ילדה שנולדה לפני 20 שנה לקהילת "העבריים" בדימונה מבלי שנרשמה במשרד הפנים על ידי הוריה, ניהלה מזה מספר שנים מאבק על קבלת אזרחות ישראלית. אביה של הילדה, שבעצמו קיבל אזרחות תשע שנים אחר לידת בתו, פועל מזה 11 שנים להסדיר את המעמד החוקי של בתו, אך משרד הפנים דחה את כל בקשותיו.
לפני כשנתיים, באמצעות עו"ד יפית וייסבוך, הגישו האב ובתו עתירה לבג"ץ כדי שיורה למשרד הפנים להעניק לבת אזרחות ישראלית, והשבוע בג"צ קבע באופן תקדימי כי חוק ההתאזרחות מאפשר התאזרחות קטין בעקבות הוריו כל עוד הקטין חי עם ההורה בישראל – גם אם לא היה רשום קודם לכן כתושב ישראל, כפי שדרש משרד הפנים (22.9.20).
כעת תנסה האזרחית הצעירה החדשה גם להתגייס לצה"ל.
העותרת, אמונה קליבורן, נולדה באפריל 2000 בלידה ביתית בבית יולדות לא רשמי של של קהילת 'העבריים'.
לשני הוריה, כמו לחברי הקהילה כולה שהשתקעו בישראל מאז שנות ה-70 וה-80, לא היה מעמד חוקי בארץ. כך, אמונה נרשמה ברשומות הקהילה אבל לא הופקה לה תעודת לידה רשמית.
כמה שנים אחרי הלידה, האם חזרה לארה"ב, והילדה נשארה עם האב פיליפ קליבורן בישראל.
סמוך לאחר לידת הבת קיבל האבא פיליפ רישיון ישיבה ארעית בישראל, ואחרי שלוש שנים נוספות קיבל רישיון לישיבת קבע בעקבות הסדרת מעמדם של בני קהילת העבריים בדימונה לפי החלטת שר הפנים דאז, אברהם פורז. בשתי ההזדמנויות הללו לא ציין פיליפ את דבר קיומה של בתו, אשר לידתה לא דווחה כאמור, אם מתוך חשש או עקב תקלה בדיווח רשימת בני הקהילה מבקשי המעמד.
כשהיתה הילדה אמונה בת תשע הבין האב שהגיע הזמן לנרמל את רישום בתו, אף שזה היה כרוך במאמצים משפטיים ובמשאבים לא פשוטים. האב עבר בדיקת רקמות כדי להוכיח שהוא אבי הילדה, ואז פנה למשרד הפנים עם פסק דין של בית המשפט למשפחה המאשר את הדבר. פיליפ ביקש להעניק לבתו מעמד של "תושבת קבע", כפי שהוא עצמו קיבל. בהיעדר תעודת לידה רשמית דחה משרד הפנים את התעודה שהוצגה לו מ"בית היולדות" של הקהילה וסירב לבקשה.
פיליפ הגיש עתירה מנהלית ראשונה ב-2011 בעקבותיה סוכם שהוא יגיש בקשה ל"ועדה הבינמשרדית לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים", ועוד נקבע כי עליו להוכיח את זהות אמה של הקטינה המתגוררת בארה"ב, לקבל את הסכמתה להסדרת מעמדה של הבת בישראל, ובנוסף להנפיק לה דרכון אמריקאי כתנאי מקדים.
בינתיים, בשנת 2015 קיבל פיליפ מעמד של אזרח בישראל. גם אז משרד הפנים סירב לפעול כחוק בנוגע להתאזרחות קטין. האב נתקל אז בעוד ועוד מכשולים, למשל סירוב השגרירות האמריקאית להנפיק לקטינה דרכון אמריקאי (אשר נקבע כתנאי מקדים), וגם זאת כתוצאה מסירוב משרד הפנים הישראלי לנפק אישור לידה.
סבלנות השופטים פקעה
כמה ימים לפני יום הולדתה ה-18 הגישה עו"ד וייסבוך את העתירה לבג"צ, בה היא דרשה להעניק לבת מעמד של אזרחית בעקבות האזרחות של האב, בהתאם לסעיף 8 לחוק ההתאזרחות הקובע כי "התאזרחות אדם מקנה אזרחות גם לילדו הקטין שביום ההתאזרחות היה תושב ישראל".
לאחר הגשת העתירה, האם האמריקאית הגיעה לארץ, עשתה בדיקת רקמות, אבל אז משרד הפנים דרש תנאים נוספים. נטען כי קטין המתאזרח בעקבות הורה חייב להיות תושב מוכר בישראל, ואילו הבת לכאורה איננה תושבת, הגם שהיא חיה עם אביה בארץ מיום היוולדה בשנת 2000!
בשלב הזה פקעה סבלנותם של שופטי בג"ץ – נעם סולברג, יעל וילנר ויוסף אלרון. הם הוציאו למדינה צו על תנאי "לבוא וליתן טעם מדוע לא תעניק אזרחות ישראלית לעותרת חרף העובדה שנולדה בישראל ולא יצאה כלל מגבולות הארץ".
עם הגב לקיר החליטה המדינה להעניק לאמונה רישיון לישיבת קבע, אולם נציגי המדינה נותרו איתנים בדעתם כי "אמונה שוהה בישראל שלא כדין מאז לידתה ועד היום", ולכן לא ניתן להעניק לה אזרחות באופן מיידי. לטענת משרד הפנים, הקניית אזרחות למי שאינם זכאי חוק השבות (כלומר אינם יהודים) היא "תהליכית" ובשלבים, לפי חוק הכניסה לישראל.
עו"ד וייסבוך ביקשה לדחות את טענות אלה של המדינה ולקבוע כי תנאי ה"תושבות" של הקטין המתאזרח מתייחס לתושבות 'דה פקטו', עובדתית, ולא למעמד חוקי של תושב. עו"ד וייסבוך ביקשה לא לשלול מהבת את זכויותיה בגלל הפגמים שנפלו בהתנהלות האב בילדותה, והסבירה כי מקורם בהשתייכותו לקהילה סגורה, בהעדר אמצעים כלכליים לייצוג משפטי נאות. עם זאת, טענה עו"ד וייסבוך, יש להכיר בכך שמאז שנת 2009 הוא פעל לתקן את הטעון תיקון, ולהסדיר את מעמדה של בתו, אלא שמשרד הפנים מיאן להתרצות.
כאן ביתי, כאן אני נולדתי
בפסק הדין קבעו שופטי בג"צ כי הצדק עם העותרים. השופט סולברג כתב כי כוונת המחוקק בחוק האזרחות תומכת בפרשנות שנתנה נציגת העותרים (האב והבת) למונח תושב, תושבות נבחנת על פי הזיקות למדינה ומבחן מרכז החיים, ולא על פי מעמד משפטי.
"אכן, אין להשלים עם מצב שבו מסתיר המתאזרח מידע רלוונטי. פיליפ לא מילא אחר חובותיו החוקיות, ורק כשהיתה אמונה בת תשע החל לפעול להסדרת מעמדה החוקי", כתבו השופטים. "אולם בעת בקשת ההתאזרחות בשנת 2015 כבר היה פרוש המידע לגבי אמונה, ולמרות שפיליפ ביקש לכלול אותה בבקשת ההתאזרחות – דחתה המדינה את בקשתו".
השופט סולברג, והשופטים וילנר ואלרון שהצטרפו אליו, סבורים כי תכליתו העיקרית של סעיף 8 (בענין התאזרחות קטין) היתה להבטיח אחידות בין מעמד ההורה לבין מעמד הקטין, ולמנוע הפרדה ביניהם. "המחוקק רצה להימנע מהענקת אזרחות במצבים של חוסר זיקה בין הקטין לבין המדינה, ועל כן הוגבלה תחולת החוק לקטינים שהם תושבי ישראל, אך המחוקק נמנע מלקבוע דרישה נוקשה של 'רישיון ישיבה'.
"אין הצדקה להבחין בין קטין שמעמדו אינו מוסדר, לבין קטין שמחזיק ברישיון ישיבה… קטין שהיכה שורש בארץ ונמצא במשמורתו של ההורה המתאזרח – יש לאפשר לו ולהורהו להנות מתחושת הביטחון ומההבטחה שלא יאלצו להיקרע הורה מזרועות ילדו", כתבו השופטים.
"אין עוררין על כך שמרכז חייה של אמונה בישראל, וכך היה גם בעת שאביה התאזרח. 'הענשת' אמונה בשלב ההתאזרחות בבחינת 'אבות אכלו בוסר ושיני בנות תקהינה' אינה מתיישבת עם תכלית החוק, ואין לה הצדקה".
בית המשפט הפך את הצו על תנאי למוחלט, והורה על הענקת אזרחות ישראלית לצעירה.
המבצר האחרון
עו"ד וייסבוך בחרה לצטטה בתגובתה מהחלטת השופטים: "'אמונה נולדה בישראל בשנת 2000, ומעולם לא יצאה את גבולות הארץ. היא צעדה את צעדיה הראשונים במדינה, דיברה בה את מילותיה הראשונות, התחנכה והתבגרה כאן. חיים אחרים לא ידעה מעולם. כאן נולדה, כאן ביתה, כאן חבריה, ואין לה מקום מושב אחר בעולם'.
"מילים אלה ממחישות יותר מכל את ההבנה והאנושיות של בית המשפט העליון, שהוכיח כי הוא עדיין 'המבצר האחרון' במשטר הדמוקרטי במדינת ישראל, מגינם של החלשים ביותר בחברה. יש רק לקוות כי הדברים יחלחלו מעתה ואילך גם למשרד הפנים".
לפי עו"ד וייסבוך, לפסק הדין יש השלכות רוחב, דברים שהפרקליטות עצמה טענה בבית משפט עליון. "משמעות פסק הדין היא, שהתאזרחות הורה גוררת אוטומטית את התאזרחות ילדו הקטין, בהתאם לחוק אותו משרד הפנים הפר במקרה זה. ידוע כי ישנם ילדים ואף בגירים צעירים שנולדו בארץ או הגיעו לכאן בילדותם, מבלי שהוסדר מעמדם. בידיי רשימה של כ – 80 ילדי קהילת העבריים בדימונה שטרם הוסדר מעמדם אף שנולדו כאן, והם לא היחידים. ילדי זרים, בני מיעוטים, כל אלה שנולדו כשאחד מהוריהם זר והם נעדרי כל מעמד וזכויות יסוד.
"מכאן חשיבותו העצומה של פסק הדין, היישום שלו ימנע דור שלם של תושבים סוג ב׳".
