אי שם בשנת 2015, קצין ביחידת אתג"ר של להב 433 פיקד על תצפית ומעצר של גנבי רכב. הקצין נתן לכאורה הוראה לתצפיתן לשקר בדו"ח הפעולה ולכתוב כי היה לו קשר עין עם החשודים עד שנעצרו. תובע של יחידת להב 433 זיהה "מוקשים" בתיק, יצא לסיור שטח, בדק את רשת הקשר המשטרתית ותיחקר את התצפיתן י"ש, עד שזה הודה כי קצין הורה לו לשקר ולכתוב כי זיהה את החשודים במהלך כל המרדף.
בעקבות "הבעייתיות" בתיק, בלשון המעטה, הנאשמים שוחררו ממעצר וכתב האישום בוטל, אך ריח כבד של טיוח וכיסוי, במשטרה ובמח"ש, אופף את הפרשה הזו, שפורסמה לראשונה ב"שבעה ימים" ותלונה עליה הוגשה על ידי עו"ד פיני פישלר לנציב הביקורת על התביעה דוד רוזן.
השוטר שרשם את הדוח הכוזב (ופוטר בינתיים) לא מסר במפורש את שם הקצין שהורה לו לשקר, אך הקצין ש' החשוד בבדיית הראיה קודם לתפקיד רגיש ביאחב"ל. לעומתו, התובע שחשף את הדוח הכוזב, ושוטר נוסף שמסר עדות במח"ש – נענשו. התובע, עו"ד ליאור שביט שפרש בינתיים מהמשטרה, הורחק בזמנו מתיקי יחידת אתג"ר בהוראת מפקד היחידה, בעוד שנחסם קידומו של השוטר הנוסף אשר מסר כאמור עדות.
מפקד להב 433 רוני ריטמן, הורה לכאורה בעקבות גילוי התובע שחשף את בידוי הראיה (יוני 2015), להעביר את התיק לבדיקת מח"ש. אלא שמהתיק שהועבר למח"ש נעלם באופן מסתורי המזכר שכתב התובע שביט – מזכר אותו הניח על שולחנו של מפקד תביעות להב, יעקב לופז.
שרשרת האירועים התמוהים נמשכה, כשהתברר כי במח"ש טוענים שהחומרים שנשלחו מהמשטרה הגיעו אליה רק אחרי שנתיים, בשנת 2017.
חקירת מח"ש נפתחה לבסוף בעקבות תלונה ישירה של שוטר, שהיה לדבריו עד להוראה שנתן הקצין ש' לתצפיתן לשקר אודות זיהוי גנבי הרכב. אחרי שמח"ש החליטה על סגירת התיק והערר נדחה – השוטר פנה באמצעות עו"ד פישלר לרוזן, אז נפתחה קופת השרצים.
מנהלת מח"ש קרן בר מנחם הסבירה לרוזן כי במח"ש הסתייגו מ"עדותו הכבושה" של השוטר (חברו של התצפיתן שבעצמו סירב להעיד), מאחר שהעדות נמסרה רק לאחר שנתיים.
עו"ד פישלר הצביע בתלונה על מחדלי חקירה רבים: מח"ש לא התאמצה לחקור את התלונה; הקצין בכלל לא זומן לחקירה; עדים רלוונטיים, כולל שוטרים מעורבים באירוע ובכירי להב שהיו מעורבים בהחלטה לבטל את כתב האישום, לא זומנו להעיד.
מי שזומן לעדות היה התובע לשעבר שביט, שמסר לחוקרי מח"ש דברים מסמרי שיער על היחס של מפקדיו בלהב לגילוייו על בידוי הראיות בתיק. לדבריו, מאותו היום הורחק מטיפול בתיקי אתג"ר, ונמסר לו שהיחידה אינה מעוניינת יותר לעבוד איתו. "כתוצאה מההתנהלות שלי, הבנתי שאני ב'הגליה' כי את הכביסה המלוכלכת מכבסים בבית", אמר שביט לחוקרי מח"ש, "מאותו הרגע לא קיבלתי יותר תיקים וזה היה בהנחיית ראש אתג"ר דאז תנ"צ אלי מקמל". הוא הוסיף כי הדבר נעשה כנראה "מתוך רצון להגן על הקצין שהורה לשקר".
עו"ד שביט חזר על הדברים כשזומן לרוזן, ותיאר את יחסו של יעקב לופז, מפקדו הישיר בתביעות להב: "רשמתי מזכר, כי ידעתי שהמערכת תנסה 'לטאטא' את העניין". לדבריו, "לופז העלה את האפשרות לבקש בתיק עונש מופחת" מבלי לגלות דבר להגנה, אך שביט התנגד. לבסוף הוחלט לחזור מכתב האישום ולופז שב וקבע לכאורה, כי "חשוב שלא לחשוף את המידע שהתגלה". לטענת שביט, לופז ביקש ממנו להגן על השוטרים המעורבים, וכל הנוכחים בפגישה – ובהם ראש אתג"ר וקצינים נוספים – היו עדים לבקשה.
לדברי שביט, בהמשך לופז התחיל להאשים אותו שהוא "אינו שחקן קבוצתי", ושביט השיב שניסה "לנקות את האורוות".
לופז, שבינתיים הודח מתפקידו על רקע טענות להטרדה מינית – וזוכה בדין משמעתי – הכחיש בפגישה עם רוזן את טענת שביט וטען כי דווקא נתן לו גיבוי. לופז טען כי עדכן את ריטמן, שהורה על העברת התיק לבדיקת מח"ש (בעוד שבמח"ש טוענים כזכור שהתיק לא התקבל אצלם, אלא רק אחרי שנתיים).
רוזן ביקש לדבר גם עם הקצין החשוד, שהתיק נגדו נסגר על ידי מח"ש, אך הקצין סירב – בגיבוי היועצת המשפטית של המשטרה, תנ"צ איילת אלישר, שטענה כי קיים חשש לשיבוש לאור האפשרות שחקירת מח"ש תתחדש.
רוזן סיכם את התנהלותן של המשטרה ומח"ש, כתמוהה מהתחלה ועד סופה: "פרשה שהוגדרה על ידי גורמי התביעה בלהב כחריגה ודרמטית, ואשר הוחלט באופן ברור להביאה לידיעת מח"ש לצורך חקירתה – נמוגה בקול ענות חלושה למשך מספר שנים, וכל זאת, כביכול, בשל 'קצר' בהעברת דואר… הפיקוד הבכיר ביחידת להב מורה על העברת החומר לטיפול מח"ש, ובחלוף השנים הוחוור כי דבר לא התרחש, והנושא נשתכח כלא היה מעולם… הקצין החשוד במעשים חמורים המשיך לשמש בתפקיד רגיש ביאחב"ל".
כעבור שנתיים, כאשר באמצעות עו"ד פישלר נמסרה תלונת השוטר הנוסף שביקש להעיד על האירוע ולהפליל את הקצין – היה מצופה לדברי רוזן, כי "מח"ש תבצע את הפעולות המתבקשות לאיתור זהותו של הקצין ותחקור אותו. ברם, בשום שלב, ש' לא נחקר ולא ננקטו כלפיו כל צעדים". רוזן הוסיף: "לא ירדתי לסוף דעתה של מח"ש, שציינה, כי (התצפיתן) סירב לשתף פעולה. האם מח"ש מעמיקה חקר לגילוי פשע, רק מששיתוף הפעולה של עד רלוונטי נתונה ומוגשת לפניה?".
עוד תמה רוזן על כך ששביט ציין במח"ש שמפקדיו התנכלו לו לאחר שחשף את בידוי התיק – וגם בעניין זה מח"ש לא עשתה דבר: "דבריו הקשים נותרו על הדף בלא כלום", כתב רוזן והמליץ ליועמ"ש להורות על חידוש חקירת מח"ש.
אם בעבר רוזן היה מוכר בעיקר בעקבות דוחות ביקורת על הפרקליטות – בשנה האחרונה הוא מעמיק בדיקותיו על הנעשה בתביעה המשטרתית ובמח"ש שאף הן בסמכותו, וחושף אירועים קשים בזה אחר זה – במקרים רבים בעקבות תלונות של עו"ד פישלר. "כבוד הנציב רוזן ניתח באיזמל מנתחים את הטיוח הגדול בפרשה, הן ביחידת העילית להב 433 והן במח"ש", אומר פישלר, "שוב חשפנו את עומק המחדלים, החיפוי והטיוח. בדק בית של ממש חייב להיעשות הן במשטרת ישראל והן במח"ש, השאלה מי ילמד ומי יפיק לקחים?".
מח"ש מטילה בתגובתה את האחריות על המשטרה: "הנציב בהחלטתו קבע כי למעלה משנתיים מח"ש לא ידעה על קיומה של התלונה ולכן גם לא יכלה לבחון אותה, וכל זאת כביכול בשל קצר בהעברת דואר, אשר ניתן היה למנעו באמצעות פעולת בירור פשוטה: לוודא שהחומר שנשלח למח"ש (מהמשטרה) – הגיע ליעדו. נלמד את ההחלטה ונפיק את הלקחים הנדרשים. מח"ש רואה חשיבות רבה בטיפול בנושא דיווחי כזב של שוטרים ובחקירת המקרים המתאימים, בהתאם לכך לאחרונה קודם באופן משמעותי והוטמע נוהל חדש שנועד למצות את הטיפול המשמעתי והפלילי במקרים אלה".
