מספר תושבים מרמת השרון עתרו לבית המשפט בדרישה למנוע בניית כ-400 יחידות דיור על שטח של 77 דונם במערב רמת השרון, בטענה שהבנייה הרוויה אינה תואמת את צביון האזור ותגרום לצפיפות אוכלוסין. למרות שעיריית רמת השרון הצטרפה לתושבים, העתירה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב.
שכונת "השתיל" נמצאת צמוד לשכונות המערביות ברמת השרון. את הקרקעות רכשו מספר יזמים פרטיים, שהגישו בהתחלה בקשה לבניית 130 בתים חד קומתיים צמודי קרקע. ועדת המשנה לתכנון ובנייה אישרה את בקשתם, אלא שהוועדה המחוזית הורתה לעיריית רמת השרון לבצע באזור זה בנייה רוויה, או במילים אחרות – בניינים במקום צמודי קרקע, 335 יחידות דיור במקום 130.
בעקבות החלטת הוועדה המחוזית הוגשה העתירה, בה נטען כי בנייה רוויה פוגעת באופיה של רמת השרון כעיר-מושבה ברמת השרון. העתירה הוגשה נגד הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז תל אביב וכן נגד ארבעת היזמים. בעתירה נטען בין היתר להתערבות של הוועדה המחוזית בהחלטות עירייה לגיטימיות.
בתגובה לעתירה טענה הוועדה המחוזית כי לאחר ההסתייגות של עיריית רמת השרון, היקף הבנייה צומצם מ-335 יחידות דיור ל-285 יחידות דיור. בנוסף טענה הוועדה כי הגובה המקסימלי של הבניינים הוגבל לשש קומות בגבול הצפוני של השכונה, ואושרו בניינים של תשע ו-10 קומות במספר מצומצם של אזורים בשכונה.
השופטת ד"ר מיכל אגמון גונן דחתה את דחתה את טענת העותרים כי יש לשמור על ייחודה של רמת השרון כעיר-מושבה ולא לאפשר בנייה רוויה. השופטת הדגישה כי אמנם התוכנית לא עומדת ביעדי הצפיפות המחמירים שנקבעו בתוכנית המתאר הארצית, אך כיון שתנאים אלו נכנסו לתוקף בשלב מאוחר יותר, ניתן היה לאשר את התוכנית גם ביחסי צפיפות נמוכים יותר. עם זאת נקבע, כי יש להתחשב במרקם הקיים – כפי שעשו לדבריה במקרה זה ועדות התכנון, בכך שהרחיקו את הבנייה הרוויה באופן משמעותי מהבתים צמודי הקרקע.
בנוסף קבעה השופטת כי יכול להיווצר מצב שאוכלוסיות חזקות יותר ינצלו את כוחם ומעמדם וימנעו מאוכלוסייה פחות מבוססת לבנות בתים קטנים יותר: "מתעוררת הסכנה כי תושבי שכונות חזקות יעשו שימוש בכוחן כדי למנוע את מימוש מגמות הציפוף בשכונותיהם. היינו, אוכלוסיות חזקות, המתגוררות בשכונות ירוקות יותר וצפופות פחות, ינצלו את כוחן כדי לשמור על סביבה כזו. על ידי מניעת מימוש תוכניות בנייה מסוימות או תוכניות להתחדשות עירונית, ישמרו על בתים נמוכים, בתים חד משפחתיים וכך ימנעו אוכלוסייה מגוונת יותר שיכולה להרשות לעצמה דירות קטנות יותר בבית משותף. יש לדאוג שלא ייווצר מצב בו אוכלוסיות חזקות, בעלות גישה למוקדי השפעה, יעשו שימוש בתכנון מדיר, יישארו בשכונות ירוקות, צפופות פחות, בעוד שהציפוף יתבצע בעיקר או רק בשכונות המוחלשות".
השופטת גם דחתה את טענת עיריית רמת השרון לפיה הוועדה המחוזית התערבה בהחלטותיה: "הרשות המקומית היא זו שצריכה להתוות מדיניות לכלל העיר, במסגרתה ניתן יהיה לתת ביטוי למגמות הכלליות, בהתאם לאופי השכונות הקיימות ולמצב התשתיות. עם זאת, על אף שיש להתחשב בעמדת הרשות המקומית, על מוסדות התכנון האזוריים והארציים לקחת בחשבון מגמות רוחב, שפעמים רבות הרשות המקומית מטיבה וטבעה, לוקחת פחות בחשבון, והן חשובות במיוחד במדינה כמו מדינת ישראל, שהיא בעלת שטח קטן ומאופיינת בצפיפות גבוהה יחסית".
השופטת חייבה את העותרים גם בהוצאות משפט בסך 15 אלף שקל לטובת הוועדה המחוזית ו-ועדת המשנה לעררים, ו-25 אלף שקל לטובת היזמים.
בהקשר לעתירה הזו ניתן לציין, כי מספר פרויקטים ברמת השרון נמצאים במחלוקת. מאבק אחד מתנהל נגד תוכנית בנייה סמוך לכביש 4, שם עתיד להתפנות אזור תעשייה. ברשות מקרקעי ישראל (רמ"י) מעוניינים בבניית עשרות אלפי יחידות דיור במתחם, בעוד שעיריית רמת השרון רוצה לפתח את האזור לטובת פארק. לפי תוכניות הבנייה העתידיות, מספר התושבים ברמת השרון צפוי לגדול פי שלושה – מ-50 אלף ל-150 אלף תושבים.
