הסיפור הבא הוא משל קטן לכאוס הנשק ביישובי המגזר הערבי.
המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה הגישה לבית המשפט העליון הודעת ערעור על אי-הרשעתו של קטין בן 17.5 מטובא זנגריה, שנשא בילקוט בית ספר תת מקלע ומחסנית, הסתובב עמם באזור מגוריו ונסע ברכב עם שני חבריו כשהנשק בתיקו.
הקטין, ללא עבר פלילי, טען כי התבקש על ידי אדם אחר – שאת שמו לא רצה לחשוף מסיבות ברורות – להעביר את הנשק לגורם אחר. הקטין הודה במסגרת הסדר טיעון (ללא הסכמה עונשית) בעבירת הובלה ונשיאת נשק מסוג תת-מקלע מאולתר ומחסנית תואמת. שופט בית המשפט המחוזי לנוער, דניאל פיש, קיבל את המלצת שירות המבחן להימנע מהרשעתו של הקטין, והטיל עליו עבודות של"צ בהיקף של 200 שעות, קנס כספי והתחייבות להימנע מעבירות נוספות. כמו כן קבע כי יהיה בפיקוח שירות המבחן במשך חצי שנה.
הפרקליטות טוענת כי ההימנעות מהרשעת הקטין אינה משקפת את החומרה, אינה מרתיעה ואינה נותנת מענה להגנת הציבור ולתופעת עבירות האלימות והנשק בחברה הערבית, שיש להתגייס לטפל בה ברמה הלאומית. "המדובר בקטין, אשר נשא תת-מקלע ומחסנית בין מחברות הלימוד, התהלך עמו בקרבת בית ספר, ונכנס עמו לרכב עם שני חבריו, קטינים אף הם. מדובר היה בנשק התקפי תקין, שבכוחו להמית אדם, אשר הובל בלב יישוב מגורים ובין נערים צעירים חפים מפשע", נכתב בערעור.
הפרקליטות מבקשת מבית המשפט העליון להרשיע את הקטין ולהטיל עליו מאסר לריצוי בעבודות שירות – וגם זאת רק נוכח תסקיר חיובי, שאחרת היתה עותרת למאסר בפועל. בהודעת הערעור צוין, כי "דווקא רקעו הנורמטיבי של הנאשם, משפחתו התומכת, כשרונו, חוכמתו וגילו שאינו צעיר מאוד, אינם מאפשרים להתעלם ממלוא חומרת מעשיו, ועל בית המשפט לשלוח מסר מרתיע, על מנת שנערים נורמטיביים ישקלו היטב את צעדיהם".
סנגורו של הקטין, עו"ד ג'מאל זנגריה, מתאר בתגובה רקע שמסביר את האירועים ביישובי המגזר, וגם כיצד נקלע נער ממשפחה נורמטיבית לאווירת "המערב הפרוע", על רקע הפשיעה המשתוללת. "הוא באמת בחור חיובי, תלמיד טוב, ומשפחתו לא מעורבת בפלילים. זה היה רגע של חולשה, שבו נענה לבקשת אחר ולא הבין למה הוא נכנס", אומר הסנגור, "הוא הבין שעשה טעות גדולה. עבר תהליך טיפולי במשך יותר משנה בשירות המבחן, והתסקיר שהתקבל היה חיובי מאוד. כאשר הוא שוחרר ממעצר, ביקשנו שייצא לבחינות בגרות ומתכונת, ובית המשפט המחוזי בחיפה סירב. הגשנו ערר שהתקבל על ידי שופט בית המשפט העליון יצחק עמית, שאישר לו לצאת לבחינות. הבחור שקד ולמד, עבר את הבחינות בהצלחה, יש לו בגרות מלאה, והוא נרשם ללימודים אקדמיים".
"הוא הביע חרטה כנה", מוסיף הסנגור, "ממשפחה טובה, גם אחיו למדו ולומדים. התסקיר המליץ על אי-הרשעה, כיוון שזו היתה מעידה ראשונה; אמנם עבירה חמורה, אך הכלל אצל קטינים הוא אי-הרשעה והחריג הוא הרשעה. בית המשפט השתכנע כי הרשעה תפגע בשיקום שלו".
בין סטראוטיפ למציאות
כמו שאר יישובי המגזר מהמחוז הצפוני, גם טובא זנגריה, הכפר שבו מתגורר הקטין מצוי כעת תחת אכיפה משטרתית נוקשה, ומאבק מסלים בין המשטרה לגורמי פשיעה. "למרות הסטראוטיפ שקיים על היישוב – מי שגורמים לבעיות זהו קומץ", אומר תושב הכפר, "למרות כל הקושי, יש כאן הרבה אנשים טובים, אקדמאים".
תושבים אחרים מבקרים את המשטרה שיצאה למבצע "חתירה למגע", אבל עושה זאת לדבריהם באמצעים לא חכמים, ובשם המטרה פוגעת קשה באזרחים הנורמטיביים. "בתקופה הזאת אנחנו מרגישים תחת מתקפה", אמר אקדמאי מהכפר, "שלחו לכאן יחידות מיוחדות. מחסומים בכל פינה. אני בעצמי חוויתי חיפוש מאוד משפיל, לפני עשרה ימים כשיצאתי מהבית. התנפלו עליי 20 אופנוענים בגיל של הילדים שלי והפכו את כל הרכב…".
"אם אתה רוצה לטפל באופן כירורגי (במוקדים), אתה לא הולך ומפציץ כפר שלם מהאוויר", ממשיך אותו תושב, "קודם כל, צריך להיות חשד סביר לחיפוש… הם היו מאוד לא מנומסים ולא אדיבים. התקופה מאוד רגישה. קלטתי שאם אתווכח איתם, גם אחטוף מכות… אתה פשוט הופך לאויב שלהם. מאז חזרתי הביתה, ולא עליתי שוב על הרכב".
לדברי תושב הכפר, "יש הרבה התמרמרות בקרב האוכלוסייה. אנשים עומדים במחסום במשך חצי שעה. חונקים את האוכלוסייה. גם אי אפשר לטפל בבעיה רק בשיטת המקל. צריך לטפל פה טיפול שורש, כמו עבודה עם הנוער, ולא רק בדרך המחסומים".
על הביטחון האישי המעורער בישוב אומר תושב הכפר: "התחושה של אנשים כאן היא 'אני צריך להיות בטוח שאם יקרה משהו – אני אהיה מוכן'… שמע, אני חי בשתי זהויות. כשיוצא מהכפר, אני איש העולם הגדול… ואז אתה חוזר לכפר ומרגיש איך הגוף שלך נדרך… כשהבן שלי הולך לחברים שלו, אני לא ישן עד שהוא חוזר. ואתה שומע צרורות ירי ואתה יוצא למרפסת ומתקשר לבן שלך, ואם הוא לא עונה אתה אכול דאגות. במציאות הזו, גם הילדים שלך צריכים ללמוד ולהצטיין… אז אתה בונה מעין אי. אם תיכנס לכפר שלנו, אתה תראה שסביב רוב הבתים יש חומה גבוהה. אתה רואה איך הדברים שלובים – מציאות הפשיעה משפיעה גם על הארכיטקטורה, חומות בטון".
