עורכת דין שייצגה את בנה בתביעה אזרחית, התלוננה כי השופטת כינתה אותה במהלך דיון "תגרנית בשוק"; "את מתנהלת כמו בשוק". בהמשך, השופטת פנתה אל בנה של עורכת הדין ושאלה אותו: "נתת לאמא שלך את הכדורים בבוקר?".
נציב התלונות על שופטים, השופט בדימוס אורי שהם, קבע כי התלונה אמינה. התבטאותה של השופטת בנוגע ל"כדורים" שהיה על התובע לתת לאימו – אושרה על ידי העורך דין של הצד שכנגד. "מדובר בהערה חמורה ומבזה", קבע הנציב. "גם אם אקבל את הטענה שהתבטאויותיה של השופטת נבעו מהתנהגותה הבלתי ראויה של עורכת הדין, וגם אם שררה באולם אווירה מתוחה, מצופה מהיושב בדין כי יפגין מזג שיפוטי, ובעיקר כלפי באי כוחם של הצדדים".
הנציב שהם פירסם הבוקר את הדוח השנתי, אותו הגיש לשר המשפטים אבי ניסנקורן ולנשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות. כנוהל שבשגרה, שמותיהם של השופטים אשר התלונות נגדם נמצאו מוצדקות – אינם מתפרסמים על ידי הנציב, ממשרדו נמסר: "כידוע, החלטות הנציב אינן מפורסמות בשל החיסיון הקבוע בחוק. לעתים מפרסמת הנציבות תמצית של ההחלטה, ללא פרטים מזהים".
ככל שמדובר בשקיפות ובנכונות המערכת לקבל ביקורת – יש צורך בתיקון דחוף של החוק, שמאפשר לשופטים להסתתר מאחורי חסיון הביקורת, גם כאשר יש כשל מתמשך בתפקודם.
כך למשל הדוח של שהם מציין כי כנגד שלושה שופטים הוגשו שלוש תלונות שנמצאו כמוצדקות בשנה האחרונה בלבד. מדובר בשופטים של בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין האזורי לעבודה – אך מיהם אותם שופטים, כיצד נענשו ומה הצעדים שעשתה מערכת בתי המשפט בעניינם, מעבר לקביעה כי התלונות מוצדקות? על כך בשלב זה אין תשובה. מהדוח עולה כי כנגד שופט אחד בבית משפט שלום, נמצאו שתי תלונות מוצדקות ועוד שתי תלונות שהסתיימו בהערה אישית, והכל בשנה אחת.
בסך הכל, בשנת 2019 הוגשו לנציב 965 תלונות על שופטים ודיינים. שהם בירר 508 תלונות לגופן, ומצא שכרבע מהן (116) מוצדקות. 48 תלונות הסתיימו בהערה לשופט. בדוח הנציב נכתב כי "הצעדים הננקטים לתיקון הליקוי בתלונות הנמצאות מוצדקות הם מגוונים, ומשתנים בהתאם לחומרת המעשה או המחדל המיוחס לשופט. בחלק ניכר מן המקרים, הסנקציה הננקטת היא עצם הקביעה, כי התלונה נמצאה מוצדקת. קביעה מסוג זה מובאת לידיעת הועדה לבחירת שופטים כשהיא דנה בקידום שופטים".
38 אחוז מהתלונות המוצדקות היו על התמשכות הליכים ועיכוב במתן החלטות ופסקי דין; 26 אחוז מהתלונות על ליקויים בניהול משפט; 21 אחוז מהתלונות המוצדקות הוגשו בגין התנהגות לא ראויה של שופט, ו-15 אחוז בשל פגיעה בעיקרי הצדק כגון הימצאות שופט בניגוד עניינים או פגיעה בזכות הטיעון.
הנציב שהם מציין כי בולטת עובדה מרכזית אחת, והיא גידול של 42 אחוז בתלונות שהוגשו על שופטים בבתי משפט לענייני משפחה – 184 תלונות לעומת 130 תלונות בשנת 2018. להלן עוד כמה דוגמאות מהדוח בכללותו:
במהלך דיון שהתקיים בבית הדין האזורי לעבודה השתלחה שופטת באחד המתדיינים: "אם אדוני לא הבין, אולי אדוני צריך הסתכלות". לאחר שהצדדים חזרו מהתייעצות מחוץ לאולם, אמרה לו השופטת: "אולי צריך כאן פסיכיאטר". כשהחלה רעייתו של המתלונן לבכות, אמרה השופטת: "אולי רעייתו של התובע תכניס בו בינה".
הנציב מצא תימוכין לטענותיו של המתלונן וקבע, כי ההתבטאויות חמורות. השופטת מסרה, כי היא "סברה שאין תוחלת בהמשך ההליך, וניסתה לשקף עמדה זו לצדדים". התלונה נגד השופטת נמצאה מוצדקת.
בדיון בבית משפט למשפחה, השופטת "הציעה" לאשה "לפנות לטיפול פסיכולוגי", ואמרה כי "זה טבעי שאם היא הביאה ילד שהיא תשלם עליו", וכי "היתה צריכה להצטמצם כי האב לא רצה בהולדת הקטינה". בהחלטת הנציב נקבע, כי אין זה מתפקידו של בית המשפט להציע לבעל דין, גם אם הוא מפריע להתנהלות הדיון, לקבל טיפול פסיכולוגי או אחר.
בהליך אחר בבית המשפט לענייני משפחה, שופטת השוותה את ההלכה שניתנה בבית המשפט העליון בעניין מזונות קטינים ל"פיגוע רב נפגעים". השופטת הסבירה כי דבריה נאמרו מחוץ לפרוטוקול "באופן אקדמי", וכי דיון שכזה מתנהל פעמים רבות "באולם, מחוץ לאולם, ובפורומים נכבדים כולל בהשתלמות שופטי משפחה". שהם דחה את ההסבר וכתב כי "השומע את דעתה של השופטת על פסיקת בית המשפט העליון עלול לאבד את האמון בבית המשפט ולחשוש ש'המשחק מכור', גם אם השופטת לא התכוונה לכך".
עורך דין הלין על כך ששופטת בית משפט למשפחה קיימה פגישה נפרדת בלשכתה עם הצד שכנגד, ולא גילתה את דבר הפגישה. בתגובה לתלונה מסרה השופטת, כי בפגישה שקיימה עם בנם הקטין של הצדדים, התברר לה הצורך לקבל מידע טכני במהותו – דוחות פסיכולוגיים המצויים אצל האם. הנציב קבע בהחלטתו, כי אסור היה לשופטת להיפגש בנפרד עם האם. מפגש כזה, ללא נוכחות הצד שכנגד, גרם למתלונן ולבא כוחו לחשוש, שמא מסרה האם בהזדמנות זו מידע מהותי הקשור לתיק, ואף אם לא עשתה כן, עלול להיווצר אצלם החשש שמא נוצרה קרבת יתר בינה לבין השופטת. בנסיבות העניין קבע הנציב, כי טוב עשתה השופטת כשהחליטה לפסול את עצמה.
בהחלטה בהליכים פליליים, שהם ריענן את ההנחיות בדבר איזוק עצורים בבית המשפט. עו"ד יהונתן רבינוביץ התלונן כי כאשר המתין לדיון הארכת מעצר בבית משפט שלום נצרת, כל העצורים הובאו לאולם אזוקים ברגליהם, ושופטת המעצרים התורנית סירבה לבקשה לפתוח את אזיקי הרגליים במהלך הדיון. בתגובתה לנציב טענה השופטת כי העצורים מוכנסים לאולם המעצרים בכניסה פנימית מבלי שהם עוברים במבואה הציבורית בבית המשפט, וגם הקהל היושב באולם לא רואה את רגלי העצור, לכן אין סיבה להסרת האיזוק מהרגליים".
בהחלטתו היפנה שהם לחוות דעת הנציבה לשעבר טובה שטרסברג כהן, שקבעה כי יש להימנע מלכבול עצור באולם בית המשפט, אלא במקרים חריגים. במקרה המדובר, קבע הנציב, ההחלטה על המשך איזוק העצור התקבלה לאחר שהשופטת שוכנעה כי נסיבות המקרה מצדיקות זאת. עם זאת, מבהיר הנציב כי איזוקם של כלל הכלואים בתוך אולם בית המשפט, באופן גורף ומבלי שהוכח כי קיימת עילה לאיזוקם, אינו עולה בקנה אחד עם ההנחיות, ולפיהן אין ככלל לכבול אדם באולם בית המשפט. הסברה של השופטת, לפיו "העצורים מובאים בכניסה פנימית ישירות לאולם", וכי "הקהל היושב באולם אינו רואה את רגליו של העצור", אין בו כדי להצדיק התנהלות מעין זו.
בתחום בתי המשפט לתעבורה, שהם ציין ליקוי מערכתי – המתבטא בזימון עשרות מתדיינים לאותה שעה ולשעות סמוכות. הנאשם שהתלונן, נאלץ להמתין שעות רבות לתורו בחדר התובעים. הנציב קבע כי ניתן להבין לטרונייתו של המתלונן, אשר הגיע לעיר שבה ממוקם בית המשפט יום לפני מועד הדיון המתוכנן, כדי להתיצב לדיון בשעה 08:30, והוא נדרש להמתין שעות ארוכות עד לבירור עניינו. הנציב הפנה את תשומת ליבם של מנהל בתי המשפט ושל נשיא בית משפט השלום לבדיקת "התקלה המערכתית" בעניין זה.
מהרשות השופטת נמסר בתגובה לשאלה על הצעדים הננקטים נגד שופטים בהתאם לדוח: "החלטות הנציב מקבלות את מלוא תשומת הלב של ראשי המערכת אשר בוחנים את אופן הטיפול בהן בהתאם לנסיבות המקרה. מפאת החיסיון הקבוע בדין לא נוכל להתייחס להחלטות לגופן מעבר לאמור".
