פיענוח הפיצוץ בלה גרדיה: אבן שפה וטביעת אצבע במדבקה של עיריית ת"א על הרכב

יממה לאחר הפרסום הראשון באתר "פוסטה" אודות מעצר שני חשודים בפיצוץ שהביא למותו של עלי אבו עדס במגרש החניה ליד בית גיל הזהב ברחוב לה גרדיה בשנת 2016, , פרקליטות מחוז תל אביב הגישה כתב אישום נגד השניים – סמר (36) וחסן (30) עדס מיפו – חסן הוא בנו של המנוח, וסמר הוא בן דודו (18 יוני).
כתב האישום מייחס לשניים עבירות המתה בקלות דעת, קשירת קשר לביצוע פשע, נשיאה והובלת נשק שלא כדין, ושימוש ברכב גנוב.

לפי כתב האישום שהוגש בסיום חקירה של ימ"ר תל אביב, הנאשמים והמנוח תכננו להוציא לפועל פגיעה קטלנית באדם אחר באזור בית גיל הזהב ברחוב לה גרדיה 76 בתל אביב.
כתב האישום אמנם לא חושף רשמית את זהות יעד הפגיעה, אך במשטרה מעריכים כי התכנון היה לפגוע באמצעות המטען הייחודי בהסוואתו ובמרכיביו בעבריינים המשתייכים לארגון פשיעה מוכר, שכמה מאנשיו היו נוהגים להתגודד על בסיס קבוע על המדרכה סמוך לכמה בתי עסק סמוך לחניון בו אירע הפיצוץ.

בכתב האישום נטען כי לצורך הביצוע השתמשו הנאשמים בטלפונים ניידים שלא היו רשומים על שם בעליהם.
כמו כן הם גנבו באזור חולון אבן שפה ("פטריית אבן"), שבתוכה תכננו להסליק מטען רב עוצמה ולהציב אותה על המדרכה סמוך למקום בו נוהגים להיפגש יעדי הפגיעה.
מכתב האישום עולה כי ב-16 באוקטובר סמוך לארבע אחרי הצהריים התכנסו הנאשמים והמנוח בבניין "בית פנורמה" בתל אביב, מקום בו חסן עובד. כחצי שעה לאחר מכן, נטען, הם יצאו מהמקום בשני כלי רכב גנובים (פג'ו וטויוטה) עם לוחיות רישוי מזויפות.
ברכב הפג'ו בו נסעו סמר ועלי המנוח היו חומרים שונים להרכבת מטען מאולתר: נפץ, חומר נפץ במשקל של כ-520 גרם, אומים, ברגים ומסמרים. לפי האישום, סמר לבש סרבל אדום וכובע המתאים לעבודת גינון, לצורך הסוואה.
ברכב האחר, נטען, נסע חסן והוביל בו תת מקלע מסוג "סקורפיון", משתיק קול ושלטים המתאימים להפעלה מרחוק של מטען חבלה מאולתר.

לטענת הפרקליטות, בדרך אל היעד עצרו הנאשמים את רכביהם ברחוב הלח"י, וסמר הדביק שם על מכסה המנוע של הפג'ו מדבקה גדולה שעליה היה כיתוב של אגף התברואה בעיריית תל אביב, כדי לא לעורר חשד. לאחר מכן הם המשיכו בנסיעתם עד שעצרו שנית באזור מסחרי ברחוב משה דיין, שם העלה סמר לרכב את ה"פטריית אבן" שהונחה במקום מבעוד מועד על ידי השלושה או מי מטעמם. בחלוף דקות ספורות הגיעו השלושה יחד לחניון האחורי של בית גיל הזהב.

לפי כתב האישום, חסן הציב את רכב הטויוטה בכניסה לחניון והמתין, סמר יצא מרכב הפג'ו מחופש לגנן והתייצב ביציאה מהחניון, ואילו עלי שנותר בפג'ו עסק בהרכבת המטען בתוך הרכב.
סמוך לשעה 17:10 המטען התפוצץ בטעות, עלי נהרג במקום והנאשמים נמלטו מהמקום, טוענים מחברי כתב האישום, עורכי הדין אסף שביט וגיל קרן.

לחצו – לכתבה המקורית ב"פוסטה" על הממצאים שנתפסו בזירה מיד לאחר הפיצוץ

חוקרי הימ"ר אספו לא מעט ראיות והתמקדו במישור הפורנזי.
זמן מה לאחר הפיצוץ נעצרו שני הנאשמים ואדם נוסף תחת צו איסור פרסום אך לאחר כשבועיים במעצר, ולמרות חשד די מבוסס שהיה בידי החוקרים כבר אז, הפרקליטות סברה שאין די ראיות להגשת כתב האישום, ולכן השניים שוחררו.
בהתבסס על צילומים של מצלמות אבטחה החוקרים התחקו אחר מסלולם של השלושה לפני האירוע. במשטרה המשיכו כל הזמן בחקירה עד שבשלב מסוים איתרו החוקרים בחולון את המיקום ממנו נגנבה אותה אבן שפה שהנאשמים תכננו להציב ליד יעדי החיסול, ועלי הסליק בתוכה את המטען. החוקרים לקחו מהמקום בחולון אבן שפה זהה והעבירו אותה לבדיקה מעמיקה במעבדה של האוניברסיטה העברית בירושלים. חוות הדעת הראתה התאמה מדויקת בינה לבין שרידי אבן השפה שהתפוצצה בלה גרדיה.

הפרקליטות הסבירה את ההתפתחות החקירתית: לאחר שחרורם של השניים ממעצר התקבלה חוות דעת לפיה התגלתה טביעת אצבע של חסן על המדבקה של עיריית תל אביב שנמצאה בזירת הפיצוץ. בסוף שנת 2019, נטען, התקבלה חוות דעת מדעית מהאוניברסיטה העברית, ממנה ניתן להסיק כי אבן השפה שנלקחה מחולון היוותה חלק אינטגרלי מהמטען והועמסה על רכב הפג'ו סמוך להתרחשות הפיצוץ.

חומר הראיות בתיק כולל את סרטוני מצלמות האבטחה המצביעים על הפעילות המשותפת של השלושה ביום הפיצוץ.
טביעת אצבע של סמר על הצד הדביק של מדבקת עיריית תל אביב, אשר הוצמדה לרכב הפג'ו שהתפוצץ.
דגימות די-אן-איי של חסן קשרו אותו לשני כלי הרכב, וטענת אליבי על כך שהיה בחנות בה הוא עובד הופרכה על ידי מעסיקיו.

"תצריף הראיות מוביל למסקנה מפלילה יחידה אפשרית, כי הנאשמים פעלו יחד עם עלי במסגרת קשר משותף לפגיעה קטלנית באדם ועסקו בהרכבת מטען קטלני בחניון בית גיל הזהב, כל אחד מהם נטל על עצמו תפקיד פונקציונאלי בביצוע", מציינים התובעים שביט וקרן. "הנאשמים צפו בפועל את הסיכון שהתממש – מות עלי, למצער במידה של קלות דעת".

שני הנאשמים מיוצגים על ידי עו"ד ווליד כבוב.