בסדרת פסקי דין שניתנו לאחרונה בבתי המשפט לענייני משפחה עולה מגמה ברורה: אין כל הצדקה, משום סיבה שהיא, לאלימות – על כל סוגיה – כלפי קטינים (!).
גם אם קביעה זו נראית טריוויאלית לחלוטין, מסתבר שלא מעט טיעונים המובאים לאחרונה בפני בית המשפט לעניין אלימות כלפי קטינים, חוסים תחת טענת "ניכור הורי".
מהו ניכור הורי?
ניכור הורי הינו הגדרה למצב בו ילדים להורים גרושים מסרבים לפגוש את אחד ההורים, כפועל יוצא מהסתה של אחד ההורים כלפי השני – בין אם מדובר בהסתה ברורה אקטיבית, ובין אם מדובר בהסתה שקטה או בהימנעות.
הגדרת הניכור ההורי בספרות המחקרית הינה "מצב נפשי שבו הילד – בדרך כלל זה שהוריו מצויים בסכסוך עצים בשל פירוד או גירושין – יוצר ברית עם הורה מנכר ודוחה קשר ומערכת יחסים עם ההורה המנוכר ללא הצדקה לגיטימית".
חוקרת הניכור ההורי איימי בייקר דייקה בהגדרה וקבעה כי על מנת שנוכל לומר על מקרה של כישלון קשר שהוא ניכור הורי, חייבים להתקיים ארבעת התנאים הבאים במצטבר:
1. יחסים טובים בין ההורה המנוכר לילד בעבר.
2. היעדר התעללות מצד ההורה המנוכר בעבר.
3. שימוש בהתנהגויות מנכרות מצד ההורה המנכר.
4. קיומן של תופעות התנהגותיות של ניכור בקרב הילד.
אס או אס
בחודש אוקטובר פרסם בית המשפט העליון, בעקבות עתירה שהוגשה לבג"ץ, נוהל אחיד לטיפול במקרה של ניכור הורי, תוך חובה ליתן מענה ראשוני מהיר וקביעת דיון תוך 14 יום מהגשת בקשה דחופה בכל הקשור לניהול קשר בין הורה לקטין.
הכל מתוך הבנה ברורה כי ככל ויימשך הנתק בין קטין להורה – ההשלכות הן הרסניות כלפי שני הצדדים ובעיקר כלפי הקטין, גם אם הוא זה ש"בחר" להתנתק מהוריו.
אף אחד לא קובע עליי
הנה למשל פסק דין שניתן לאחרונה על ידי סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה בנצרת, השופט אסף זגורי.
בעת ביצוע זמני שהות של הילדים בבית אביהם ואשתו, התקיימה מריבה בין הבן לבין בנה הצעיר של בת הזוג מנישואין קודמים, שאף איים שיחטיף אגרוף לבן. באותו שלב התערבה בת הזוג, דיברה לבן בצורה מאיימת ואף דחפה אותו בחוזקה. הבן דחף אותה בחזרה וקילל אותה. בת הזוג דרשה מהאב שיטפל "בח*א הקטן והמז***" ועודדה אותו לטפל בו פיזית.
האב דחף את הבן, שנהדף לאחור ונחבל מאחד הרהיטים, סטר לו ובעט בישבנו. המקרה הסלים כאשר הבן הבכור של האב התערב במטרה לעצור את אביו מלפגוע באחיו הצעיר, והאב סטר לו פעמיים ובעט בו, אחז ברגליו וגרר אותו. הבן הצעיר הצליח להתערב, בעט באב במפשעה וכך הסתיים האירוע האלים, כאשר במהלך כל האירוע הילדים מדברים בטלפון במקביל עם אמם, שהזמינה את המשטרה.
האב טען כי מדובר במקרה של ניכור הורי מצד האם, שלא השלימה עם עובדת נישואיו ופשוט מסיתה את ילדיה כנגד בת הזוג, גורמת לילדיה למריבות עמה ו"בשעת כושר" הקליטה את הילדים, תוך שהם למעשה פעלו במעין התניה אופרנטית שהיא פרי המסרים המנכרים שמועברים להם בבית האם כנגד בת הזוג של האב.
חיזוק לדבריה בדבר תופעת הניכור הם הדברים שהקטין אומר בהפגנתיות לאב: "מה תעשה לי".
השופט זגורי התייחס לכך בפסק הדין וקבע באופן חד משמעי: "אין זה משנה מה מקור הדברים, ניכור הורי, התפרצות רגעית, חוצפת נעורים, גיל התבגרות מוקדם, מאבק שליטה, פגיעות, רגישות, הגנה על כבוד בת הזוג, הכאה חינוכית, הכאה תגובתית, you name it. אין מקום לאלימות פיזית של הורה כלפי ילדיו, בוודאי לא באופן שהתרחשה במקרה הנוכחי. אב שהכה את ילדיו, סטר להם, דחף אותם, לא יכול להישמע בטענות שהוא לא יכול היה לטפל במקרה בדרך אחרת. ההתנהגות של האב בנסיבות המקרה מלמד על איבוד עשתונות של האב, שיקול דעת שגוי, והיכנעות לטריגרים שהופעלו ברגע של לחץ ומצוקה. אלה בדיוק המקרים והסיטואציות המאתגרות ביותר ביחסי הורים-ילדים, אך כאן גם נבחנת היכולת ההורית והמסוגלות של הורה "לראות ולחשוב את הילד" ולפעול באופן הולם לסיטואציה שאינו אלים".
בפסק דין נוסף שניתן לאחרונה בנושא על ידי השופט ארז שני, תואר אירוע שבו נער כבן 16 חטף סטירה מאביו בזמן שהוא ואחותו שהו אצל אביהם במסגרת חלוקת זמני שהות. כתוצאה מהאירוע החליט הנער על דעת עצמו, שעד שהוא לא יירגע, אין הוא מעוניין להיות בקשר עם אביו. אחותו הצטרפה גם היא לאותה עמדה.
בית המשפט ציין כי לא ברור אם האם מנכרת, ונראה שהרבה לפני נקיטת צעדים דרסטיים, יש לערב אנשי מקצוע בכדי לעזור לילדים לחדש הקשר והאמון עם אביהם.
בפסק דין אחר של אותו שופט אף צוין כי אין שום צידוק לתת לקטין זכות שאין לו בדין להתגרש מהוריו: קטינים לא מחליטים על הקשר שלהם עם הוריהם, רק ההורים מחליטים, אך עליהם לנהל זאת בבגרות, תבונה ובוודאי שבאפס כוחניות ואלימות.
אפשר גם אחרת
נכון שהחוק קובע סנקציות חמורות במקרה של ניכור הורי (החל באי חידוש רישיון נהיגה, ביטול כרטיסי אשראי והקפאת חשבונות בנק, ועד מעצר) אך מסתמן כי שופטים רבים – בתושייה, רגישות ומתוך ראיית טובת הילד – מעדיפים לא לפנות לדרך הקיצון, אלא להפנות את המשפחה לגורמים טיפוליים ומפקחים. תאמינו או לא, שופטים לא מעטים אף מזמנים אליהם ישירות את הילדים, על מנת להקשיב להם באופן ישיר.
אופנה או הליך מתבקש?
רבים דנים בשאלה האם האצבע לא קלה מדי על ההדק, כך שלאחרונה נראה כי כמעט כל קושי של הורה מול ילדו, חוסה תחת הכותרת "ניכור הורי" עד כדי זילות ההליך?
אכן, ישנן פעמים לא מעטות, בהן ברור כי לא מדובר בניכור על פי הגדרתו, וחבל שהצדדים עושים שימוש בהליך קיצוני שכזה רק לצורך הסלמת קונפליקט. ועדיין, מסתבר שהדרך לגירושין (וגם אחריהם) אצל חלק מההורים היא בחזקת "המטרה מקדשת את כל האמצעים", גם אם בדרך הם רומסים את ילדיהם האהובים.
בין אם מדובר בגימיק או בהליך רציני ונדרש, סוגיית הניכור ההורי חייבת להיות מטופלת תוך פרק זמן קצר בהליך מסודר ותחת פיקוח וגורמים מקצועיים. בסופו של דבר ההורים אולי נפרדים אחד מהשני, אך הם לעולם יישארו הורים לילדיהם האהובים.
הכותבת עו"ד גלית צור עוסקת בתחום המשפחה
