המדינה מתפשטת

ספויילר: אזהרת קריאה לפמינסטיות.
ציצים הם התכלית של היקום, הם דבר יפה, נשי, סקסי והם אפילו די מניעים את העולם. אנחנו הנשים מצויות בעיסוק תמידי באיך הם נראים, האם הם גדולים מספיק, יפים מספיק. אנחנו מגדילות, מקטינות, משוות לאחרות.
ואתם הגברים? רובכם עסוקים בהם לא פחות מאיתנו, נודה על האמת זה האיבר הראשון שאתם מביטים בו, ורק אז מרימים מבט לבחון את צבע העיניים.

אני בעד ציצים ובעד נשים מאושרות, חופשיות ומטופחות, אני תמיד אומרת שאשה צריכה להתהלך כמו טווס כשהיא מרגישה שהיא מושלמת. לבושה כהלכה, מבושמת, מאופרת, גבות מסודרות, תמיד! (בנות, גם בבית היינה מתוקתקות, ולא!!! כפכפי אוויאנס הן לא נעליים לגיטמיות! בטחון עצמי ומראה נעים לעין ותחושת בטחון של אשה הכרחיים בעיני גם אם זה כרוך בטיפולים אסטתיים והגדלות למינהן.

רק ש… לי קצת קשה עם מחאה פוליטית שעניינה חשיפת שדיים על המנורה, על הסמל הלאומי שלנו בכנסת ישראל. כך נהגה השבוע סטודנטית אינטיליגנטית לעבודה סוציאלית שהתיישבה עם שדיה החשופים על המנורה בירושלים כחלק מהמחאה של העובדות  הסוציאליות, שבינתיים הסתיימה בשעה טובה.
מי יודע, אולי כל מה שהיינו צריכים כדי לסיים את המאבק המוצדק של העובדים הסוציאלים, שהפקירו מעל חודש את השכבות הכי חלשות ואומללות במדינה, זה לחלוץ שד.

אז למה קשה לי עם האקט הזה? כי קשה לי לקבל כל ביזוי של סמל ציוני, ערכי, יהודי, ישראלי, בפעולת מחאה קלת דעת שאינה מכבדת את רגשות הציבור ואת הסמל עצמו.
לא הכל מקובל וכשר במחאה ציבורית! עד היום התקיים סטטוס קוו, היו קווים אדומים גם בהפגנות, במדינה היהודית שלנו עם הפסיפס החברתי המגוון והרגיש שלה, לא מתאים לחלוץ שד על סמל לאומי דתי כאקט מחאתי.

מלבד זאת, כמי שפוגשת ומתעמתתת על בסיס יומיומי כמעט עם עובדות סוציאליות בבתי המשפט, קשה לי לקבל את העובדה כי מי שעתידה להיות עובדת סוציאלית במדינת ישראל מרשה לעצמה לנהוג בצורה כה קלת דעת ומבישה של התערטלות בציבור מבלי לחשוב על ההשלכות של מעשיה, ואז בבוקר למחרת להתראיין עם גבה למצלמה.
קשה לי לקבל את העובדה, שאותה גברת היא זו שתכתוב לימים כעובדת סוציאלית את חוות הדעת מטעם רשויות הרווחה לבית המשפט אודות לקוחותיי במאבקי משמורת עקובים מדם, או אודות הוצאת קטין מחזקת הוריו.

ויודעים מה הכי קשה לי? שבימים בהם נשים הן בקדמת הבמה, בעלות השכלה גבוה, תפקידי מפתח, עסקים עצמאים, בינה וכוח, מתבזות בשימוש בעירום כאקט מחאתי כאילו זה כל מה שיש לנו הנשים להציע, חליצת שד במחאה פוליטית או חברתית.
קראו לי פרימיטיבית או שמרנית, אך אותי כאשה ביזה האקט לפיו אשה אחרת מוחה באמצעות שדיה, וכמובן, כחלק מאפקט העדר, עוד ועוד נשים ישראליות צעירות מפגינות עירום באירועי המחאה.

ונחזור לרישא, אני אוהבת ציצים, כולם אוהבי ציצים, אבל ציצים או עירום או אינטימיות אינם כלי למאבק פוליטי. בפעם הבאה שאתן זועקות ש"מחפיצים אותנו" תזכרו בהחפצה הזו ממחאות הציצים המבישות שלכן יולי 2020, כשאתן אוחזות בשלטים עם שדיים חשופות לעיני כל, כאילו אין לנו הנשים כלים אחרים ומכובדים יותר להשתמש בהם.