בצל הקורונה, אי ודאות גלובלית ומדינית, משבר כלכלי שמחריף, קריסת מערכת הרפואה בישראל, פילוג בעם, שחיתות, פוליטיקאים דוחים, חסידי אומן נגד הפגנות בלפור, פרקליט המדינה (לשעבר) נגד ראש הממשלה, מסכות, סגרים, חקירות בצמרת נבחרי הציבור ושלל צרות ופרספקטיבה אחרת לחיים וליקום, שכחנו משהו.
שכחנו שהיום לפני 19 שנים בדיוק נחצו קווי הטרור והרוע בגלובוס העולמי באסון שלא ידע היקום, ובטח שלא העמם האמריקאי התמים והרכרוכי.
NINE ELEVEN , אסון התאומים, סדרת פיגועי טרור הקטלניים וההרסניים ביותר בהיסטוריה העולמית (מאז המתקפה היפנית על פרל ארבור בהוואי ב- 1941), פיגוע התאבדות רצחני בו שני מטוסי נוסעים מדגם בואינג נחטפו על ידי תשעה עשר מחבלים מאל קעידה שטסו לתוך גדלי הסחר העולמי והפנטגון במנהטן, ניו יורק בשעה 10:00 בבוקר בדיוק, שעון ניו יורק, באסון מצאו את מותם 2,977 נספים.
למה אני מפרטת אודות האסון הגדול בהיסטוריה?
כי השבוע יצא לי לדבר עם לקוחה ילידת שנות ה- 2000 (איזה מוזר זה להיות שנתון 85) איכשהו השיחה התגלגלה לאסון התאומים בארצות הברית, היא לא ידעה במה מדובר.
ואז שאלתי את בתה של חברתי ילידת המילניום העדכני מתוך סקרנות מה היא יודעת על אסון התאומים. גם היא לא ידעה הרבה.
אז נכון שלא חסרות לנו צרות במדינתו הקטנה והבעייתית, אך ניכר שמערכת החינוך בישראל לא ממש נותנת מקום לאירועים היסטוריים בעלי משמעות מימינו אנו, אירועים שצפינו בהם במסך הטלויזיה הלא חכמה דאז מבלי להסיר את העיניים במשך שעות נוכח האסון העצום.
לי ברמה האישית יש רומן ארוך שנים עם מדינת ניו יורק, חלקתי את חיי בתקופה מסויימת על קו ניו יורק תל אביב. ניו יורק שכה התגעגעתי אליה, קפה ביוניון סקוור, דוכני אוכל היספאני שמריחים… נו טוב… מעדיפה קניות במייסיס ועוגת רד וולווט בקווינס, או סתם לשוטט בשדרות העיר כשמזג האוויר מתהפך מנעים לצונן עד שד העצמות.
אז בדיוק היום, לפני 19 שנים נעתקה נשימתו של עולם הסחר, של המדינה החזקה בתבל, זו שלא היתה מורגלת לפיגועים בניגוד אלינו, מדינה קטנה שהמיומנות שלה היא התמודדות עם טרור פיצוצים ומחבלים. מדינה שמחצית מאזרחיה הדרומיים חיים בצל טרור של בלוני נפץ אזעקות ורקטות במשך עשרות שנים, בעוד הצפוניים חיים בחרדה מתמדת משובם של מטחי הקטיושות מעבר להרים, ומאזינים קבוע לקרקע כדי לגלות עוד ועוד מנהרות שחופרים לוחמי ארגון חיזבאללה האיום.
לא נותר לנו אלא לקוות שאסון בסדר גודל שכזה לא יישנה, וגם שהדור הצעיר ידע לכל הפחות עד כמה 11 בספטמבר 2001 שינה את פני המפה בכל הנוגע לטרור, שנאה וזכרון.
אפשר לחזור עכשיו לדכדוך מפסקת הפתיחה, "בצל הקורונה, המשבר הכלכלי.. קריסת מערכת הבריאות… שחיתות… פילוג… אומן.. בלפור.. רה"מ… פרקליטות..", ועדיין לא לשכוח שבדיוק היום לפני 19 שנים בדיוק נחצו קווי הטרור והרוע, מה שלא מונע ממני את הגעגועים לניו יורק, עד שיפתחו שוב השמיים.
