איחור של יום אחד בהגשת ערעור של המדינה על גזר דין של צעיר שתקף את חברו וגרם לו לאבד עין, הביא לכך שגזר הדין הקל הפך לחלוט.
זאת לאחר שרשמת בית המשפט העליון דחתה בקשה של מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, עו"ד רחל מטר, לאשר הארכת מועד.
צעיר בשם דניאל גולא נסע ב-19 באפריל אשתקד עם שלושה מחבריו לעיר רמלה. בדרך הוא התעמת עם אחד מהם. השניים ירדו מהרכב והמשיכו את העימות מחוצה לו. גולא דחף את החבר ארצה. חבר אחר הפריד ביניהם. בדרך חזרה לבית שמש, גולא ישב ליד הנהג בעוד שחברו ישב מאחוריו. השניים המשיכו להתעמת מילולית, עד שבשלב מסוים גולא פנה לאחור וניפץ בקבוק זכוכית של בירה על פניו של חברו. החבר נחתך במצחו ובעינו השמאלית והובהל לבית החולים שם נותח ואושפז. בסיום הניתוח התברר כי איבד את הראייה בעינו השמאלית. לאחר האירוע האלים נסע גולא לבית של חבר אחר, שם התרחץ ונשאר שלושה ימים, ורק אז הסגיר עצמו למשטרה.
גולא היה עצור במשך כחודש וחצי ולאחר מכן שוחרר למעצר בית באיזוק אלקטרוני, שבו שהה שנה ושלושה חודשים. סנגורו, עו"ד מור עטיה, הגיע להסדר טיעון עם הפרקליטות, במסגרתו תוקן כתב האישום כך שייחס לגולא גרימת חבלה חמורה.
לאחר הרשעתו של גולא הוא נשלח לשירות המבחן לקבלת תסקיר. התביעה דרשה לגזור עליו 3-6 שנות מאסר וציינה את הנזק הקשה שנגרם לקורבן העבירה. השופט אלכסנדר רון קבע מתחם ענישה של 9-30 חודשי מאסר, ובסופו של דבר החליט לגזור על גולא את העונש ברף התחתון ביותר – תשעה חודשי מאסר שיבוצעו בעבודות שירות.
השופט קבע כי תקופת מעצרו הארוכה של הנאשם באיזוק אלקטרוני מהווה "סיבה מיוחדת" שתצדיק את ריצוי העונש בעבודות שירות. בנוסף, הוא קבע כי גולא ישלם למתלונן פיצוי של 30 אלף שקל.
גזר הדין ניתן ב-25 באוקטובר. כנהוג, לפרקליטות המדינה היו 45 ימים להגיש ערעור, עד 9 בדצמבר.
יום אחד לאחר חלוף המועד, ב-10 בדצמבר, המדינה הגישה הודעת ערעור על קולת העונש ללא נימוקים, עם בקשה להארכת מועד בדיעבד (כלומר אישור הגשת הערעור, למרות הגשתו באיחור). הפרקליט המטפל בתיק כתב כי "בשל חישוב שגוי של מניין הימים, סבר כי המועד האחרון להגשת ערעור הוא 10 בדצמבר".
עו"ד מטר, מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות, צירפה את חתימתה והוסיפה כי קיים "עומס רב על שולחנו של הפרקליט המטפל בתיק", ועקב הקורונה, "כבכל החודשים האחרונים, עובדים פרקליטי המחלקה הפלילית במתכונת מצומצמת".
עו"ד עטיה דרש לדחות את הבקשה לשינוי רטרואקטיבי של המועד המחייב לפי סדרי הדין. "בהתאם להלכה הפסוקה, היה על המבקשת לתמוך הבקשה בנסיבות יוצאות דופן", כתב עו"ד עטיה. "בכל הכבוד, מגפת הקורונה התפרצה לפני שנה, וכפי שנקבע מפעם לפעם על ידי בתי המשפט – 'עם כל ההבנה משבר הקורונה אינה מילת קסם לאי-עמידה במועדים קצובים בחיקוק'".
עו"ד עטיה הדגיש גם כי כי מדובר בערעור על גזר דין בלבד, ללא שהמבקשת הצביעה על סוגיה עקרונית. "המשיב ספר את הימים עד חלוף המועד להגשת הערעור, ואז נשם לרווחה מתוך אמונה והסתמכות על כך שתמו ההליכים".
רשמת בית המשפט העליון דר להב קיבלה את טענת עו"ד עטיה ודחתה את בקשת המדינה לאשר את הגשת הערעור: "לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. בפסיקה נקבע כי יש להקפיד על קיום המועדים הנקובים בדין", הדגישה הרשמת. "בפרט, יש לנקוט גישה קפדנית ביחס לבקשות ארכה לצורך הגשת ערעור פלילי מטעם המדינה, ועיון בנימוקי הבקשה אינו מגלה טעם ממשי המניח את הדעת לאיחור בהגשת הודעת הערעור. יש לתת משקל לאינטרס ההסתמכות של המשיב משחלף המועד להגשת ערעור, מבלי שהמדינה יידעה אותו על כוונתה לערער".
