוללים את גרסת המתלונן או את גרסאות החשודים. עוד יותר מכך, המשטרה לא תפסה את הטלפונים הסלולריים של החשודים ושל המתלונן, בניסיון לאתר ראיות בנוגע לנסיבות בהן נוצרה הפגישה בין הצדדים. ואם זה לא מספיק, אז מהחקירה עולה כי במקום נכחו שמונה עדים, אך אף אחד מהם לא נחקר על ידי המשטרה.
למרות מחדלי החקירה, השופט אורי גולדקורן האריך את מעצרם של האחים עד 8 במרס, תוך שציין בהחלטתו כי למשטרה פעולות חקירה רבות שהיא אמורה לבצע.
בדיון נוסף שנערך ב-8 במרס התברר, כי למרות שביקשה לבצע 19 פעולות חקירה, המשטרה לא ביצעה אותן. החשודים הובאו לבית המשפט עם אותם בגדים שאותם לבשו ביום האירוע ולא נבדקו, הטלפונים לא נתפסו, ולמרות שלטענת המשטרה ישנן מצלמות אבטחה שיתכן ויכולות לשפוך אור על הפרשה, הסרטונים מהן לא נבדקו, וחלק מהם אף לא נתפסו.
אבל מחדל החקירה הגדול ביותר הוא זה: בתשובה לשאלות הסנגור, נציג המשטרה הודה כי המתלונן לא עומת עם טענות החשודים. הסיבה: הוא לא חזר ליחידה בה הוא משרת, וגם לא לביתו, כך שהחוקרים לא הצליחו לאתר אותו. "הייתי מצפה שמישהו שהותקף ונדקר בצורה כל כך חמורה כפי שהמשטרה טוענת, יהיה מאושפז בטיפול נמרץ או לכל הפחות במחלקה נפרדת בבית החולים", אומר עו"ד דוידי, "אבל לא כך הוא הדבר. משטרת ישראל לא מצליחה לאתר אותו, וגם לא מציגה לבית המשפט תעודות רפואיות".
השופטת קרן אניספלד מתחה ביקורת חריפה על המשטרה, והורתה לשחרר את החשודים למעצר בית בהרחקה האחד מהשני. השופטת ציינה בהחלטתה כי לא רק שלא חלה התקדמות בחקירה, אלא שהמשטרה אף לא סיפקה הסבר לכך שלא נעשו פעולות חקירה מתחייבות.
נציג המשטרה ביקש לעכב את ביצוע ההחלטה כדי לאפשר למשטרה להגיש ערר, אולם באופן חריג השופטת סירבה לכך. "במקרה דנן אי ביצוען של פעולות חקירה נדרשות מאז הארכת המעצר הקודמת והיעדר הסבר לכך בתיק היא דרמטית ולפיכך לא אורה על עיכוב הביצוע", החליטה השופטת.
מהמשטרה נמסר בתגובה "כי "הרקע לאירוע נבדק כל העת וזאת בהתאם להתפתחות החקירה ובהתאם לכך נגזרו הפעולות הרלוונטיות שנעשו ויעשו בתיק זה.
יודגש כי מדובר בחקירה שעודנה מתנהלת ואין בשחרורם של החשודים למעצר בית כדי להצביע על כיוון זה או אחר בחקירה".
