ש"ק (67) מאזור המרכז הוא "מלח הארץ". קצין במיל' שהיה בכיר ביחידה מבצעית של חיל האוויר, וסייע בהקמת טייסת כיבוי אזרחית אחרי אסון הכרמל.
במשך שלושים שנה הוא חי באפריקה. שם, באחת הנסיעות שלו כאשר חזר לישראל, בעמדת ביקורת הדרכונים בנתב"ג הפתיע אותו נציג של משטרת ישראל שעל בסיס מידע מוקדם תפס ברשותו יהלומים מוברחים והתבקש לסור למסלול האדום שם הוא הצהיר על הכבודה, אבל גם אז הוא הסתפק בהצהרה חלקית, שכן בדיקה נוספת הוכיחה כי בתוך גופו הוא הסתיר יהלומי גלם בשווי של למעלה ממיליון דולר – יהלומים שהסחר בהם אסור ללא "תעודת קימברלי" המאשרת את המקור שלה. לפי החשד, מדובר ב"יהלומי דמים" כאלה אשר הסחר בהם מסייע לארגונים צבאיים ביבשת השחורה.
בהמשך החקירה במשרדי להב 433 הוא הודה כי ביצע עשרות הברחות נוספות כבלדר עבור יהלומנים בינלאומיים. לדבריו, הוא ביצע זאת עקב מערכת יחסים עם אשה יפה וצעירה, מה שחייב אותו להוציא כספים רבים. בהמשך, כאשר הוגש נגדו כתב אישום התובעת, עו"ד אוריין רוזנטל טענה: "אין מדובר בעבירות שנועדו לצורך הישרדות כלכלית, אלא כדי לממן את הטיסות והקניות שערכה בת זוגו לשעבר. הנאשם קיבל הצעה דרך מכר לשמש כבלדר יהלומים, ועשה כך לצורך מימון חובותיו והוצאותיו הרבות שנוצרו בעקבות הזוגיות ואורח החיים, ונוכח המעמד שהקנה לו הקשר כדי לעמוד בסטנדרטים הנדרשים בו".
במהלך החקירה הפליל הבלדר את עצמו ואת מי שלטענתו יזמו את הברחות היהלומים לארץ, ומי שסחרו בהם, לדבריו הוא הרוויח מ"העבודה הצדדית" כשני מיליון שקל. הנאשם חשב שההודאות שלו יביאו להקלה בעונשו ולהעמדתם לדין של האחראים, אבל הוא טעה: שופט בית משפט המחוזי עמי קובו שפט אותו לשנת מאסר בפועל (6 ספטמבר 2020).
אמנם, בעקבות המידע שהוא מסר המשטרה חקרה 18 חשודים נוספים, ביניהם יהלומן מוכר, שלטענת הנאשם מימן את הנסיעות להברחות, אבל זה לא עזר לו בגזר הדין.
הפרקליטות סגרה את התיק ליהלומן מחוסר ראיות תומכות, הגם שיש נגדו כתב אישום בתיק החשבוניות הפיקטיביות בפרשת בנק היהלומנים בבורסה ונידון גם כן לשנת מאסר. היחיד מלבד "הטייס" שנגדו הוגש כתב אישום הוא ישראלי מדרום אפריקה שנשפט למאסר על תנאי בלבד.
פרקליטות מיסוי וכלכלה דרשה לגזור על הטייס 30 חודשי מאסר. הסנגורים, עו"ד ניר ישראל ועו"ד שחר שוורץ, עמלו על תיקון נזקי ההודאה המלאה והמוקדמת שהוא מסר בחקירה, והשופט עמי קובו אכן קיבל טענתם לאכיפה בררנית והטיל עליו עונש הנחשב מקל יחסית לריבוי ההברחות בהן הורשע על פי הודאתו.
עורכי הדין ישראל ושוורץ ציינו כי מרשם פעל עבור יהלומן, והראיות שהציגו למימון הטיסות על ידי אותו יהלומן הן ראיות סיוע לגרסתו. יתרה מכך, הסנגורים ציינו כי הפרקליטות התרשלה בבדיקת מכשיר הטלפון של מרשם, והסנגורים הם אלו ששחזרו והביאו לידיעתה הודעות והתכתבויות בין השניים. כמו כן האשימו הסנגורים כי הפרקליטות ניקתה את היהלומן במכוון במסגרת עסקה איתו – טענה שהתובעת עו"ד רוזנטל הכחישה בתוקף.
במסגרת ההסדר נמחקו מכתב האישום עבירות נוספות של פעולה ברכוש אסור, והשופט קובו קיבל כאמור חלק גדול מטענות ההגנה לשם הקלה בעונש: "סבורני שההגנה הרימה את הנטל והוכיחה שבין הנאשם ליהלומן קיים קשר ממשי… כמו כן אין מחלוקת בין הצדדים שהיהלומן היה זה שמימן את מרבית נסיעותיו של הנאשם לחו"ל… לאור האמור, יש לקבוע לכאורה שחלקו של היהלומן בפרשיה משמעותי, ולפחות בחלק מן המעשים פעל הנאשם לכאורה עבורו".
עוד קבע השופט כי העונש שניתן לנאשם האחר מקל, אף שחלקו קטן ובסיכום הדברים "יש פגיעה בתחושת הצדק וההגינות כלפי הנאשם". עם זאת, השופט קבע כי לא ניתן לקבוע שנפל פגם בשיקול הפרקליטות לסגור את התיק נגד היהלומן בסופו של יום לאחר שימוע, כי "חזקה עליה ששקלה את הראיות", ולא הוכח כי החלטתה נגועה בשיקול זר.
"בסופו של דבר הנאשם שהיה השליח, אשר פעל עבור אחרים, הודה ושיתף פעולה באופן מלא בחקירותיו, ואף הפליל אחרים – הוא נושא כמעט באופן בלעדי בענישה בגין פרשה זו. סבורני שיש לתת לכך משקל בקביעת עונשו", סיכם השופט וכאמור – גזר עליו 12 חודשי מאסר בפועל וקנס כספי של 120 אלף שקל.
