בית המשפט המחוזי בתל אביב דן השבוע בשאלה האם אחיו של דייר ציבורי רשאי לרשת אותו כדייר ממשיך.
ועדת האכלוס העליונה החליטה כי ל"ב (51) אינה זכאית להיות "דיירת ממשיכה" בדירה שבה התגוררו בעבר הוריה ברחוב ששת הימים בתל אביב.
הוריה של ל"ב שוכנו בשנת 1968 יחד עם תשעת ילדיהם בשתי דירות באותו בניין מגורים. בשנת 1994 עזבה ל"ב את דירת הוריה עקב נישואיה ורכשה יחד עם בעלה דירה בבת ים, שם גם נולדו שתי בנותיה. בשלב מסוים נאלצו בני הזוג למכור את הדירה בהליך כינוס נכסים, ובשנת 2003 התגרשו. לטענת ל"ב, היא גידלה את בנותיה לבדה, ללא סיוע כלכלי מצד בעלה לשעבר. כמו כן היא טענה כי סעדה את הוריה בדירתם, וטיפלה גם בשני אחיה שנותרו לגור בדירה זו.
בשנת 2000 נפטרה אימה של ל"ב ובשנת 2008 נפטר גם אביה. לאחר מות ההורים, אחד מאחיה של ל"ב קיבל את הזכות להיות דייר ממשיך באחת הדירות, והוא מתגורר בה עד עצם היום הזה עם בני משפחתו. אח אחר, רווק, קיבל בשנת 2009 זכות להתגורר כדייר ממשיך בדירה השנייה. אלא שבשנת 2018 הוא נפטר, מה שהוביל את ל"ב לבקש להיות "דיירת ממשיכה" בדירה שבה התגורר. לטענתה, היא התגוררה בדירה עם בנותיה במשך השנים, כולל בתקופה שלפני פטירת אביה, אותו היא כאמור סעדה, וכתובת הדירה אף מופיעה לצד שמה במרשם האוכלוסין במשרד הפנים.
ל"ב פנתה במכתב אישי לחברת עמידר ולוועדת האכלוס העליונה, וביקשה להעביר אליה את הזכות בדירה, אך בקשתה נדחתה בחודש מאי השנה, בנימוק שאחות אינה זכאית להיות דיירת ממשיכה, מה גם של"ב לא התגוררה ברציפות בדירה. כמו כן נקבע כי הוועדה לא מוסמכת לאשר זכויות של דייר ממשיך "עקב נסיבות חריגות", גם אם היו כאלה. עוד נקבע כי על הוועדה לבחון את זכאות המבקש בהתאם לתנאי חוק זכויות הדייר בדיור ציבורי.
ל"ב טענה בעתירה לבית המשפט, שהוגשה באמצעות עו"ד רועי שעיה, כי החלטת הוועדה נעדרת הנמקה. כמו כן נטען כי אחד משיקולי הוועדה היה "עדויות שכנים", אולם לא פורט דבר בעניין העדויות או פרטי השכנים. בנוסף טענה ל"ב כי התשתית העובדתית שאליה התייחסה הוועדה שגויה ואינה כוללת התייחסות לנסיבות חייה, כולל העובדה שהתגוררה בדירה ברציפות החל משנת 2007.
משרד הבינוי והשיכון (המשיב) טען בתגובה לעתירה, כי בביקורת עלה של"ב לא התגוררה בדירה לאחר מות אביה, ואחיה התגורר בדירה לבדו. אחת הביקורות, כך נמסר, התבצעה מספר חודשים לאחר מות האב, בזמן שאחיה של ל"ב שהה במאסר. ל"ב שהיתה בדירה סירבה לשתף פעולה עם הביקורת והבהירה כי היא בגדר אורחת בדירה, ותעזוב לכשאחיה ישוחרר ממאסר.
השופטת אסתר נחליאלי חיאט דחתה את העתירה וקבעה כי על פי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, דייר ממשיך יכול להיות בן או בת זוג של הנפטר, וגם ילדו, נכדו, הורה שלו או אפוטרופוס. עם זאת, החוק אינו כולל זכויות של אח או אחות. "החלטת הוועדה מתיישבת עם לשון החוק ומדיניות הרשות ואין העותרת זכאית להיות דייר ממשיך", קבעה השופטת, והוסיפה לצד זאת כי ל"ב לא הוכיחה שגרה בדירה סמוך לפטירת אחיה.
"המחלוקת בין הצדדים בעניין המגורים בתקופה שלפני מות האח היא מחלוקת עובדתית", ציינה השופטת, "לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת הרשות בהקשר זה, שכן ההחלטה המנומקת במידה סבירה מבוססת על ראיות מנהליות רלוונטיות שהניחו תשתית עובדתית שלא נסתרה". כמו כן קבעה השופטת כי אמרות העותרת בעת הביקורת "מחייבים אותה ואין לאפשר שינוי עובדות בדיעבד".
לצד החלטתה, השופטת התחשבה במצבה של ל"ב וחייבה אותה בהוצאות משפט בסך 2,000 שקל בלבד.
עו"ד שעיה מסר בתגובה: "אנו לומדים את פסק הדין. אנחנו רואים בפסק הדין גרימת עוול למרשתנו ושוקלים הגשת ערעור על פסק הדין".
