בלילה שבין ה-18 ל-19 בפברואר, סמוך לשעה 03:15, התקבל דיווח על פיצוץ ברחוב לילך בשכונת נווה נוף בלוד. חובשים ופראמדיקים של מד"א העניקו טיפול רפואי ופינו לבית החולים אסף הרופא צעיר בשם איתי ויגמן מחולון במצב אנוש, כשהוא מורדם ומונשם. בהמשך נמסר על מותו של הצעיר, בשנות העשרים לחייו. זמן קצר לאחר הפיצוץ נודע לאתר "פוסטה" כי נבדק חשד שויגמן החזיק ברשותו מטען חבלה, שככל הנראה בשל תקלה התפוצץ – מה שמכונה גם "תאונת עבודה".
במהלך חקירת הפיצוץ נעצרו שני חשודים, להם ייחסה המשטרה עבירות גרימת פיצוץ חומר נפץ, ניסיון לחבול בחומר נפיץ וקשירת קשר לפשע. במקביל למעצרם, המשטרה תפסה במסגרת החקירה קטנוע של אחד מהחשודים, צעיר בן 24 מבת ים, בחשד שהוא שימש לביצוע העבירות. בחלוף זמן מה שוחררו החשודים בהיעדר תשתית ראייתית, ולפני כחודשיים – לאחר שהחקירה הגיעה למבוי סתום – הוחלט על ידי הפרקליטות לסגור את תיק החקירה נגדם.
כבר ב-4 ביוני אשתקד הורתה השופטת זהר דיבון סגל לצוות החקירה של מרחב שפלה לשחרר את הקטנוע בתנאים ובערבויות כספיות, אך המשטרה לא השלימה עם ההחלטה והגישה ערר לבית המשפט המחוזי מרכז בנימוק שהופנוע מיועד לחילוט. הערר התקבל, ונקבע כי הקטנוע יישאר בחזקת המשטרה למשך 180 יום ממועד התפיסה.
בסוף חודש אוגוסט ביקשה המשטרה להאריך את תוקף ההחזקה, וסנגורו של בעל האופנוע, עו"ד רונן רבי, התנגד לכך. בסופו של דבר הסכימה המשטרה לשחרר את הקטנוע, אך בתנאים מגבילים ותמורת הפקדה כספית.
בעל הקטנוע לא הצליח להעמיד את הערובה שנדרשה לשחרור הקטנוע בתנאים שנקבעו. בחודש ינואר פנה עו"ד רבי שוב לבית המשפט, וביקש לשחרר את הקטנוע ללא כל תנאי. עו"ד רבי הפנה בבסיס טיעוניו לפרק הזמן המשמעותי שחלף ממועד התפיסה, הפגיעה בזכות הקניין וירידת הערך המשמעותית.
המשטרה הסכימה להפחית את סכום ההפקדה אולם לאחר דיון בבקשה של הסנגור קבעה השופטת דיבון סגל כי הפעם יש להשיב את הקטנוע לחשוד ללא כל תנאי. "לא ניתן להמשיך ולהחזיק בתפוס אך ורק בשל חומרת העבירות בגינן הוא נתפס בתחילת הדרך", ציינה השופטת והוסיפה כי פרק הזמן הארוך שחלף ממועד התפיסה עומד על שנה בקירוב. "כלל פעולות החקירה הנוגעות לקטנוע הסתיימו זה מכבר ולמעשה מיום שהועבר הקטנוע לאחסנתו (במשטרה) לא נעשה איתו דבר ולא חצי דבר", ציינה השופטת, "הקטנוע נותר במחסני המשטרה כאבן שאין לה הופכין".
השופטת הוסיפה ומתחה ביקורת על היחידה החוקרת: "חמור מכך, עוד בתחילת חודש דצמבר הועבר תיק החקירה לעיון הפרקליטות, עם המלצה של היחידה החוקרת לסגירת התיק כנגד החשוד והאחר. פרק זמן קצר לאחר מכן התקבלה החלטה בדבר סגירת התיק… בנסיבות העניין לא ניתן לומר כי קיים סיכוי כלשהו לחילוט הקטנוע ובעת הזו משנגנז תיק החקירה אין כל עילה להמשך החזקת התפוס".
השופטת קבעה בהחלטתה כי התנגדות המשטרה נעדרת הגיון וביסוס משפטי. "נוכח פרק הזמן בו נמצא הקטנוע בחזקת המשטרה, וכאשר למעשה לאורך כל הדרך טוענת המשטרה כי בכוונתה לבקש את חילוטו של הקטנוע עם סיום ההליך הפלילי וככל שתהא הרשעה בסיומו, לא מצאתי כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא פעלה לשמר את ערכו הכלכלי של הנכס", הוסיפה השופטת סגל, "מדובר בקטנוע אשר איבד מערכו באופן משמעותי. המשיבה למעשה 'ישבה על הגדר' ולא עשתה דבר". לדבריה, דומה כי הקטנוע "נשכח" ואלמלא פניית הסנגור, הוא היה ממשיך להעלות אבק במחסני המשטרה.
השופטת לא חסכה ביקורת מהמשטרה גם על כך שלא ערכה רישום מדוקדק ומעקב אחר הקטנוע התפוס, בניגוד לחובות המוטלות עליה: "למרבה הצער לא התרשמתי כי מדובר בטעות שבהיסח הדעת, תקלה, מקרה חד פעמי בו חורגת המשטרה מסמכויותיה ופוגעת בזכות הקניין ללא כל צורך. אופן הטיפול בתפוס לקה במקרה זה, כמו גם במקרים אחרים, בפגמים רבים… על אף פרק הזמן הארוך בו נמצא התפוס בחזקתה של המשטרה, לא נעשתה בשום שלב בחינה עניינית בדבר הצורך להמשיך ולהותיר את הקטנוע בחזקתה כפי שהיה ראוי שיעשה. היה מצופה מהמשטרה, מיד עם העברת תיק החקירה לעיון הפרקליטות שבצדו המלצת סגירה, לשקול את המשך הצורך בהחזקת הקטנוע בחזקתה".
אוזניים ערלות
אין זו הפעם הראשונה שבה בתי המשפט מותחים ביקורת על אופן הטיפול של המשטרה בתפוסים בכלל וכלי רכב בפרט, לנוכח החשש שעמידת כלי הרכב בחזקת המשטרה גורמת לירידת ערך. השופטת דיבון סגל התייחסה בהחלטתה למחדלי המשטרה המתמשכים בכל הקשור לתפוסים: "מדובר בהתנהלות נפסדת של המשטרה ואין ליתן לכך כל יד. חרף אין ספור החלטות בית המשפט השונים, דומה כי המשטרה ככלל והמשיבה בפרט, אינן פועלות לתקן את מחדליהן בכל הקשור לאופן ההחזקה והטיפול בתפוסים. הערות בתי המשפט על מותביו השונים נופלות על אוזניים ערלות".
בעלי תפוסים פונים לבתי משפט בבקשה אולם נשאלת השאלה: מה קורה עם בעלי כלי רכב או תפוסים אחרים שאינם פונים? השופטת התייחסה גם לכך: "מדובר בפגיעה רבתית לא רק בזכות הקניין של המבקש אלא דומה כי מדובר בפגיעה בזכויותיהם של רבים אחרים שכלל אינם פונים לבית המשפט בבקשות להשבת התפוסים לידיהם".
לאור קביעות אלו, ולאחר שהורתה על שחרור הקטנוע ללא כל תנאי, השופטת התייחסה לסוגיית הטלת הוצאות על המשטרה: "במקרים דומים קודמים נמנעתי מהשתת הוצאות ואולם נראה כי אין די בהשבת התפוס לצד העברת פרוטוקול והחלטת בית המשפט לידי הגורמים הממונים כפי שנעשה בעבר. כאמור, דומה כי המשטרה אינה מפנימה את החובות המוטלות עליה בכל הנוגע לאופן הטיפול בתפוסים כמו גם החובות המוטלות עליה בעת מתן תגובות ענייניות לבית המשפט ביחס לבקשות מסוג זה או להיערכותם לדיונים המתקיימים בבית המשפט. זמנו של בית המשפט אינו הפקר. לא יעלה על הדעת כי דיון מסוג זה ייערך זמן כה ארוך….".
לפיכך, השופטת חייבה את המשטרה בתשלום הוצאות לעו"ד רבי, בסך 2,500 שקלים, וכן בתשלום 2,500 שקל לאוצר המדינה.
עו"ד רונן רבי מסר: "המשפט הבהיר בהחלטתו שרכושם של חשודים אינו הפקר וכי על משטרת ישראל לדאוג לשמירת ערכם".
ממשטרת ישראל נמסר: "פסיקת בית משפט נלמדת בימים אלו ותבחן אפשרות הגשת ערעור בגינה".
