שלושה תושבי נהריה החליטו אי שם בסוף שנת 2019 לגנוב אקדח ותחמושת. אחד מהם היה דביר סיבי (34), שהציע לשניים האחרים לגנוב אקדח ותחמושת ממאבטח שאותו הוא מכיר, המתגורר ביחידת דיור ברחוב רמב"ם בעיר. כדי לוודא שהוא אכן מתגורר באותו מקום, סיבי יצר קשר עם המאבטח. לאחר שווידא זאת, בהזדמנות אחרת השלושה עקבו אחר המאבטח בזמן שעבד והחזיק בנשק.
שני הנאשמים האחרים בפרשה, אריאל אלמליח וגריגורי קלשניקוב, חבשו ב-29 באוקטובר אשתקד כובעים של שוטרים ועטו על ידיהם כפפות גומי. הם הגיעו לדירתו של המאבטח כשבידיהם אזיקים, דפקו על הדלת והזדהו כשוטרים שהגיעו לחפש בדירה אחר סמים. לאחר שהמאבטח פתח להם את הדלת, הם הודיעו לו שהוא עצור בחשד לסחר בסמים, אזקו אותו ועברו "לחפש" בבית. מלבד האקדח מסוג "בול" ושתי מחסניות תואמות שמצאו, השניים גנבו מהמאבטח את הטלפון הסלולרי שלו וארנק עם שני כרטיסי אשראי.
בכל הזמן הזה סיבי המתין לשניים על ספסל בפארק סמוך. כאשר עובר אורח עבר בסביבה, הוא סימס לשניים האחרים והזהיר אותם. בשלב זה הם שחררו את המאבטח מהאזיקים ועזבו את המקום. את הטלפון הסלולרי מכרו ב-500 שקל.
נגד השלושה הוגש כתב אישום שייחס להם בין היתר עבירות גניבת נשק, התפרצות, גניבה וכליאת שווא – כל אחד לפי חלקו. לאמליח יוחס אישום שני, בו נטען כי בחיפוש בדירתו נמצאו כחצי גרם קוקאין וכ-0.7 גרם MDMA.
שלושת הנאשמים הורשעו במסגרת הסדר טיעון במיוחס להם ונשלחו לשירות המבחן, שסקר את תולדות ונסיבות חייהם, כל אחד עם קשייו והמניעים שהביאו אותו לביצוע העבירה. כך למשל אלמליח, שאיבד את הוריו בנסיבות טראגיות, שקע בשימוש בסמים ונקלע לחובות גדולים לסוחרים ולרשויות.
שירות המבחן נמנע מהמלצות באשר לעונשיהם של הנאשמים אולם המליץ לשלב אותם בטיפולים תוך כדי שהותם במאסר. הפרקליטות עתרה לגזור על אלמליח וקלשניקוב 3-5 שנות מאסר בפועל, תוך שהיא מציינת את עברם הפלילי, ו-2-4 שנות מאסר לסיבי, שלפי הראיות בתיק – ביקש מחבריו לא לנהוג באלימות במאבטח בעת ביצוע העבירות. התביעה טענה בין היתר כי למתלונן נגרם נזק נפשי כתוצאה מהמקרה.
הסנגורים ביקשו מבית המשפט להתחשב בהודאת הנאשמים. סנגורו של אלמליח, עו"ד ליאור דוידי , ציין כי מרשו ביצע את העבירות בשל "מצוקה נפשית, תחושת דחק, מצב כלכלי קשה וחובות שצבר לגורמים עבריינים".
עו"ד ורדה לב שייצגה את קלשניקוב מטעם הסנגוריה הציבורית טענה, כי יש לאבחן את מרשו מהאחרים, מפני שלא ביצע מעקב אחר המתלונן. כמו כן ביקשה להתחשב בתקופת המעצר הארוכה בה היה נתון הנאשם, "שהיא קשה מן המאסר, במיוחד בתקופה של התפרצות נגיף הקורונה".
סנגוריו של סיבי, עו"ד תומר יפרח ועו"ד ליאור בנימין, ביקשו אף הם לאבחן את חלקו של מרשם מזה של האחרים. הם ציינו בין היתר כי סיבי לא נגע בנשק האמור, ולא הפעיל כוח פיזי כלפי המתלונן בנסיבות בהן היה מחוץ לדירה כתצפיתן, מה גם שאין לו עבר פלילי.
השופטת אורית פוקס ציינה בגזר הדין כי "הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו כתוצאה מביצוע עבירה של גניבת נשק אינם נסובים רק על הפגיעה ברכוש אלא בעיקר בהגנה על שלום הציבור, שעלול להיפגע מנשק שנגנב מבעליו, ועלול להגיע לידיים בלתי מורשות. מידת הפגיעה בערכים המוגנים בענייננו היא משמעותית, בנסיבות בהן הנאשמים גנבו מהמתלונן נשק ורכוש נוסף מביתו – מקום מבצרו, כשהם מתחזים לשוטרים – הכל במטרה, בסופו של יום, למכור את הנשק לאחר ולהעבירו לידיים בלתי מורשות, בשל בצע כסף".
לבסוף, השופטת גזרה על אלמליח 34 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו (מאז ה-24 בנובמבר אשתקד), ועל קלשניקוב 30 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו. לגבי סיבי, השופטת הסתפקה ב-14 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו. על שלושת הנאשמים נגזרו גם מאסרים על תנאי והם חויבו לפצות את המאבטח ב-4,000 שקל כל אחד.
