בנות זוג נישאו בטקס בחוג המשפחה בשנת 2014. במהלך חייהן המשותפים נולדו להן בן ובת מתרומת זרע – ילד אחד ביולוגי לכל אם. ראשונה הרתה א' (הנתבעת) ונולד ק'. שנה אחריה הרתה ל' (התובעת), ונולדה ב'. בסמוך ללידתה של ב' ביקשו האימהות מבית משפט צו הורות, שיאשר כי ב' היא בתן המשותפת, ובהמשך התכוונו לבקש צו הורות משותף גם לגבי הבן ק' שנולד ראשון. במאי 2017 ניתן פסק הדין לפיו א' (האם הלא ביולוגית), כמו ל', היא אמה של ב'.
זמן קצר עבר ובנות הזוג נקלעו למשבר שפירק את ביתן, לאחר ש-ל' גילתה ש-א' בגדה בה עם גבר. התוצאה: בנוגע ל-ק' (הבן הביולוגי של א', שגודל על ידי שתיהן עד גיל שנתיים), לא הוגשה כבר בקשה להורות משותפת. ל' התובעת ביקשה מבית המשפט לבטל את צו ההורות המשותפת שניתן על הקטינה ב', כך שייפסק הקשר בין בתה הביולוגית לאם השנייה שגידלה אותה יחד עד גיל שנה, ואשר אצלה היא מבקרת עד היום לפי הסדרי ראייה. ל' ביקשה בעצם לפרק את הקשר המשפחתי לחלוטין, כך שכל אם תאחז רק בילדה הביולוגי. בשלב זה ק' (הבן של א') כבר לא ביקר אצל ל' אשר לא מעוניינת בקשר. מנגד, א' הנתבעת דרשה לקבוע משמורת משותפת על ב' שאינה בתה הביולוגית.
בית המשפט לענייני משפחה מינה מומחית מטעמו, וזו תמכה בעמדת ל' לביטול צו ההורות המשותפת. המדינה ביקשה להצטרף להליך, והגישה תסקיר נגדי מטעם השירות למען הילד, המתנגד לביטול צו ההורות.
התובעת, באמצעות עו"ד אסי סגל ממשרד סגל-שמחיוב, טענה בסיכומיה כי לא התכוונה להורות משותפת, אלא במסגרת זוגיות בלבד, וכי התצהיר עליו חתמה בבקשה לצו הורות נחתם עוד לפני הולדת בתה ב', ומבלי שהבינה את משמעותו המלאה. התובעת טענה גם כי טקס החופה בשנת 2014 לא היה טקס נישואין, וכי טובת הקטינים מחייבת את פירוק הקשר לאחר פרידת אימהותיהן.
מנגד, הנתבעת שיוצגה על ידי עו"ד עירא הדר, טענה כי הזוגיות וההורות המשותפת שהתקיימה לגבי שני הילדים – הוכחה.
השופט שמואל בר יוסף תמך בעמדת א', אליה הצטרפה גם עמדת המדינה, המתנגדת לביטול הקשר ההורי של א' עם ב'. השופט ציין: "צו ההורות הוא פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים (בשנת 2017). הבקשה לצו הורות הוגשה לאחר שלוש שנות זוגיות ולאחר שהאימהות נישאו בטקס שהוגדר חתונה… התקיים משק בית משותף. האימהות שינו את שם משפחתן כך שיהיה זהה… טענתה של התובעת דהיום סותרת חזיתית את הצהרותיה בבקשה לצו הורות".
השופט ציין כי "הנתבעת הניחה ראיות פוזיטיביות המוכיחות שהתובעת (ל') התייחסה לילדים כילדי שתי האימהות. במסרון מיום 12.1.2015 כתבה ל' לנתבעת (על הבן ק' שנולד ל-א', ז.ק): "את האימא של ילדיי, את נושאת את התינוק שלי". בברכת שנה טובה כתבה ל': "שנה טובה, מתוקה ומדהימה לאישה היקרה שלי ולבננו ק' האהוב… השנה אנחנו אימהות ואני שמחה ומאושרת להיות אימא איתך".
מורכבות התיק – בעד ונגד שימור הורות משותפת שאינה ביולוגית או פירוקה – באה לידי ביטוי כאמור גם בחוות דעת מנוגדות – אחת מטעם מומחית שמינה בית המשפט, ואחרת מטעם השירות למען הילד במשרד הרווחה והיועמ"ש.
חוות דעת המומחית תמכה בביטול צו ההורות המשותפת עקב הקושי בקשר בין הבן ק' לאם הלא ביולוגית שאינה מעוניינת בקשר הורי. ואילו השירות למען הילד תמך בקיום צו ההורות ואי ביטולו עקב העוול שייגרם לקטינה ב' אשר נמצאת בקשר של ביקורים עם אמה הלא ביולוגית א'.
השופט בר יוסף קבע כי טובת הקטינה מכריעה. "לעניין ביטול צו ההורות, תמים דעים אני עם המדינה, שראוי להקיש מהדין החל על ביטול צו אימוץ", כתב השופט. "משמעות קבלתה של טענת התובעת היא שישנן דרגות שונות של הורות, עמדה שאינני מסכים לה… מעת שניתן צו הורות פסיקתי, הוא מכונן הורות זהה במהותה לכל הורות אחרת".
השופט ציין גם כי שתי עמדות המומחים למעשה זהות בנוגע לקיומו של קשר אימהי קרוב בין ב' לנתבעת (אמה הלא ביולוגית), וכן קיומו של קשר קרוב בין האחים: "נחה דעתי שיש לאמץ את המלצת התסקיר, ולדחות את המלצת חוות הדעת… לא מצאתי בחוות הדעת התייחסות של ממש לכך, שאימוץ חוות הדעת יגרום לב' לאבד דמות הורית משמעותית בחייה ולתוצאות של אובדן אם". עוד נקבע כי ביקורי הקטינה ב' אצל א' יורחבו.
בימים אלה, לאחר מתן פסק הדין, עו"ד סגל הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. הערעור לכאורה הוא כנגד כל הסיכויים, שכן ביטול צו הורות שניתן על ידי בית משפט יהיה כמעט חסר תקדים. עם זאת, עו"ד סגל מפרט ראיות לכך שצו ההורות לכאורה לא ניתן מתוך מודעות מלאה של ל', וכי היא חתמה על הבקשה לפני שהנוסח המלא היה לפניה.
בערעור צוין כי "בתחילת שנת 2016 הצליחה המערערת להרות לאחר הריון בסיכון קשה מנשוא שהצריך אשפוז. במהלך חודשי ההיריון המתקדמים, כשהיא שרויה במצב נפשי קשה ביותר, טרודה וחוששת לחיי העובר, יזמה המשיבה (בת הזוג שלה באותה העת, ז.ק) לבדה הליך של מתן צו הורות פסיקתי על הקטינה. המשיבה איתרה את עורכת הדין ושכרה את שירותיה. כל התקשורת מול עורכת הדין נעשתה אך ורק על-ידי המשיבה… למעשה, מלבד מפגש בודד עם עורכת הדין, שבו הוחתמה על תצהיר האימות, לא היה למערערת כל קשר עם עורכת הדין… ביום 24.11.16 הוחתמה המערערת על התצהיר לאימות העובדות שפורטו בבקשה למתן צו הורות, מבלי שניתן לה כל הסבר על מהות ההליך, משמעותו המשפטית והשלכותיו על חיי הצדדים והקטינה. 15 יום לאחר החתימה על התצהיר, נולדה בשעה טובה בתה של המערערת".
"לאחר למעלה מחודשיים", מוסיף וטוען עו"ד סגל, "פעלה המשיבה להגשת הבקשה למתן צו ההורות. אלא שבפרק הזמן שחלף מעת הלידה ועד להגשת הבקשה, התערערו יחסי הצדדים, לאחר שהתברר למערערת כי המשיבה בגדה בה וקיימה רומן סודי עם בחור. רק לאחר הפרדת מגוריהן, כאשר המשיבה דרשה מן המערערת לפעול בהתאם לצו ההורות, הבינה המערערת כי שגתה בהבנת המשמעות של צו ההורות…".
ועל כך יש לומר: המשך יבוא.
