במשך שלוש שנים ישב פריאז אלגראבעה במעצר, עקב כתב האישום שהוגש נגדו על הריגה. הפרקליטות שטענה כי הוא ירה למוות באדם אחר ופצע שניים נוספים, התבססה על חקירת ימ"ר נגב וסירבה להאמין לגרסתו שהיתה סבירה בפני עצמה, לפיה דווקא הוא היה הקורבן בסיפור הזה, והותקף קשות על ידי המתלוננים והמנוח.
יחד עם פריאז הואשם בפרשה גם אחיו, חאלד אלגראבעה, בטענה שהיה המחולל של האירוע האלים וסייע לאחיו להימלט מזירת הירי. אלא שבתחילת שנת 2020 הודיעה הפרקליטות כי היא חוזרת בה מכתב האישום נגד חאלד, ולמעשה מבקשת לזכות אותו. אף על פי כן, גם לאחר שחאלד זוכה בפרקליטות מיאנו להאמין לגרסת של אלגראבעה והתעקשו "ללכת עד הסוף" בתיק הזה.
הכרעת דין מפורטת ומנומקת של השופטת גילת שלו, המשתרעת על פני 86 עמודים, זיכתה את אלגראבעה מהמיוחס לו, תוך ביקורת חריפה על היחידה החוקרת, וגם על הפרקליטות.
תחילת הסיפור בשנת 2017, אז הגישה פרקליטות מחוז דרום כתב אישום נגד האחים פריאז וחאלד אלגראבעה מפזורת אלעאסם שממזרח ליישוב שגב שלום. לפריאז ייחסה התביעה עבירת הריגה ושתי עבירות חבלה בכוונה מחמירה, בעוד שלחאלד יוחסו שתי עבירות איומים ועבירה של סיוע לאחר מעשה.
בכתב האישום נטען, כי ב-25 ביוני באותה שנה התגלע ויכוח בין חאלד לבין המתלונן בתיק, עבדאלסלם אלאעסם. הסיבה: מספר עזים של המתלונן שהו בשטח של חאלד, המצוי סמוך לבית המתלונן. חאלד, כך נטען, השתמש בצופר רכבו כדי לגרש את העזים מהשטח. הוויכוח נמשך למחרת, כאשר עבדאלסלם ובנו עודה ניגשו יחד עם סאלם אלגראבה (אחיו של עבדאלסלם) לשוחח עם חאלד בשטח שלו. במהלך הוויכוח, כך נטען, חאלד איים על עבדאלסלם, וכאשר אלגראבה ביקש ממנו "להתפנות מהמקום ולא לעשות בעיות", הוא איים, ובין היתר אמר: "אני הולך אבל עוד תראה… אני אראה לכם, אני אעשה אש".
הפרקליטות טענה כי כ-15-30 דקות לאחר מכן חלף חאלד ברכבו בדרך הסמוכה למאהל של בני משפחת אלאעסם, ונעצר בסמוך למסגד הממוקם כמה עשרות מטרים משם. סמוך לאחר מכן, כך נטען, פריאז הגיש למאהל ברכבו, לאחר שהצטייד מבעוד מועד באקדח. לפי האישום, עבדאלסלם, עודה ואלגראבה יצאו לקראתו, ונדהמו כאשר הוא ירד מהרכב, עמד במרחב של שניים עד ארבעה מטרים ממנו, וירה לעברם מספר יריות. עבדאלסלם, טענה הפרקליטות, ניסה להימלט אך נפגע מהירי, בעוד שאלגראבה הרים ידיו וביקש מפריאז להפסיק, לשווא.
עוד נטען, כי לאחר הירי נכנס פריאז לרכבו והחל בנסיעה על מנת להמלט מהמקום, אך הרכב נתקע בתלולית עפר ולכן הוא יצא מהרכב. בשלב מסוים, לפי הפרקליטות, החלה המולה במקום, שבמהלכה הותקף פריאז על ידי בני משפחת אלאעסם וביניהם אלגראבה. הוא נפצע בראשו ובאצבעו ורכבו ניזוק, אך הצליח להימלט רגלית מהמקום, לטענת התביעה כשברשותו האקדח. לאחר מכן, כך נטען, עלה לרכבו של אחיו חאלד שהמתין לו בסמוך, והשניים נמלטו מהמקום.
אלגראבה ועודה נפצעו מהירי ופונו לבית החולים סורוקה ובסמוך לאחר מכן פונה גם עבדאלסלם. אלגראבה נפטר מפצעיו בדרך לבית החולים כתוצאה מאיבוד דם, בעוד שאחיו ואחיינו טופלו בבית החולים.
פריאז עצמו קיבל טיפול רפואי בקופת חולים בשגב שלום ומשם פונה לסורוקה, שם גם נעצר על ידי המשטרה.
האחים הכחישו את המיוחס להם. חאלד טען כי כלל לא נכח סמוך לתקרית הירי, בעוד שאחיו פריאז אישר כי היה במקום, אך תיאר השתלשלות עניינים שונה בתכלית. לדבריו, הוא הגיע לבקר את בני משפחת אלאעסם, שהינם גם בני משפחתו, והופתע כאשר בני המשפחה שלפו אותו מרכבו, היכו אותו נמרצות ומישהו אף ירה לעברו. לטענתו, הוא ניסה להימלט אך רכבו עלה על תלולית עפר, ואז המשיך לספוג מכות, עד שנמלט רגלית והובהל לבית החולים.
יותר מספק סביר
המשפט נגד האחים נמשך כאמור שלוש שנים, במהלכם פריאז היה עצור מאחורי סורג ובריח, לאחר שבית המשפט קיבל את טענת התביעה ל"מסוכנות" מצדו של הנאשם. בני משפחה רבים של כל המעורבים, עדים מומחים וחוקרי משטרה – כולם העידו במהלך המשפט, והשופטת גילת שלו אף ביקרה בזירת האירוע האלים, כדי לצפות מקרוב בשאלות הנוקבות שעלו מהתיק.
לאורך המשפט כולו "זעקו לשמיים" מחדלי החקירה של המשטרה, שנראה כי "ננעלה" על עמדת המתלוננים ולא עשתה כמעט דבר על מנת לבדוק אפשרות כלשהי לפיה דווקא גרסת הנאשמים היא הנכונה.
מפתיע או לא, ב-17 בפברואר הודיעה הפרקליטות כי היא חוזרת בה מכתב האישום נגד חאלד וביקשה לזכותו מהמיוחס לו, בנימוק שעדויות שונות מצביעות על כך שקיים ספק האם הסיע את אחיו פריאז ממקום האירוע.
לאחר הזיכוי הזה, המחלוקת בין הצדדים נותרה אחת: האם פריאז היה זה שירה וגרם למותו של אלגראבה, או שהוא למעשה היה הקורבן בסיפור הזה ואילו אלגראבה נפגע מכדורים שירה אחד מבני משפחתו?
לאחר שהשופטת שלו שמעה את העדויות בתיק, היא קבעה בהכרעת הדין כי צוות הסנגורים של האחים – עורכי הדין אסתר בר ציון, ויקטור אוזן וליאורה ברקו – הצליחו להקים יותר מספק סביר "באופן המחייב את זיכויו" של פריאז. זאת, על אף שנאספו נגדו לא מעט ראיות, ובין היתר נמצאו על ידיו ושיערו שרידי ירי. לדברי השופטת, עדויות המתלוננים, בני משפחתם ועדי ראייה נוספים סתרו זו את זו עד כדי כך שהתגלו קשיים לא מבוטלים בגרסאותיהם.
לעדויות הבעייתיות של עדי התביעה הצטרפו כאמור מחדלי חקירה משמעותיים. בין היתר ציינה השופטת מחדל חקירה בולט במיוחד: מאז תחילת משפטו ביקשו פריאז וסנגוריו מהתביעה לערוך בדיקה לבגדיו של עודה. פריאז טען כי עודה היה אחד מאלה שתקפו אותו באלימות קשה בתקרית, והסנגורים התעקשו כי בדיקת בגדיו של עודה יאשרו טענה זו.
התביעה "משכה" את הבקשה הזו במשך כמעט שנה, עד שלבסוף ההגנה היתה זו שערכה את הבדיקה. אז גם התברר: דמו של פריאז נמצא על בגדיו של עודה, ממצא שתומך בגרסתו של הנאשם, לפיה עודה היה אחד מתוקפיו. בהקשר זה ציינה השופטת כי עודה הכחיש שהיה אחד התוקפים, והעובדה ששיקר מטילה ספק בעדותו כולה ומחזקת את גרסת הנאשם.
השופטת שלו פירטה את מחדלי החקירה העיקריים בתיק:
1. דגימת די-אן-איי של הנאשם פריאז לא נשלחה למעבדה הביולוגית לשם השוואה. למעבדה נשלחה רק דגימה של חאלד, שכלל לא נטען כי היה בזירה. מדוע מדובר במחדל חקירה? מפני שעל שעון וכובע שנמצאו בזירה נמצאו כתמי דם, אך הוא לא תאם את הדי-אן-איי של חאלד, ולא ניתן היה לדעת למי הוא שייך. "מחדל זה תוקן רק לאחר מאמצים רבים של ההגנה, שנדרשה לדגום בעצמה את הנאשם פריאז", ציינה השופטת, "רק לאחר הבדיקה שערכה לבגדיו של עודה התברר שאותו דם שנמצא על השעון והכובע שייך לנאשם".
2 .לא נבדקו בגדי המתלוננים והמנוח לאיתור די-אן-איי ושרידי ירי. "גם אם ניתן הסבר לעניין אי ביצוע בדיקת שרידי ירי, הרי שלא ניתן כל הסבר לאי בדיקת כתמי הדם על בגדי המתלוננים", ציינה השופטת, "רק לאחר התעקשות ומאמצים רבים של ההגנה, נבדקו כאמור בגדיו של עודה ועליהם נמצאו ממצאים המתיישבים עם גרסת הנאשם".
3. לא כל המוצגים שנתפסו בזירה נבדקו. בראש ובראשונה, המשטרה לא בדקה כתמי דם שדגמה מעבדת הזיהוי הפלילי הניידת במספר מקומות בזירה. השופטת ציינה אף כי "לא נלקחו דגימות די-אן-איי מכל הנוכחים בזירה, ובראשם המתלוננים והנאשם, לצורך השוואת הממצאים.
4. לא נערכה בדיקה של ערכת שרידי ירי מרכבו של הנאשם פריאז. הערכה נאספה על ידי המעבדה הניידת מהרכב. לדברי המומחית מטעם התביעה, היא הונחתה על ידי החוקר שלא לבדוק הערכה הזו, אלא רק את הערכה מרכבו של חאלד. לפי השופטת, בדיקת הערכה מרכבו של פריאז היתה "בדיקה מתבקשת".
5. היחידה החוקרת לא העבירה לפרקליטות חוות דעת בעניין מרחקי ירי. חוות דעת זו, שהוכנה ב-18 ביוני 2018, "צצה" לפתע רק לאחר שההגנה הכינה חוות דעת מומחה מטעמה. "בהקשר זה יצוין, כי ההסברים שניתנו על ידי החוקר אייל סבן היו לא מספקים בלשון המעטה, בעיקר כאשר הוא קיבל את חוות הדעת חודשיים בלבד לאחר עדותו בבית המשפט, במהלכה נחקר ארוכות לגבי העובדה שלא הוכנה חוות דעת כזו", דברי השופטת, "הרושם הוא כי היחידה החוקרת לא טרחה לוודא שנבדקו כל הראיות שנאספו בקפידה רבה על ידי המעבדה הניידת, מאחר שכאמור הסתפקה בעדויות המתלוננים ועדי הראיה ושקרי הנאשם בחקירות הראשונות, ומאחר שלא ראתה בגרסתו של הנאשם גרסה הגיונית שיש לבדוק אותה".
"עצם העובדה שכשהחוקר אייל סבן התבקש לערוך תעדוף בין בדיקת רכבו של חאלד לבדיקת רכבו של הנאשם, הוא העדיף את בדיקת רכבו של חאלד, מעידה על כך שחשוב היה לו יותר להשיג ראיות מפלילות שיש בהן לקשור את חאלד לאירוע, מאשר בדיקת גרסתו של הנאשם אשר נגדו ממילא היו לו ראיות למכביר; ונראה כי החלטה זו מדברת בעד עצמה", הוסיפה השופטת.
המחשבה המעוותת
"אין בידי להכריע בין הגרסאות, אך כפי שהבאתי בפרוטרוט לעיל, בעדויותיהם של עדי התביעה המרכזיים נפלו סתירות לא מועטות וחלקם הותירו רושם לא אמין בעליל, כך שספק אם ניתן היה לסמוך עליהן ולבסס עליהן, כשלעצמן, את הרשעת הנאשם", סיכמה השופטת את הכרעת הדין, "לכך יש להוסיף את הממצאים הפורנזיים מהזירה, אשר לא רק שאין בהם כדי לחזק באופן משמעותי את גרסת המתלוננים, אלא בחלקם יש כדי לתמוך בגרסת הנאשם".
"אין משמעות הדברים כי האמנתי לגרסת הנאשם וכי האירוע אירע כפי שהוא תיאר, שכן במצב הראייתי שהובא בפניי קשה להכריע ולקבוע באופן החלטי מה קרה באירוע, ובהחלט יתכן שהנאשם הוא זה שירה ופצע את המתלונן ואת עודה וגרם למותו של המנוח, וכי תקיפתו נעשתה רק לאחר הירי", הוסיפה השופטת, "ואולם, הממצאים הפורנזיים מוכיחים כי האירוע לא אירע כפי שתיארו אותו המתלוננים, ואף אין זה מופרך לקבוע כי האירוע התרחש בדיוק כפי שתיאר הנאשם… בענייננו, לאחר ששקלתי את מכלול הראיות, את התרשמותי מעדויות עדי התביעה העיקריים והנאשם, את הראיות הפורנזיות התומכות בגרסת הנאשם ומחלישות את גרסת המתלוננים, ואת מחדלי החקירה בתיק, מצאתי כי הנאשם הצליח להקים יותר מספק סביר באשמתו".
מצוות ההגנה נמסר בתגובה: "זיכויים של האחים לבית אלגרבעה הינו זיכוי צודק וראוי המגיע אחריי מאמץ סנגוריאלי אדיר. מלכתחילה ננעלו החוקרים בתיק על קונספציה חקירתית לפיה פריאז אשם ולא נבדקו כל כיווני חקירה אחרים ולא נעשו פעולות חקירה מהותיות, הכל בשם המחשבה המעוותת שהמתלוננים דוברי אמת והנאשם אשם. המשפט התנהל שלוש שנים שבמהלכן לא שוחרר פריאז בשם 'מסוכנות' ואילו היום הוא זוכה ושוחרר לחופשי, חף מכל פשע, כאחד האדם. חאלד אחיו זוכה כבר לפני מספר חודשים – ובצדק.
"יש שופטים לא רק בירושלים, אלא גם בבאר שבע והכרעת הדין של כבוד השופטת שלו מפורטת ומדברת בעד עצמה. זה המקום גם להודות למכון למדע פורנזי ולאבנר רוזנגרטן על המקצועיות ושיתוף הפעולה המבורך. שתהיה שנה טובה לכולנו".
