מחקירת המשטרה עולה כי ב-11 בינואר נסעו מספר אנשים, בהם מוחמד, ברכב ברמלה. לפי כתב האישום, באותן נסיבות הגיע וואל למקום ברכב אחר, יצא מהרכב כשהוא אוחז בידו בחפץ חד הנראה כמו סכין, והחל לרוץ לעבר רכב בו היה הנאשם השני.
בהמשך, כך נטען, הרכב בו ישב מוחמד החל בנסיעה לתוך הצומת, בעוד שאחד מיושבי הרכב פתח את דלת הנוסע שליד הנהג ונפל לכביש, ואילו וואל החל לרוץ אחר הרכב. לטענת המשטרה הרכב ביצע פניית פרסה ועלה על אי תנועה. במקביל יצא מוחמד מהרכב והחל לרוץ לעבר וואל שעמד על המדרכה. בשלב זה התפתחה בין השניים תגרה שבמהלכה היכו אחד את השני. בזמן הזה התקדם אחד מכלי הרכב לעברם, תוך שעלה על המדרכה ופגע בשניהם.
לפי התביעה המשטרתית, אחד מהנוכחים ניסה להפריד בין הניצים ומיד לאחר מכן יצא אחד מיושבי הרכב והצטרף לתגרה, במהלכה דקר וואל את מוחמד ברגלו. כמו כן נטען כי מוחמד והאדם שיצא מהרכב (טרם אותר) דקרו את וואל ברגל. כתוצאה מהתגרה שני הנאשמים נפצעו ונזקקו לטיפול רפואי.
למרות שהדבר לא צוין בכתב האישום, במסגרת החקירה נבדק חשד לפיו הרקע לאירוע האלים הוא סכסוך עסקי בין שני צדדים של המשפחה, וכי למפגש האלים קדמו מפגשים טעונים בין מי מבני המשפחה המסוכסכים.
כתבי האישום מתבססים בעיקר על סרטון אבטחה שתיעד את התקרית האלימה, כמו גם עדויות שנגבו. מוחמד הכחיש תחילה נוכחות באירוע וטען כי נפצע במהלך עבודתו, אך בהמשך הודה שהיה במקום וטען כי וואל דקר אותו. מנגד, וואל טען בתחילה כי הותקף ונדקר על ידי מוחמד ואדם נוסף, ובהמשך טען כי האחרון דקר אותו ואת מוחמד.
לצד כתבי האישום הוגשו נגד השניים בקשות למעצר עד תום ההליכים. סנגוריהם, עורכי הדין שני מורן ושאדי כבהא, עתרו לשחררם מהמעצר. השופטת אילה אורן נעתרה לבקשתם של עורכי הדין והורתה על שחרורם למעצר בית ובתנאים מגבילים נוספים.
