הסיפור התחיל בעוד זוג שהתגרש ללא מלחמות. לפני כשנה התייצבו השניים בבית המשפט לענייני משפחה, כדי לתת תוקף להסכם הגירושין שהושג ביניהם. שלא כבשגרה, אל בני-הזוג ובאי כוחם הצטרפו גם האחים של האם, זאת מכוח כתב הערבות שצורף להסכם. זאת בשל העובדה שההסכם קובע בין היתר, כי ככל שהאב יחויב בסכום מזונות נוסף על פני הקבוע בהסכם, ישפו אותו האחים של האם בסכום זה.
זה המקום לציין כי לפי ההסכם נקבע, כי המשמורת על שלושת הילדים המשותפים היא אצל האם, ודמי מזונותיהם והמדור העתידיים עבורם, יהוונו. המשמעות היא שלמעשה האב יעביר לאם את כל זכויותיו בדירת המגורים המשותפת, כנגד קבלת תשלום לידיו בסך 285 אלף שקלים. בנוסף, ללא קשר להיוון, חויב האב להשתתף במחצית עלויות צרכי הילדים שאינם תלויי שהות, לרבות משלחות לפולין ושיעורי נהיגה.
כחודשיים בלבד לאחר שאושר ונחתם ההסכם בבית המשפט, הגישה האם תביעת מזונות בשם שלושת ילדיה ובאמצעות עו"ד אדי שגיא, על-סך 11 אלף ו-260 שקלים. לטענתה, היא חתמה על ההסכם מול בעלה לשעבר מתוך אילוץ וכי צורכי הילדים לא נבחנו מעולם. בהנחה זאת אין מדובר למעשה בתביעה להגדלת מזונות, אלא בתביעת מזונות ראשונית.
מנגד, טען האב באמצעות עו"ד ניר מושקוביץ', כי לא מדובר בתביעת מזונות ראשונית ועצמאית. האב הדגיש כי נסיבות המציאות תומכות בעמדתו, לפיהן בין היתר אושר הסכם הגירושין בין השניים רק כחודשיים קודם לכן. בנוסף הדגיש האב, כי התובעת הגישה את תביעת המזונות לאחר שכבר קיימה בפועל את חלקה בהסדר שסוכם ביניהם לגבי המזונות, וכעת מבקשת היא להיבנות מביטולו. לפיכך, על האם להוכיח שינוי נסיבות מהותי.
כמו-כן, הגיש האב הודעת צד ג' כלפי אחיה של האם, בה טען כי בהתאם לכתב הערבות המצורף להסכם כאמור, עליהם לשלם לו כל סכום שייפסק כנגדו במסגרת תביעת המזונות. אחי האם הגיבו, כי סעיף היעדר תביעות בעניין מזונות קטינים בהסכם גירושין, מנוגד לתקנת הציבור.
השופטת נלי רוסמן-גליס דחתה את טיעון האחים הנוגע לסעיפי שיפוי בהסכמי גירושין, וציינה כי "כתב הערבות" הוא חוזה לכל דבר, ולכן יש לפרשו על-פי תכליתו.
השופטת ציינה כי כתב הערבות אינו עומד בחלל ריק, והוא נועד לאפשר לאב להוון בלב שקט את דמי המזונות והמדור מראש, על-מנת לאפשר לאם לממש את האינטרס אליו חתרה, הלא הוא רכישת מלוא הזכויות בדירה.
עוד הדגישה השופטת רוסמן גליס, כי במטרה להגן על עצמו מפני כפל תשלומים בעתיד, דווקא משום המצב המשפטי הידוע לפיו הקטינים אינם בהכרח קשורים בהסכם שבין הוריהם, עמד האב על קיומה של ערבות בלתי תלויה ועצמאית שתבטיח תרחיש מעין זה.
לדבריה השופטת, לא ניתן לנתק את התנהלותם של הצדדים בחתימה על ההסכם ובאישורו מכתב הערבות, שהרי גם האחים התייצבו לדיון כגורמים מתחייבים עצמאיים.
זה המקום לציין כי במסגרת הדיון לאישור ההסכם, עמדה על הפרק גם האפשרות של מימוש כתב הערבות בשל הגשת תביעה למזונות הקטינים. בית המשפט אישר את ההסכם ונתן לו תוקף של פסק דין, רק לאחר שהאם, עורך-דינה ואחיה, הצהירו לפרוטוקול כי הילדים לא יפגעו מעצם קיומו של כתב הערבות וכי קיים נתק כלכלי בין הנתבעים לבין האם.
כאמור, לאחרונה פורסם בתיק פסק דין מנומק, בו נעתר בית-המשפט להודעת צד ג' שהגיש האב (1 בדצמבר).
"לא יעלה על הדעת שיתייצב בעל דין ויאמר: 'הנה הערבים מטעמי, מתייצבים כאן בפני ביהמ"ש כצדדים עצמאיים להתחייבות החוזית המצורפת להסכם הגירושין', מבקשים גם הם להזדהות בפני ביהמ"ש, ליתן תוקף של פסק דין להתחייבותם, יציגו מצג משפטי חד משמעי של התחייבות עצמאית מצדם ולאחר-מכן יטענו כלאחר יד שהתחייבותם זו בטלה", כתבה השופטת רוסמן-גליס בהחלטתה.
"התנהלות זו מהווה חוסר תום לב קיצוני ושימוש לרעה בהליך. התנערותם של האם והאחים מהצהרותיהם ומהתחייבויותיהם מהווים ניצול ציני של ההליך המשפטי, קל וחומר עת הדבר נעשה מיד עם תום קיומו של הסכם הגירושין על-ידי האב".
בסופו של יום, דמי המזונות של כל ילד ומדורו נקבעו בידי בית-המשפט על-סך של אלפיים שקלים, כך שככל והאב יידרש לשלם הפרשים בקיזוז הסכום שהיוון, אחיי האם ישפו אותו. בנוסף, נקבע כי יש לפסוק נגדם הוצאות ראויות וגבוהות.
עם זאת, לפנים משורת הדין, בהתאם להסכמת הצדדים, התביעות הוכרעו לאחר קיומו של קדם משפט אחד, הרי שהנתבעים חויבו לשאת בסך הוצאות מופחת של 20 אלף שקלים לטובת האב.
*הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת-דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה".
