בית-משפט השלום ברמלה זיכה שלושה נהגים שהחנו בתחומי האיירפורט-סיטי וקיבלו דו"ח, היות ויישומון החנייה, "פנגו", לא עבדה (22 בדצמבר). תמיר סינבני, אורטל לוי ויצחק רווח החנו בחניון "גולן" ואת הדו"ח הנפיק לחובתם פקח המועצה האזורית חבל-מודיעין, בגין עבירה של חנייה ללא תשלום. היות ועמדה להם הברירה, השלושה דרשו להישפט ומאחר והמקרים דומים, איחד בית-המשפט את הנדונים לתיק אחד.
בשלושת המקרים נטען על-ידי הנאשמים כי בעת החנייה במקום הפעילו יישומון חנייה דרך הטלפון הנייד ולמרות זאת, נרשם להם הדו"ח. בנוסף, בשלושת המקרים עולה כי החנייה נרשמה כאילו בוצעה באזור התעשייה בעיר לוד, הסמוכה לאיירפורט סיטי.
תמיר סינבני החנה את רכבו בחניון של איירפורט-סיטי ביום ה-1 בינואר 2020, סמוך לשעה 11:00 בבוקר. לאחר שקיבל דו"ח הוא פנה אל הרשות המקומית בבקשה לביטול הדו"ח, וטען כי במועד החנייה לא הייתה קליטת אינטרנט במכשיר הנייד שברשותו. על-כן נרשם כי הוא נמצא בשטחי העיר לוד, וכך סימן ביישומון "פנגו". בעקבות זאת, שולמו דמי החנייה לעיריית לוד. הנאשם פנה לשירות הלקוחות של "פנגו" בבקשה כי יבצעו העברה של התשלום למועצה האזורית חבל-מודיעין, אך נדחה בנימוק שלא ניתן לסייע לו אלא עליו לפנות ישירות למועצה.צכאמור, כשלא הצליח לקבל מענה מספק, ביקש להישפט. בדיון, הציג הנאשם תצלום מסך מיישומון "פנגו", בו מופיע תשלום עבור חנייה במועד העבירה, בעיר לוד, בסך 6.79 שקלים.
אורטל לוי החנתה את רכבה במקום ביום ה-19 בפברואר 2019, סמוך לשעה 12:00 בצהריים. הנאשמת פנתה אל הרשות והראתה כי במועד החנייה הפעילה "פנגו", אך בטעות סימנה את העיר לוד, כך שהאגרה שולמה בטעות לעיריית לוד. הנאשמת גם פנתה למועצה וטענה כי היות שלא ייתכן כי רכבה חנה בעת ובעונה אחת בשני מקומות שונים, הרי ברור כי אגרת החנייה שולמה, ויש להעביר את הכסף מעיריית לוד, לידי חבל-מודיעין. טענות הנאשמת נדחו על ידי המועצה ועל-כן ביקשה להישפט. בדיון הציגה הנאשמת תצלום מסך יישומון "פנגו", בו מופיע תשלום עבור חנייה במועד העבירה, בעיר לוד, בסך של 1.20 שקלים.
הנאשם יצחק רווח החנה את רכבו בחניון המדובר ביוםה-10 במרץ 2020, סמוך לשעה 21:00 בערב. הנאשם שילם את אגרת החניה באמצעות היישומון "סלופארק". בשל בעיית קליטה של היישומון, גם הוא זוהה בטעות כאילו הוא נמצא בשטח העיר לוד. הנאשם ביקש לשלם, אבל בשל שעת החניה לא נתבעת גביית תשלום. לטענתו, מי שטעה הוא היישומון ולא הוא, על-כן לא ניתן לראותו כעבריין. במהלך הדיון הוא הראה כי התכתב עם "סלופארק" בניסיון לשלם עבור החנייה, אך נמסר לו כי לא ניתן לסייע לו ועליו לפנות ישירות למועצה. גם המועצה דחתה את פנייתו. על-כן גם הוא ביקש להישפט.
השופטת רבקה גלט כאמור זיכתה את שלושת הנאשמים. "הצדק עם הנאשמים, שכן לא נתגבשה העבירה", כתבה השופטת. "אני סבורה שמקום בו הראה הנאשם כי שילם בתום לב את אגרת החנייה לידי הקופה הציבורית, בין אם לידי הרשות שבשטחה חנה, ובין אם לידי רשות ציבורית אחרת, הרי לא נתגבשה העבירה. תקלות שמקורן בהפעלת יישומון חנייה, הן כנראה כורח המציאות בעידן הסלולר. למרות זאת, נראה כי זהו אמצעי התשלום הרווח ביותר לעת הזו, ובמקומות רבים הוא אף אמצעי התשלום היחיד שמעמידה הרשות המקומית לשירות הציבור. לפי-כך, ראוי כי תיטול הרשות אחריות למציאת פתרונות, ואין הצדקה להגשת כתבי אישום. מקום בו בוצע התשלום לידי רשות מקומית אחרת בשל טעות בתום לב, או תקלה, ראוי כי הפתרון יימצא במישור היחסים בין שתי הרשויות הנוגעות בדבר, מבלי להטריח את המשתמש".
מהמועצה האזורית חבל-מודיעין נמסר בתגובה לזיכויי השלושה: "המועצה מכבדת את פסק-הדין שניתן. מנגד ידוע כי מדובר בנושא שנוי במחלוקת אשר גם בית- המשפט מצא לנכון בפסיקתו להתייחס לעניין זה, באומרו כי לא קיימת הלכה מנחה לעניין וכי פסיקות השופטים שניתנו בעניין, חלוקות לכאן ולכאן. פסק-הדין מעלה את השאלה האם יכול אדם להפעיל אפליקציית חניה של רשות, בעודו חונה ברשות אחרת? ומה במקום בו דמי החניה שונים בין רשות לרשות? האם יכול אדם להפעיל אפליקציה של מקום בו דמי החניה נמוכים יותר, ואז הוא פטור מתשלום התעריף הגבוה יותר הקבוע ברשות בה הוא חנה? יחד עם זאת, הרשות תלמד את פסק-הדין, במטרה ליצור נוהל עבודה במקרים דומים, במקום בו תשתכנע הרשות כי אכן הטעות נעשתה בתום לב".
