מצלמת מהירות מסוג א'3 תיעדה בחודש מרס 2018 את רכבו של ג"מ במהירות מופרזת באזור חדרה. רק לאחרונה נודע לנהג כי קיים חוב בעניינו, ולכן שילם חוב זה. מיד לאחר מכן פנה לבית המשפט לתעבורה בחדרה בבקשה להארכת מועד להישפט, על אף שחלפו יותר משנתיים מיום ביצוע העבירה. בבקשתו טען הנהג, כי קיבל את הודעת התשלום באיחור, וכי בפועל אשתו היתה זו שנהגה ברכב, ואף הודתה בכך בתצהיר כתוב. בנוסף טען הנאשם כי בתמונה של המצלמה נראה רכב נוסף, כך שיתכן והמהירות שנמדדה במצלמה הינה של רכב זה.
לפי החוק, מי שמשלם דו"ח – בתי המשפט רואים בו כי מי שהודה בעבירה והורשע. רק במקרים חריגים, בית המשפט מאפשר לנאשם ששילם את הדו"ח להישפט. הפעם, בית המשפט לתעבורה בחדרה דחה את בקשת הנאשם להישפט, מאחר שכבר שילם את הדו"ח והזמן להישפט כבר חלף.
הנאשם, שעמד בפני פסילת רישיון לנוכח צבירת נקודות, הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה באמצעות עו"ד אברהם ג'אן. בדיון בערעור, התביעה טענה כי הנאשם לא הציג סיבה המצדיקה מתן ארכה להישפט, בטח ובטח לנוכח העובדה שכבר שילם את הקנס.
אבל השופט אברהים בולוס קיבל את הערעור וקבע כי החוק מתיר לנאשם ששילם על הדו"ח להישפט בהתקיימותן של נסיבות חריגות ויוצאות דופן. "שקלתי את טענות הצדדים, ולא בלי התלבטות החלטתי לקבל את הערעור", ציין השופט, "אני סבור כי במקרה זה חברו יחדיו נסיבות חריגות שמטות את הכף לקבלת הערעור ופתיחת שערי בית המשפט בפני המערער, זאת למרות העובדה כי הקנס שולם". השופט בולוס הוסיף כי אין כל ראיה שהדו"ח הגיע לכתובתו הנכונה של הנאשם, והוסיף כי הנאשם הוכיח שזמן קצר לאחר ששילם את הדו"ח פנה לבית המשפט וביקש הארכת מועד להישפט.
כמו כן, השופט קיבל את גרסת הנאשם לפיה על בית המשפט לבדוק את טענתו לפיה אשתו היא שנהגה ברכב. זאת ועוד, השופט קבע כי מעיון בתמונת מצלמת המהירות, במקביל לרכבו של הנאשם נסע רכב אחר "ואין לדעת האם עסקינן במהירות בה נסע רכבו (של הנאשם) או שמא הרכב האחר – דבר המחייב לפתוח בירור". בהתאם להחלטת השופט, הרשעתו של הנאשם בוטלה והתיק הוחזר לבית המשפט השלום לתעבורה. גם התשלום שהנאשם שילם יוחזר לו.
