ימ"ר מרכז והלמבורגיני של אמיר ג'רושי

ב-3 באוגוסט שייט בשיר ג'רושי בלמבורגיני הורקאן (580 LP) שחורה מיבוא אישי במרכז רמלה. בלשי ימ"ר מרכז שהיו בפעילות שגרתית ברחוב הרצל, "צדו" את מכונית היוקרה ששוויה 1.2 מיליון שקל, ועיכבו את הנהג לבדיקה. בשיר הזדהה וטען שהרכב שייך לדוד שלו, אמיר ג'רושי. אלא שברישיונות הרכב לא הופיע שמו של אמיר, וגם לא שמו של בשיר, אלא בכלל שם אחר. בדיקה מדוקדקת של השוטרים גילתה כי אין לוחית רישוי קדמית ברכב.
בשיר עוכב להמשך גביית עדות בתחנת המשטרה, ומחרת גם אמיר נחקר באזהרה. הלמבורגיני, כך מסתבר, נותרה ברשות המשטרה עד היום.

נגד אמיר ג'רושי התקיימה חקירה קודמת בחשד לעבירות מס והלבנת הון. רק כמה חודשים קודם לתפיסת הלמבורגיני ערכה המשטרה חיפוש בביתו ותפסה שעונים ומעט כסף, אבל כעבור זמן קצר שחררה אותם ללא תנאים. "הרכוש הזה כנראה היה פחות מעניין מהלמבורגיני", אמרו סנגוריו של ג'רושי – עו"ד שחר חצרוני ממשרד נוי סננס שפרלינג חצרוני, ועו"ד שילה ענבר – שהגישו בקשה להחזרת הרכב.

המשטרה טענה בתגובה לבקשה כי הניסיון הקודם לתפוס רכוש ששייך לאמיר ג'רושי לא הביא לתוצאות המקוות ונתפס רכוש בשווי נמוך, שהוחזר לאחר מתן הסברים. לטענת המשטרה, אמיר דואג שהנכסים שלו לא יירשמו על שמו, ומעלים הכנסות.

עורכי הדין חצרוני וענבר טענו שאמיר ג'רושי הוא הבעלים של חברה לעבודות עפר. את הלמבורגיני, כך נטען, רכש חודש וחצי לפני התפיסה, ב-22 ביוני, ולראיה הוצג למשטרה זיכרון דברים עם המוכר. גם לעובדה שהרכב נשאר רשום על שם הבעלים הקודם ניתן הסבר: הוראת החוק האוסרת העברת בעלות ברכב ביבוא אישי במשך שנה. לדברי ג'רושי, הוא עשה עם המוכר עסקה של החלפת רכבים.

"יש כאן בסך הכל שתי עובדות: ג'רושי ולמבורגיני", טענו עורכי הדין ענבר וחצרוני בבקשות ובדיונים להחזרת התפוס, "אלמלא הצירוף הזה, הרכב לא היה נתפס. אם המשטרה מנהלת חקירה בחשד שהוא לא מדווח על הכנסות, מדוע שחררה רכוש קודם ומדוע לא ביקשה מבית משפט מראש צו לתפיסה של 'רכוש בשווי'? (המיוחס להלבנת ההון). משום שאין ראיות… בלתי מתקבל על הדעת שהחזקת אדם ברכב יוקרה תהווה בפני עצמה עילה לתפיסתו…. גם אם בלבה של המשיבה חשד כלשהו בקשר למקורות המימון, אין בידה סמכות להחזיק ברכב ללא צו וללא חשד סביר עד גמר הבירור… לפיכך נבקש מבית המשפט להורות למשטרה על שחרור הרכב ללא תנאים".

בדיון בבית משפט השלום ברמלה, חוקר הימ"ר אושש את טענות הסנגורים: "נסע רכב למבורגיני… אי אפשר להתעלם מזה". הוא טען כי הרכב עבר גם עבירה של נסיעה ללא לוחית רישוי, אך הסכים כי לא זו הסיבה שהרכב נותר תפוס. נציג רשות המסים שהצטרף, ביאר וטען כי עצם ההחזקה ברכב היא "ראיה המעידה על עבירה של הלבנת הון", מאחר שהכנסותיו המדווחות של החשוד אינן מאפשרות לו לרכוש רכב בשווי של יותר ממיליון שקל.

כך או כך, ברור שתפיסת הרכב היתה "ניצול הזדמנות" מצד המשטרה. קודם, היה חשד נגד אמיר ג'רושי לעבירות הלבנת הון ועבירות מס, אך לא היו ראיות. לגרסת המשטרה, תפיסת הלמבורגיני השלימה את החסר והחקירה התעוררה לחיים.

שופטת בית משפט השלום ברמלה, רבקה גלט, קבעה כי "החשד הסביר הקושר את המבקש לעבירות מסים והלבנת הון הוא ברמה ראשונית ומוקדמת". עם זאת, השופטת החליטה לתת למשטרה הזדמנות להמשיך בחקירה, וקבעה כי הרכב יוחזר לג'רושי בתנאים ועבור הפקדה במזומן של 250 אלף שקל – כ-20 אחוז משווי הרכב – פחות משווי ההפקדה הנדרשת בדרך כלל.

עורכי הדין חצרוני וענבר הגישו ערר לבית משפט המחוזי מרכז, ושבו על הטענה כי הרכב צריך להיות משוחרר בלי תנאים, מאחר שהמשטרה תפסה אותו ללא סמכות. המחלוקת המשפטית: האם המשטרה היתה רשאית לתפוס את הרכב בעיבורה של עיר, תוך ניצול הזדמנות, ללא צו של בית משפט, כאשר אין תשתית ראייתית קודמת לכך שהרכב קשור לעבירה?
לפי הלכת אלוביץ' בבית משפט העליון, אם המשטרה רוצה לתפוס "רכוש בשווי" של עבירת הלבנת הון המיוחסת לחשוד, גם כאשר אין ראיות שהרכב או החפץ הספציפי קשור לעבירה, נדרש צו מפורש של בית משפט המתיר תפיסה של "רכוש בשווי" (שיכול להיות גם כשר).
במקרה של שאול אלוביץ', לשעבר בעלי בזק-וואלה, השוטרים שביצעו את המעצרים בתיק 4000 תפסו בביתו חפצי אמנות ושעונים. העליון הורה להחזיר את השעונים שנתפסו ללא צו ואין ראיה שהם קשורים לעבירה. במקרה שהמשטרה מבקשת להכשיר תפיסה בדיעבד, עליה לבקש צו מאוחר במעמד שני הצדדים.

בתגובה לערר הבהירה המשטרה כי מבחינתה הרכב של ג'רושי נתפס במסלול אחר – לא כ"רכוש בשווי" שאין לו קשר ישיר לעבירה, אלא כרכוש שהושג בעבירה או משמש אמצעי לעבירה, וככזה תפיסתו איננה מחייבת צו מוקדם ולגיטימית בפעילות מבצעית "ספונטנית". תפיסה כזו מחייבת חשד סביר הקושר את הרכב לעבירות של הלבנת ההון והעלמת ההכנסות.

השופט חגי טרסי קבע כי עמדת המשטרה איננה משוללת יסוד. הוא ציין כי אמנם, אותו חשד ראשוני התחזק רק "במידת מה" ונדרשות עוד פעולות חקירה רבות, אך "מהחומרים שהוצגו לפניי עולה, כי המשטרה היתה מודעת לדבר קיומו של רכב מעין זה ולחשד כי שימש לביצוע עבירות שונות, לרבות עבירות כלכליות ומתחום הלבנת ההון".

השופט הביע הבנה לטיעוני ההגנה: "כאשר בוחנים את השתלשלות העניינים מנקודת מבטו של העורר, נקל להרגיש את אי הנוחות הנובעת מכך שאדם נוסע לתומו ברכב שנרכש על ידו, ולפתע, ללא כל התראה וללא הסבר, נתפס רכבו בחוצות עיר מגוריו. סיטואציה מעין זו הינה אכן סיטואציה חריגה המעוררת סימני שאלה בדבר אופן ההתנהלות, ועל רקע זה ניתן להבין את הגשת הערר ואת עמדתו הנחרצת של העורר לפיה יש להשיב את רכושו לידיו ללא שיהוי וללא מגבלות. אלא שפני הדברים שונים כאשר בוחן בית המשפט את השתלשלות העניינים ואת חומרי החקירה. כאמור, החקירה החלה חודשים ארוכים לפני תפיסת הרכב".
השופט טרסי חזר על החלטת השופטת גלט, לפיה החשד הסביר אמנם אינו "ברף ראייתי גבוה" ואף פעולות החלפת הרכבים "אינן מעידות בהכרח על פעילות עבריינית, על אף חריגותן". בנסיבות אלה, ציין השופט המחוזי, "טוב עשה בית המשפט קמא כאשר החליט להחזיר את הרכב לידיו של העורר ואף קבע תנאי שחרור מופחתים אשר אינם ברף הרגיל".
עורכי הדין חצרוני וענבר מסרו בתגובה: "בית משפט השלום קבע כי החקירה בחיתוליה, קשה למקד חשד מבוסס לעבירות שבוצעו ברכב, ולכן הורה על שחרורו בהפקדה נמוכה מן המקובל. בית המשפט המחוזי העיר כי נסיבות תפיסת הרכב מעוררות אי נוחות וכי טוב עשה בית משפט השלום ששחרר אותו בתנאים מופחתים".