הם נישאו בחתונה צנועה וחמימה במושב שבו הם גדלו בדרום, עם המון אהבה ואופטימיות. לא חלף זמן רב והם חבקו שלושה ילדים. אך משהו בקשר ביניהם הפך מנעים למציק, לחסר שקט ולמריבות שהלכו והקצינו, עד שהחליטו ביחד להתגרש.
הם היו בטוחים שללכת יחד בבגרות והבנה לבית הדין ולאשר שם את הסכם הגירושין שהורידו כמה ימים קודם לכן מהאינטרנט וחתמו עליו, יהיה מספיק. שככה יצליחו להיפרד מהר, בזול, בכבוד ולהמשיך בחייהם.
הם אישרו את ההסכם, ללא שהתייעצו עם עורכי דין והחלו את דרכם כזוג גרוש.
לא חלפו חודשים ספורים, ואמא שלו קראה לו לשיחה. "זה הולך להיות רציני", הודיעה לו, "תגיע לבד בבקשה", ציינה בקול כבד.
משהו בקולה שידר לו שמדובר בנושא רציני.
הוא הגיע מהר, ורק ציפה שתתחיל לדבר. והיא, כאמא אוהבת ומסורה ידעה שמה שהיא עומדת לספר לבנה ימוטט אותו סופית.
היא הושיבה אותו מולה, דחפה לידיו ספל תה חם ודיברה אליו בשקט, בקול מלא דאגה ואהבה: "אתה יודע שמאז שדנה הקטנה נולדה חשדתי, משהו לא הסתדר לי. שני הבנים הגדולים דומים לך בול, אבל דנה… מאיפה הגוונים הבהירים שלה? העיניים הכחולות? לא לאמא שלה ולא לך יש משהו כזה במשפחה".
"וחוץ מזה, אתה יודע שלא חיבבתי אף פעם את גרושתך. כיבדתי את ההחלטה שלך להינשא לה, להביא איתה ילדים לעולם – את הנכדים שלי שאני מטורפת עליהם – אבל היא… לא סבלתי אותה ואת האופי שלה אף פעם! אז בדקתי… לקחתי דגימת שיער מדנה וממך ושלחתי למעבדה בחו"ל. זה היה יקר ובעיקר קשה לעבור את זה לבד, לא סיפרתי ולא שיתפתי אף אחד. עד היום, עד שהתוצאות הגיעו".
הוא הביט בה בתדהמה. במבט מבוהל, משתומם. פיו פעור ללא יכולת להוציא ולו הברה אחת.
היא מסרה לו מעטפה חומה דקה. מרוב התרגשות הוא הסתבך עם הפתיחה שלה, ידיו רעדו ללא שליטה, הוא זרק אותה לכיוון אמו ובקול רועד וחלש ביקש: "תפתחי את".
“אני לא צריכה לפתוח, כבר קראתי מה התוצאות. את אשר יגורתי בא לי", אמרה בכאב ולא הוסיפה.
“כל מה שאני אתאר לך עכשיו לא יהיה קרוב אפילו למה שעבר עליי", סיפר לי כשישב במשרדי, וכל גופו אותת שהוא חווה את אותו רגע שוב.
"הרגשתי את עולמי חרב עלי, כמעט שהתעלפתי. באמת שאני לא חשדתי לרגע, אמא אולי, אני… אף פעם לא!", אמר בכאב, "דנה הקטנה בת פחות משנתיים, שאני מגדל ילדה לא שלי. שנתיים שאני אוהב דואג, מכלכל, משלם מזונות, לוקח, מביא, מתחבר, נקשר לילדה שלא שלי!!!! ילדה שנולדה מקשר של בגידה בי! מקשר פסול! מהרגע שנודע לי לא יכולתי להסתכל עליה, אני יודע שאני לא בסדר כי דנה לא אשמה, אבל פשוט לא יכולתי".
אני זוכרת את המפגש הזה כאילו התרחש היום, רק שאותו מפגש בינינו היה לפני יותר משנתיים.
מאז ועד היום פעלנו בבית הדין הרבני לשינוי הסדרי המשמורת ממשמורת עיקרית לאם על כל שלושת הילדים (על פי ההסכם שלהם), למשמורת עיקרית לאב על שני הבנים.
ההליך בבית הדין הרבני היה קשה, רגיש ומורכב.
מצד אחד בידינו עדויות על הבגידה של האם בתקופת הנישואים (הקלטה שבה היא מספרת לחברתה בפירוט רב ובצבעוניות שגרמה גם לדיינים להסמיק, על כל מעלליה בדיעבד, כולל מי האב הביולוגי של דנה הקטנה); אב שבור שלא יכול להסתכל על הילדה הקטנה, כי כל מבט כזה רק מנציח עבורו את הבגידה, את ההונאה האיומה הזו, את השקר המחריד.
מנגד, ילדה קטנה שלא אשמה בדבר ובית דין אחד שלא מוכן לשמוע כמעט אף טענה בנושא, עקב חשש לממזרות.
עקפנו את הנושא דרך המשמורת.
בפועל, גם ככה האם המשיכה בסורה: בילתה, חגגה והזניחה את הילדים. גם ככה הגדולים, בני חמש ושבע, היו איתו כל הזמן.
שנתיים לקח לרווחה ולבית הדין, לאט לאט, להפוך את המשמורת ולקבוע כי הגדולים יהיו במשמורת מלאה וכמעט בלעדית של האב, ודנה הקטנה תישאר אצל אמה. בלי להצהיר באופן פורמלי לעניין האבהות, עקב חשש ממזרות.
שלב ראשון עבר בהצלחה, אך כעת חייבים להתקדם, מאחר וכל הזמן הזה מהגירושין עד היום, האב הכאוב משלם מזונות עבור כל שלושת הילדים, מגדל את הגדולים ומתפקד כאב חד הורי, נקרע בין נטל גידול ילדים לבדו לבין פרנסה אותה הוא מוצא בדוחק.
בימים אלו מוגשת תביעת המזונות שהכנו לאב כנגד האם: לאור הנסיבות החריגות אנו דורשים ביטול כל המזונות ששילם האב עבור שני הילדים הגדולים, שגם ככה חיים איתו מאז הגירושין, דרישה מהאם לתשלום מזונותיהם, ביטול תשלום מזונותיה של דנה על ידי האב, וברקע נשקלת גם הגשת תביעה בגין הונאת אבהות לאור הנזק הנפשי והכלכלי שנגרם לאב האומלל בגין שקריה והתנהגותה של האישה.
אין ספק שמדובר במקרה חריג, מהפכני וסופר רגיש. אבל כמו שאני תמיד אומרת: העולם עגול ועל מעשים משלמים, גם אם זה לוקח זמן… סבלנות! כי בסוף, אתם כבר יודעים, הקארמה עובדת תמיד!
עו"ד גלית צור היא מנויה באינדקס עורכי הדין של אתר פוסטה
