מה דינו של חשוד שמבוקשת הארכת מעצרו שעתיים לפני כניסת השבת, היינו, במועד בו על בית המשפט לסיים את דיוניו?
תקנה 2 לתקנות סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) הסדרים לקיום דיונים קובעת כדלקמן:
(א) בית המשפט יהיה פתוח עד שעתיים לפני כניסת השבת או החג.
(ב) עצור שיש להביאו בפני שופט יובא מוקדם ככל הניתן, כדי לאפשר את סיום הדיון בענינו של העצור במועד האמור (סעיף א).
ב-18 מרס 2009 הוציאה תחת ידה נשיאת בית משפט העליון לשעבר, השופטת דורית בייניש, הנחיה לפיה יש להקפיד כי בימי שישי וערבי חג יהיו מספיק שופטים תורנים באופן שיאפשר את סיום העבודה בבית המשפט שעתיים לפני כניסת השבת או החג, והדבר מסור לאחריות נשיאי בתי המשפט השונים; כך, אין בסמכות שופט תורן להורות על המשך עבודת עובד בית המשפט מעבר לזמן הנקוב (שעתיים לפני כניסת השבת או החג); דיון שלא יסתיים בזמן הנקוב יימשך במוצאי השבת או החג.
ומה קבעה לאחרונה הפסיקה?
הנה מקרה מ-27 נובמבר 2020, בסמוך לכניסת השבת הגישה משטרת ישראל לבית משפט השלום בנצרת בקשה להארכת מעצרו של נ' למשך שישה ימים בחשד לביצוע עבירות של תקיפה חבלנית ותגרה. יצוין, כי בשעה 03:00 לפנות בוקר הורה הקצין הממונה בתחנת המשטרה על מעצרו של נ'. אבל הבקשה נדונה בבית המשפט השלום רק ב-14:00, כשעתיים לפני כניסת השבת, בנוכחות נ' וסנגורו.
הסנגור התרעם בפני בית המשפט על כך שלנוכח השעה המאוחרת לא ניתן לקיים דיון ענייני בבקשת המעצר, דיון שבו בית המשפט ישמע את טענות החשוד ויחליט כחוכמתו. בהחלטת בית משפט השלום נקבע כי לאור השעה המאוחרת (14:00) ונוכח נוהל הנשיאה על פיו יופסקו דיוני מעצרים שעתיים לפני כניסת שבת (16:00), נמנעת מהחשוד וסנגורו הזכות לטעון נגד בקשת המעצר. כבוד השופט הסתפק בעיון בתיק החקירה והורה על הארכת מעצרו של נ' עד למחרת, מוצאי שבת 21:00.
ערר שהגיש נ' עוד באותו היום לבית משפט המחוזי בנצרת נדחה, שוב ללא דיון, לאור האמור בהנחיית הנשיאה ובשים לב לשעה בה התבקש הדיון 15:15.
נ' וסנגורו לא אמרו נואש ובחרו להגיש בקשת רשות ערר לבית משפט העליון, לאחר כניסת השבת. השופט ג'ורג' קרא דן בבקשה בליל שבת בשעה 22:55 ומצא לדחותה מן הטעם כי זו אינה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו של הפרטי של נ'. בית משפט העליון אימץ את החלטת בית משפט השלום לפיה הארכת מעצרו של נ' הייתה לאחר עיון בתיק החקירה והתרשמותו מפעולות החקירה ובשל החשש לשיבוש החקירה.
לאור השעה בה נדונה הבקשה מצא בית המשפט העליון כי הבקשה הפכה ל"חסרת תוחלת לחלוטין" היות ומעצרו של נ' אמור להסתיים למחרת בתשע בערב.
אז איפה עובר שביל האמצע?
מושכלות יסוד הן כי כל אדם זכאי ליומו בבית המשפט. לכל אדם זכות להיות נוכח בהליכים שהוא צד להם ולהשמיע טיעוניו, וכל אדם זכאי להחלטה שיפוטית בעניינו.
החלטה על מעצרו של אדם, בנוכחותו, כאשר לא ניתנת לו או לבא כוחו זכות הטיעון רק מן הטעם שיש נהלים ביחס לשעות הפעילות של בתי המשפט היא פגיעה ממשית ואנושה בכללי הצדק הטבעי.
יתרה מכך, בהחלטות של כל הערכאות לא נשמע ולו קמצוץ של ביקורת על כך שמשטרת ישראל בחרה להגיע בשעה כה מאוחרת לבית המשפט עם בקשה להארכת מעצרו של נ', שעה שדבר הבקשה להארכת מעצרו היה ידוע מלפנות בוקר אותו יום.
בית משפט השלום לא ביקש הסברים על התנהלותה זו של משטרת ישראל, אם היה עושה כן היה בכוחו להורות כי אין לקיים דיון בבקשת המעצר בשל השעה סגירת שערי בית המשפט, וכי יש להורות על שחרור החשוד ממעצרו.
אין זה מתקבל על הדעת כי היצמדות לנהלים תבוא על חשבון זכויות יסוד של חשודים המשוועים ליומם בבית המשפט. במקרה חריג דוגמת עניינו של נ' היה ניתן לקבוע מסגרת זמן קצובה לדיון, לא יותר מ-20 דקות, גם אם מעבר לשעות הפעילות, בה יעלו הסניגור והחשוד את טענותיהם ובית המשפט היה מחליט כחוכמתו, וזאת על פני הותרתו במעצר ביום השבת מבלי שנשמעו טיעוניו. כך לא היתה נפגעת מראית פני הצדק.
המקרה של נ' ממחיש ביתר שאת כי חזקת החפות העומדת לו, קיבלה כתף קרה משלוש ערכאות שיפוט באמתלה של בירוקרטיה ונהלים.
* המאמר נכתב בעקבות בש"פ 8276/20
