בימים האחרונים התקשורת עוסקת שוב בנעשה במעונות ראש הממשלה, הפעם בחקירתן של שתי עובדות החשודות במסירת עדות שקר לכאורה.
במסגרת תביעה שהוגשה נגד אשת ראש הממשלה שרה נתניהו על ידי עובדת אחרת במעון, שירה רבן, טענו שתי העובדות בתצהיר שהוגש מטעמן, ובעדותן על אותו התצהיר בבית המשפט, כי לא היו דברים מעולם. לימים, נטען, אחת העובדות התוודתה בפני היועצת המשפטית של לשכת ראש הממשלה כי היו גם היו והיא נאלצה לשקר בתצהיר ובעדות.
סעיף 237 לחוק העונשין קובע כי עבירה של מתן עדות שקר היא עבירה חמורה מסוג פשע, אשר העונש הקבוע לצידה בחוק עומד על שבע שנות מאסר. אם הדבר נעשה תמורת טובת הנאה, העונש חמור אף יותר ועומד על תשע שנות מאסר.
הסיבה העיקרית שהענישה במקרים אלו חמורה הינה רצונו של המחוקק להדגיש את החשיבות של הוצאת האמת אל האור בהליך משפטי רשמי.
על אף האמור, קשה שלא לתהות על קנקנה ואודות קנטרנותה של חקירה זו, והפרופיל הציבורי אותו היא מקבלת. כמי שעוסקת כבר שנים בייצוג בעבירות חמורות במסגרת הליכים פליליים, ולא רק בתביעות אזרחיות כמו במקרה דנן, מעולם לא נתקלתי בחקירה פלילית נגד מגישי תלונות שווא אשר המציאו, כך ממש, עלילות נגד פלוני/ת אפילו בעבירות חמורות כגון אונס ואלימות.
מבדיקה שערכתי עם חוקר ותיק במשטרה הוא מסר לי שמשך כל השנים בהן עבד כחוקר בכיר, מעולם לא העז לפתוח בחקירה בגין עדות שקר. לדבריו, הפעם היחידה שעשה זאת היתה כאשר מתלוננת בעבירת אונס הודתה בפניו כי המציאה את הסיפור, אבל גם אז הוא נחסם על ידי מפקדיו. הסיבה, הנחיה שקבעה פרקליטת המדינה לשעבר, עדנה ארבל, לימים שופטת בית משפט העליון, שאוסרת על חקירה של מתלוננות בעבירות מין, כדי לעודד הגשת תלונות בנושא כאוב זה.
לפי ההודעה הרשמית של המשטרה, החקירה הנוכחית של שתי העובדות במעון ראש הממשלה החלה בחשאי לפני מספר חודשים. כמו בכל דבר הקשור לראש הממשלה ובני ביתו, גם פרסום החקירה הזו היכה גלים עד שלעיתים היה נדמה לי שהפרשה מסוקרת כאילו מדובר בתיק פשע חמור.
בחינה מעמיקה של הדברים מעלה שאלות מהותיות. אילו מסרו העובדות עדות שקר, דבר המוכחש מבחינתן, ראוי היה מצד המשטרה לחקור את הגברת שרה נתניהו או מי מטעמה, שהרי הדחה לעדות שקר הינה מרכזית פי כמה, בטח כאשר מדובר בגברת נתניהו. חקירה מעמיקה אף יכולה לגלות אם קיימים אינטרסים לכאורה, בקשר בין העובדת לבין אשת ראש הממשלה. בעיניי, העובדה שהגברת נתניהו לא נחקרה מיד עם פרוץ הפרשה מלמדת על חולשת הראיות שאמורות לבסס את החשד אותו מנסים להוכיח ביחידה החוקרת.
קריאת הנחיות פרקליט המדינה על תנאים לפתיחה בחקירה נגד עדים המוסרים עדות שקר במהלך משפט או במסמכים אשר הוגשו לבית משפט מטעמם, מעלה אף היא תחושה של אי נוחות. אל מול הערך של חשיפת האמת בהליכים משפטיים, עומדים ערכים נוספים כגון הזכות לכבוד, הזכות לפרטיות ואינטרסים פרטיים וציבוריים הראויים להגנה.
עוד קובעת ההנחיה, כי טרם פתיחה בחקירה ישקול התובע, אם ייתכן שמסירת העדות נעשתה מלחץ פסול ישיר או עקיף אשר הופעל על העד. במידה וזה החשד, סביר כי יוכרע שלא לפתוח בחקירה נגד מוסר עדות השקר.
אין שיקול דעת
יחד עם זאת, על פי המידע שפורסם, אחת מהעובדות במעון היא זו שפנתה מיוזמתה ליועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, עו"ד שלומית ברנע-פרגו, ואמרה לה שהיא העידה עדות שקר בבית המשפט. עו"ד ברנע-פרגו עדכנה את היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, והלה הורה על פתיחה בחקירה.
אם אכן כך התגלגלו הדברים, אזי נראה כי למרות נדירותה של החקירה במחוזותינו, שעה שבאה העובדת וחשפה את מעשיה לא נותרה לשני היועצים המשפטיים הבכירים ברירה רבה, ואף לא מקום לשיקול דעת, על מנת להורות על סגירת התיק בשל זוטי דברים. אם היה מתברר שהם סגרו את התיק, הדבר היה מוביל לנזק עצום הרבה יותר לכל העוסקים בדבר.
כולי תקווה כי בימים הקרובים ייחקרו אנשים נוספים בפרשה, והתמונה תתבהר.
הכותבת היא שירן גולברי – עורכת דין המתמחה בעבירות פליליות וצווארון לבן
